מה יכול מבקר המדינה

אם אריסון באמת חפצה בחקירת המבקר, עליה לספק ראיות לשיקולים לא ענייניים

שרי אריסון נפגשה אתמול (ב') עם מבקר המדינה, וביקשה כי יחקור את התנהלותם של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, והמפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, לגבי דרישתם להדחת דני דנקנר, יו"ר הבנק. אין עוררין שזכותה להגיש בקשה כזו, כפי שזו זכותו של כל אזרח; שאלה אחרת היא אם על המבקר להיענות לה מבחינת הסמכויות שנמסרו לו בחוק.

בפרק העשירי בחוק המבקר יש פירוט הנושאים שיוכל לחקור - בעיקר הכנסות והוצאות של הגוף המבוקר, יעילות פעולותיו, יושרת התנהלותו. אבל לאחר כל הפירוט מעניק לו סעיף 10 (3) סמכות לבדוק "כל עניין אחר שיראה בו צורך". כדי שהמבקר יחליט לחקור "כל עניין אחר", צריך שיהיו לכך נימוקים מיוחדים.

בהודעה היחידה שנמסרה מטעם המבקר נאמר שאריסון ביקשה לחקור את התנהלות חזקיהו ופישר. אם אריסון באמת רוצה חקירה, היא תצטרך לספק טענות על התנהלות נגועה בשיקולים לא ענייניים מצד האוצר ובנק ישראל. טענות, בעצם, לא יוכלו להספיק. לפני שהמבקר יפעל בנושא כל כך רגיש, הוא בוודאי ירצה לראות גם הוכחה או שתיים - או אפילו בדל כלשהו של הוכחה.

אם לא מדובר בהתנהלות לא ישרה ולא הוגנת, העניין נופל לתחום שיקול-הדעת של הנגיד וחזקיהו, כלומר, האם לפי הראיות שבידיהם היה מקום לדרוש את ההדחה.

כשמדובר בשיקול דעת נטו, הרי שזה ממש לא עניינו של המבקר. לא על-פי פירוט סמכויותיו בחוק. וספק גדול אם הוא יחליט להיכנס לשאלת שיקול דעת, במסגרת "כל עניין אחר שיראה בו צורך".

ואם בכל זאת יחליט להשתמש בסעיף הכוללני, הוא עלול למצוא עצמו נאלץ להסביר לבג"ץ איך ומדוע הגיע למסקנה שיש לחקור טענת שיקול דעת אשר אינה מלווה בחשדות להתנהלות לא כשרה.