אובמה הגיע באיחור

מהפכת הדלק שהשלטון החדש מנפנף בה, היא לא יותר מיישור קו מאוחר עם שאר העולם

תקנות צריכת הדלק החדשות של ארה"ב הן לא יותר מאשר יישור קו, מאוחר מאוד, עם שאר העולם המערבי. עד למשבר הגדול של מחירי הנפט, שפקד את ארה"ב לפני שנתיים, צפו תעשיית הרכב האמריקנית והצרכן האמריקני בחלום מתוק וספוג אדי דלק.

הממשלים האמריקנים לדורותיהם נמנעו בעקביות מלהטיל מסים משמעותיים על הדלק לתחבורה, בניגוד לרוב העולם. הצרכן האמריקני שילם מחירים שלא שיקפו במאום את העלויות המשניות שנובעות מהצריכה הבזבזנית, כמו הנזקים של זיהום האוויר והתלות האמריקנית ההולכת ומחריפה בדלק מיובא, במיוחד מהמזרח התיכון.

עבור יצרני הרכב האמריקנים זה היה מצב מאוד נוח. אם הרווח הממוצע של היצרן על מכונית חסכונית וקומפקטית יחסית הוא 2,000 עד 3,000 דולר, הרווח על כל רכב כביש-שטח ענק, עם מנוע V8 בנזין צמא, מגיע ל-11 אלף דולר ולעיתים יותר.

לפיכך התמקדה תעשיית הרכב האמריקנית, כולל היצרנים הזרים שמייצרים רכב בארה"ב, במנועים בזבזניים ורווחיים יותר. אמנם, עליית המודעות הסביבתית וההחמרה של תקנות הפליטה הביאו את היצרנים לאמץ מדיניות של "כאילו" בכל הנוגע לצריכת הדלק, עם פטנטים שונים ומשונים שאפשרו להציג נתונים טובים במבחני הצריכה הרשמיים. אבל לנתונים הללו לא היה קשר לצריכה במציאות.

בזכות כוחות השוק

משבר הנפט ב-2007, שהביא את מחירי הדלק בתחנות לסביבות ה-5 דולר לגלון, היה חוויה מעצבת עבור שוק הרכב האמריקני, והוא זה שהכניס את היצרנים בארה"ב לצרות, עוד הרבה לפני המיתון ומשבר האשראי. אבל גם כאשר מחירי הדלק בשוק העולמי נסקו מעל 150 דולר לחבית, המשיכו יצרני הרכב להיאבק בכל האמצעים, כולל הפעלת לובי בקונגרס, כנגד הניסיונות להגביל את הצריכה הממוצעת בתקנות פדרליות מחמירות.

חוקי ה-CAFE החדשים של אובמה מנסים לקחת את התעשייה קרוב יותר לשאר העולם. באירופה וביפן, למשל, שבהן קיים מיסוי משמעותי על דלק באופן מסורתי, כמו גם אכיפה סביבתית הדוקה - כוחות השוק והתחרות ודרישות הצרכנים היו אלה שהביאו את החברות לייצר מנועים יעילים וחסכוניים יותר, גם בלי התערבות ממשלתית.

מנועי הדור האחרון של האירופים והיפנים, שיהיו דומיננטיים גם בשוק הישראלי בשנים הבאות, משיגים כבר היום בממוצע צריכת דלק מקבילה או טובה יותר מזו שאליה שואפים האמריקנים להגיע עד 2016. בשנתיים-שלוש הקרובות גם נראה כאן יותר ויותר מנועי בנזין, ובוודאי דיזל, בנפח קטן מאוד, שמשיגים צריכת דלק ריאלית של 17-18 קילומטר לליטר.

ביקוש קשיח

מי שחושב שהממשלה בארץ תגביל את צריכת הדלק של כלי הרכב המשווקים בישראל שוגה באשליות. הבלו על הדלק לתחבורה הוא אחד המקורות הפוריים ביותר בהכנסות המדינה וההיסטוריה הקרובה הוכיחה שהביקוש לדלק תחבורתי בישראל הוא כמעט קשיח. גם כאשר נסקו מחירי הבנזין אל-על וכאשר הועלה הבלו בחדות, לא פחת כמעט השימוש ברכב פרטי.

אמנם המיסוי "הירוק" שייכנס בישראל לתוקף ביולי, אמור לתת דחיפה כללית להעדפה של רכב חסכוני יותר, בשל הקורלציה בין פליטת הרכב לצריכת הדלק שלו. אבל מכאן ועד ויתור של הממשלה על האווזה שמטילה ביצי זהב - הדרך עוד רחוקה. *