המדינה יצאה בזול

אין זה סוד, כי מי שטורח ומגיש תובענה ייצוגית, מונע בעיקר על-ידי התקווה, שתובענה זו תהפוך אותו לאדם אמיד. תהיה זו התחסדות לומר, כי התובע הייצוגי, בוודאי בא-כוחו - אשר הגשת תובענה ייצוגית והייצוג בה כרוכים, מבחינתו, בטרחה עצומה ובסיכון משמעותי - מבקשים לייצג את קבוצת האנשים הרלבנטית מטעמים פילנטרופיים או לאור רצונם הטהור לחשוף עוולות ולמנוע מן החוטא לצאת נשכר. את זה, אף את זה, מעניין מאוד סכום הכסף, אשר בסופו של הליך ייפסק לטובתם. זה ה"דלק" המניע אותם. אלא שבמספר רב (מדי) של מקרים נוחלים התובע ובא-כוחו מפח נפש. תקוותיהם מתנפצות על-ידי בית המשפט. זה הטעם לכך שעוד ועוד עורכי-דין מבטיחים, כי לא ישקלו עוד טיפול בתובענות ייצוגיות.

ניתן לשער, כי למקרא סייפת פסק-דינה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, שייסקר כאן, ספקו באי-כוחו של התובע הייצוגי, עו"ד דורון לוי ורחלי גוז-לביא, את כפיהם באכזבה, נוכח שיעורו של שכר-הטרחה, שנפסק להם.

היה זה במסגרת תביעתו של ירון אלון נגד מדינת ישראל. התביעה הוגשה לאחר שבעת שאלון הגיש, ללשכת רישום המקרקעין (הטאבו) בקשה לרישום צוואה, נגבתה ממנו אגרה, שהוגדרה כ"מחצית האגרה לרשות המקומית" וששיעורה עמד על 53 שקלים. אגרה זו נגבתה ממנו בנוסף ל"אגרת רישום ירושה על-פי דין או על-פי צוואה", שהוא שילם ושעמדה על 106 שקלים.

בתובענה הייצוגית שהגיש, טען אלון, כי האגרה הנוספת נגבית שלא כדין, ללא כל מקור חוקי לכך. לאחר שבדיון המקדמי, שהתנהל בפניה, המליצה אגמון-גונן למדינה לשקול את הפסקת גביית האגרה הנוספת, הודיעה המדינה, כי כך אכן החליטה לעשות. בהודעתה הדגישה המדינה, כי בהחלטתה זו אין משום הודאה בכך, שהאגרה נגבתה שלא כדין. היא הוסיפה והודיעה, כי החלטתה נובעת מן התפיסה, שלפיה חוק הרשויות המקומיות, שמכוחו היא גבתה את האגרה הנוספת, הוא חוק ישן, ושלפיה יש מקום לבחון מחדש את תכליתו ואת מטרותיו. המדינה הודיעה, כי בכוונתה לפעול לשינויו או לביטולו.

זה המקום להזכיר, כי על-פי חוק התובענות הייצוגיות, די בהודעה של המדינה, שלפיה היא חדלה לגבות את התשלום, שבגינו הוגשה התובענה, על-מנת שהתובענה תידחה. על-פי אותו החוק, דחייה שכזו אינה מבטלת את זכותם של התובע הייצוגי ושל בא-כוחו לפיצוי ולשכר-טרחה.

התנאי לדחיית הבקשה

לאחר הגשת הודעת המדינה, טען אלון, כי לאור זאת שהמדינה לא הודתה בכך, שגביית האגרה הנוספת נעשתה שלא כדין, אין לראות בהודעתה ככזו שניתנה בהתאם לחוק, וכי לפיכך אין לדחות את התובענה הייצוגית.

