מאחורי הדלתיים במשפט קצב

שגיאה מרה שגו השופטים ג'ורג' קרא, מרים סוקולוב ויהודית שבח, שופטיו של הנשיא לשעבר משה קצב, בהחלטתם לסגור באופן כמעט הרמטי את דלתות בית המשפט לאורך שלב העדויות כולו. שיקוליהם ראויים, ומסקנתם שיש להגן בכל מחיר על פרטיות המתלוננות אמנם מעוגנת בדין, אך התוצאה שקבעו תוליד מציאות בלתי אפשרית במהלך חודשי המשפט, שיתארכו בוודאי מעט יותר ממה שמתכננים כבודם. את השגיאה הזו, יש לקוות, יתקן בית המשפט העליון במהרה, במסגרת הערעור שיוגש על החלטת השופטים.

השופטים קיבלו במלואה את בקשת המדינה לסגירת דלתיים מלאה, אף שגם בפרקליטות עצמה, אמרו בדיונים סגורים שהבקשה הוגשה כאקט פורמלי בלבד, מעין הצהרה שיש להתייחס לתיק זה כמו לכל משפט אחר העוסק בעבירות מין, וכי בנסיבות הציבוריות המיוחדות של משפט קצב אפשר היה להסתפק גם בהחלטה חלקית או מתונה יותר. אלא שהעניין הציבורי במשפט לא יפחת כתוצאה מסגירת הדלתיים. אולי להיפך - מעטה הסודיות והמסתורין רק יגביר את הסקרנות אחר הנעשה הרחק מהעין הציבורית, וייצור ביקוש בציבור למידע אודות מהלכי המשפט.

כלי התקשורת לא יהיו אדישים לכך. חלקם יציבו מן הסתם תצפית קבועה ומעקב אחר היוצאים והנכנסים באולם בית המשפט, ויידעו לדווח מתי הגיע תורן של המתלוננות להעיד, או עדי מפתח אחרים. מאחר שהנוכחים היחידים בתוך אולם המשפט יהיו נציגי הצדדים - קצב, בני משפחתו, סנגוריו ונציגי הפרקליטות, תתפתח מערכת של שמועות ופיסות מידע אינטרסנטיות, שיצמיחו להן כנפיים וילבשו צורות שונות ומשונות. כלי התקשורת הרשמיים יהיו כבולים באיסור פרסום של פיסות המידע הללו, אך אלו יפורסמו וייכתבו בתקשורת הבלתי ממוסדת - אתרי חדשות פיראטיים, טוקבקים ופורומים.

מלבד ההשלכות הציבוריות הקשות של החלטת השופטים, קשה גם להבין את הגיונה: לטענת הפרקליטות, וככל הנראה גם לשיטת בית המשפט, היה השיח הציבורי בפרשה זו ב-3 השנים האחרונות מקולקל, מעוות, ונשען על עובדות חלקיות בלבד. ההליך המשפטי ביקש להותיר את שיח הרחוב אודות הפרשה מחוץ לאולם. טוב ויפה, אלא שההחלטה לנתק את צינור המידע הציבורי תביא להנצחתו ולהכפלתו של השיח המקולקל עשרות מונים, עד שיחליטו השופטים לשחרר פרוטוקולי עדויות חלקיות ומצונזרות באיחור קריטי, או לכשתינתן הכרעת הדין, ביום מן הימים.