קצב ינסה למשוך עוד קצת זמן

טוב ונכון עשה השופט ג'ורג' קרא כששיגר למשה קצב ולפרקליטיו מסר חד וברור

"אני יוצא היום למסע ארוך, קשה, כדי להיאבק על חפותי. כאן זה כבר לא משפט שדה, כאן לא יחרצו את דיני מבלי לראות אותי, מבלי לשמוע אותי, מבלי לקרוא את כל חומרי החקירה" - דברי משה קצב לעיתונאים מחוץ לאולם, שבו החל אתמול (ה') משפטו על עבירות מין חמורות. עוד הצהרה מוזרה מבית היוצר שהנפיק כל כך הרבה אמירות משונות.

מה זאת אומרת "מבלי לראות אותי"? קצב יכול לומר שלא ראו אותו? היתה פעם אחת שהוא רצה להיראות ולהישמע וסורב? אם בכלל, אז ראו ושמעו אותו יותר מדי - ודווקא מבחינתו. באותה מידה תמוהה הטענה שמבקריו לא קראו את חומרי החקירה. על מה מבוססת הטענה הזאת?

אבל מעבר לכך, אפשר לקבל את הרושם מדברי קצב כי הוא שש על ההזדמנות להישפט. האמת נראית שונה. כל מעשיו, ממש עד הרגע האחרון, היו מיועדים לדחות ולהשהות כמה שיותר. עוד היום ביקשו פרקליטיו כי המשפט ייערך פעמיים בשבוע בלבד (נשיא הרכב השופטים המחוזיים, ג'ורג' קרא, קבע 4 ימים); שלשום (ד') עדיין ביקשו פרקליטי קצב להעביר את השיפוט לאזור אחר, יותר קרוב למקום מגוריו של קצב ולמקומות התרחשות העבירות המיוחסות לו.

בקשה לגיטימית - אבל לא כאשר היא מוגשת יום אחד לפני תחילת המשפט (!) כבר חודשים ידוע שהמשפט נקבע למחוזי בתל-אביב, וקצב לא אמר דבר. להעביר מקום שיפוט זה סיפור של חודשים, הכרוך במינוי של הרכב חדש, בסידורים שונים שהם מאוד מורכבים למשפט כזה. כך נוהג אדם המשתוקק שמשפטו כבר יתחיל?

מובן מאליו שבקשת קצב נדחתה על-ידי נשיאת העליון דורית ביניש - אבל שקצב לא יספר לנו עכשיו מעשיות על כמה הוא שמח שהעניין הגיע סוף סוף לבית משפט מוסמך, להבדיל ממשפט הציבור. הוא רחוק מלהיות שמח - והוא בוודאי ימשיך לעשות הכול כדי לבזבז זמן, כפי שעשה עד כה. כי הוא יודע היטב שייתכן שהוא עוד יתגעגע למשפט הציבור. מכל מקום, טוב ונכון עשה השופט קרא כאשר שיגר לקצב ולפרקליטיו את המסר החד והברור: "לא אמרח את המשפט הזה".

נאמן-ביניש-פרידמן

השבוע נפל במערכת המשפט דבר שלא זכה להתייחסות הראויה לו. יעקב נאמן ודורית ביניש החליטו להעמיד בראש עדיפויותיהם את הסחבת בבתי המשפט, וכצעד ראשון סיכמו לערוך מדי כמה שבועות ביקורים בבתי המשפט בארץ. מעבר לחשיבות העניינית הרבה - יש כאן לקח מאוד מעניין בתחום האישי.

קודמו של נאמן בלשכת שר המשפטים היה, כזכור, דניאל פרידמן. מבחינת הדעות והעמדות כמעט אין הבדל בין שני האישים. פרידמן שאף לצמצם את סמכויות העליון, וגם נאמן חושב שיש לעשות זאת. למרות זאת - שיתוף-פעולה כזה לא היה אפשרי בין ביניש לפרידמן, והוא כן אפשרי עם נאמן. למה? כי העמדה של נאמן היא עניינית, אפשר לומר אידיאולוגית. היא לא נובעת מתוך טינה עמוקה, שלא לומר שנאה, כלפי העליון בכלל וביניש בפרט. עמדתו של נאמן, לעומת זאת, מנוטרלת לחלוטין מיצרים, וזה מה שמאפשר לשניים, לביניש ולנאמן, לשתף פעולה למרות חילוקי הדעות ביניהם. מי שייצא מזה נשכר הוא הציבור.

גם הפרקליטים סוחבים

יש עניין אחד בתוכנית נאמן שדורש תיקון, או תוספת. התוכנית מתבססת על בעיות השיפוט והשופטים, אלא שלא רק הם אחראים לסחבת. לעמיתיו של נאמן למקצוע עריכת הדין יש שותפות שאינה פחותה משלהם. פרקליטים רבים נודעים, ולא לתהילה, בכישורי הדחיות הבלתי פוסקות שלהם. לא מספיק, אם כן, לטפל בשופטים, אלא גם בעורכי הדין, אולי אפילו באמצעות הכנסת תיקונים מתאימים לסדרי הדין.

עונש או פרס

שבע תלמידות הכו באכזריות תלמידה אחרת בבית-ספרן באשדוד. העונש שקיבלו: 3 ימים הרחקה מבית-הספר. בזמני עונש כזה נחשב לפרס, האם משהו השתנה מאז?

matigolan@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988