בנוגע לכך, ראתה אגמון-גונן עין בעין דווקא עם המדינה (שיוצגה בידי עו"ד עדי בר-טל). בדונה בהוראת הסעיף, המחייבת את דחיית התובענה במקרה, בו הרשות מודיעה על הפסקת הגבייה, שבגינה היא הוגשה, ובסוקרה החלטות קודמות בסוגיה זו, קבעה אגמון-גונן, כי מלשונו של הסעיף עולה, כי התנאי ל"קבלת הפטור" ודחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, הוא "הודעת הרשות על הפסקת הגבייה והוכחה על כך שהגבייה הופסקה... הסעיף אינו קובע דרישה להודאה בדבר אי-חוקיות הגבייה". "על כן יש לקבל את הודעת המשיבה על הפסקת הגבייה, ולהורות על דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית", חרצה. משכך, לא נותר לה אלא לקבוע מה יהיה שיעורם של הגמול לתובע הייצוגי ושל שכר הטרחה, שייפסק לטובת באי-כוחו.

השיקולים בקביעת גמול

אגמון-גונן הסבה את תשומת הלב לכך, שהשיקולים, שבהם על בית המשפט להתחשב, על-פי חוק תובענות ייצוגיות, בעת קביעת הגמול לתובע הייצוגי ובעת פסיקת שכר הטרחה לבא-כוחו, כמעט חופפים זה לזה. לשיקולים בקביעת גמול לתובע הייצוגי - הטרחה שטרח, הסיכון שנטל על עצמו, התועלת שהביאה תובענתו לחברי הקבוצה, ומידת החשיבות הציבורית שלה - נוספים, בעת פסיקת שכר הטרחה, שניים: האופן שבו ניהל עורך הדין את ההליך, והפער שבין הסעדים שנתבעו לבין הסעדים, שנפסקו, לבסוף, על-ידי בית המשפט.

את השיקולים האמורים חילקה אגמון-גונן לשלוש קטגוריות: "שיקולי תשומה" - אלה הנוגעים לסיכון ולעלויות, שנטלו על עצמם התובע המייצג ובא-כוחו. בקשר לכך היא ציינה, כי "מאחר שתובענות ייצוגיות לא יוגשו אלא אם כן יוכלו מגישיהן לצפות לרווח, צריכים הגמול שכר הטרחה לכסות, לכל הפחות, את עלויות הגשת התביעה הייצוגית, תוך התחשבות בסיכון שעלויות אלה לא יכוסו כלל משום שהנתבע יזכה בתובענה" (ואנו נתמה: "לכסות, לכל הפחות, את עלויות הגשת התביעה הייצוגית"?! האם לשם כך טרחו התובע ובא-כוחו להגישה?! ומה על אותו ה"רווח", שהזכירה אגמון-גונן קודם לכן, באותו המשפט ממש?!).

הקטגוריה השנייה היא זו של "שיקולי התפוקה לקבוצה המיוצגת" - שיקולים הנוגעים לתועלת, שהתובענה הייצוגית הביאה לקבוצה המיוצגת. בקשר לכך הזכירה אגמון-גונן, כי "מטרתו של הליך התובענה הייצוגית אינה לשרת את האינטרסים של התובע המייצג ובא כוחו, אלא את אלה של הקבוצה המיוצגת ושל הציבור בכלל" (דברים כדורבנות. הליך התובענה הייצוגית אכן נועד לטובת הציבור, ולא לטובתו של פרט זה או אחר).

הקטגוריה השלישית היא זו של "שיקולי הכוונה ציבורית". "לתובענה הייצוגית מטרות נוספות פרט לפיצוי חברי הקבוצה המיוצגת", קבעה אגמון-גונן,"עליה לקדם את אכיפת הדין, להרתיע מפני הפרתו ולהיות יעילה והוגנת, בפרט מנקודת מבטו של הנתבע".

היא הוסיפה ואזכרה את ההלכה, שלפיה השיקולים האמורים, הקבועים בחוק, אינם בגדר רשימה ממצה וסגורה, ושלפיה "אין לקבוע נוסחה קשיחה בעניין שכ"ט שנפסק לטובת ב"כ התובע הייצוגי".

לאחר כל אלה נפנתה אגמון-גונן ליישם את השיקולים האמורים על המקרה שבפניה ולקבוע מה יהיה שיעורם של הגמול לתובע הייצוגי ושל שכר-טרחת באי-כוחו, לאחר שהליך התובענה הייצוגית, בו נקטו נגד המדינה, הביא לכך, שגביית האגרה הנוספת נפסקה.

היא קבעה, שבהגשת התובענה, נטלו על עצמם, אלון ובא-כוחו, סיכון. היא הזכירה, שאלון הוא אדם פרטי, ולא רשות ציבורית או גוף בעל "כיס עמוק". עוד היא הזכירה, שמבחינת עורכי הדין, "פסיקת הוצאות של אלפי שקלים, במקרה של דחיית התביעה, מהווים סיכון מבחינתם". בקשר לכך היא קבעה, כי אלה טרחו ועמלו, וכי יש לפסוק לטובתם גמול ושכר-טרחה, "כמקובל ועל דרך האומדן, ובהתחשב ביתר השיקולים לקביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה".

אגמון-גונן ציינה, כי לא היה מדובר בהליך מורכב במיוחד. כך, מאחר שהמחלוקת בו נסבה סביב שאלה משפטית מוגדרת, שנגעה לשאלת סמכותה של המדינה לגבות את האגרה הנוספת. "בהקשר זה, יש להתחשב גם בכך שהמשיבה קיצרה את ההליך כאשר כבר בתחילת הדרך... הודיעה על הפסקת הגבייה, על פי המלצת בית המשפט; מה שהביא לחסכון בזמן, משאבים וטרחה לצד שכנגד, וכן בחסכון של זמן שיפוטי של בית המשפט", כך היא.

בנוגע לשיקולי התועלת לחברי הקבוצה, לא היה בידה של אגמון-גונן לאמוד את החיסכון, שהושג לציבור, שיבקש לרשום, בעתיד, ירושה על-פי דין או על-פי צוואה. כך מאחר שלא ניתן לחזות את מספר המבקשים העתידיים. עם זאת, היא קבעה, כי אין ספק בדבר קיומה של התועלת והחיסכון העתידי לציבור, וכן בדבר קיומה של התועלת הציבורית שתצמח מכך שהמדינה תפעל לשינויו או לביטולו של חוק ישן, שיש מקום לבחון מחדש את תכליתו ומטרותיו.

60 אלף שקלים לתובע

אגמון-גונן הוסיפה וקבעה, כי חשיבותה הציבורית של הגשת התובענה האמורה היא ביישום עקרון שלטון החוק. כך, מאחר שסביר להניח שאלמלא הייתה מוגשת, לא הייתה המדינה חדלה מגביית האגרה, שלא כדין. "חשיבותן של תובענות ייצוגיות כאלה נובעת גם מהאפקט ההרתעתי והחינוכי שהן מפעילות כלפי רשויות ציבוריות לפעול על פי חוק, ולהימנע מהטלת אגרות ותשלומי חובה שלא כדין", הדגישה.

ולאחר כל אלה, ולאחר שראתה להוסיף ולהדגיש, כי "יש לזכור, כי הבסיס הרעיוני לגמול ולשכר הטרחה הוא בעשיית עושר, וכי יש לגמול לתובע הייצוגי ולבא כוחו שהטיבו עם הקבוצה המיוצגת ועם הציבור כולו, וזאת על מנת לקדם את מכשיר התובענות הייצוגיות במקרים הראויים", פסקה אגמון-גונן 60 אלף שקלים לתובע הייצוגי ו-150 אלף שקלים, בצירוף מע"מ, לבאי-כוחו.

מדבריה האחרונים של אגמון-גונן ניתן להבין, כי היא סבורה, שהסכומים הם על הצד הגבוה ושיהיה בפסיקתם כדי לעודד הגשת תובענות ייצוגיות. כלל לא בטוח שבאי-כוחו של אלון רואים כמוה את הדברים (ת"מ 129/07). *