דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

אנדרטה לאבן גבירול

אדומי השפתות הוא פריט חובה בארון התרבות היהודית, אך לא בזכות המוזיקה

למרבה הצער, הציוניות והחילוניות, אבן גבירול, מגדולי המשוררים העבריים, נודע בעיקר כרחוב ארוך, המשיט את תושבי תל-אביב מצפון העיר לדרומה וחזרה, שהנסיעה בו אינה מומלצת יען כי זרוע רמזורים הוא ופקוק תמיד. הגיעה השעה ויפה היא, לשחרר את אבן גבירול מהפקק ולהציגו לציבור, במלוא רום לשונו ותפארתה.

ברי סחרוף, רע מוכיח והוצאת נענע דיסק כוננו אנדרטה לשלמה אבן גבירול - יוצר, שעושר שפתו מעורר כמיהה וגעגוע בלב כל בעל תרבות הרגיש למילים, ושלחרוזיו לא קם משתווה ולא מתחרה מימי חייו הקצרים במאה ה-11 בספרד המוסלמית, ועד ימינו, במאה ה-21, בישראל החילונית.

עוד סחרוף אחד

האזנה ראשונה מעוררת רושם שהצטרף עוד סחרוף אחד לערימה, על הטוב הרב שבו, והפעם בתלבושת ארון הספרים היהודי, כצו האופנה השוטפת את המוזיקה הישראלית.

בהאזנה שנייה אפשר להבחין בהפקה המשובחת, בעיבודים המושלמים ובביצועים המעולים של רשימת הנגנים המרשימה - הנושפים ספי ציזלינג ואסף תלמודי, המקישים והמקשקשים, איתמר דוארי וזהר פרסקו, המושכת בקשת גליה חי, וזוהי רק ההתחלה. אך התחושה הנותרת גם לאחר מספר האזנות היא שהשירים דומים מדי לדברים ששמענו בעבר וזה לזה, וזה, איך לומר, קצת משעמם.

מבחינה מוזיקלית, "אדומי השפתות", על 12 קטעיו, אינו כובש פסגות ולא מגלה ארצות חדשות, אבל יש בו מספר פנינים: "שפל רוח" (רצועה 3) - מוצר משובח במיוחד מפס הייצור הרוקיסטי-צועני הסחרופי המוכר; "מה לך יחידה" (רצועה 4) - בלדה המזכירה את סגנונו הטרי של שולי רנד; "ובכן היה לאין" (רצועה 5) - עיבוד רוק מתקדם לפיוט הנאמר בבתי הכנסת ביום הכיפורים; והגרסה האישית ל"שלום לך דודי" (רצועה 10), שבה יצקו יוצרי הדיסק רוח מקורית (אח התופים, התופים וכלי ההקשה!) בלחן שטופל בידי מבצעים מוצלחים רבים לפניהם.

מלנכוליה אהובתי

השירים עגומי-האווירה וירודי מצב-הרוח שחיבר אבן גבירול, אשר סבל מדיכאון כרוני וקליני וכתב על עצמו והוא בן 16 שליבו "לב כלב זקן בן שמונים", זוכים לחליפה נועזת. בקלות אפשר היה להשקיעם במצולות הקינה, אך מוכיח וסחרוף מאלצים אותם להתרומם, אם לא לכדי דרגת פזמונאות עליזה, הרי שלפחות לרמה הקליטה והזכירה שמספקת שירה קצבית בעיבודים מלודיים.

בכך אפשר למצוא דמיון (לא סגנוני, אבל עקרוני) ליוצרים דיכאוניים בני-זמננו, כגון ארקדי דוכין מודל שנות ה-90, אם ניצמד לדיכאון המקומי, טום וויטס ולו ריד, אם נרחיק למחוזות המרה השחורה הגלובלית.

מונומנט

"אדומי השפתות" הוא הפקה מפוארת, מהמושקעות והמרשימות בתעשיית המוזיקה הישראלית. הוא ממשיך את זרם הדיסקים "האלבומיים", המעשירים את חוויית ההאזנה למוזיקה בתוספי תרבות מגוונים (מוצלחים מסוג זה שראו אור השנה: "תחשכנה עיני" - שירי חנוך לוין, והמהדורה המחודשת של "אפר ואבק".

"אדומי השפתות" מציב רף חדש לז'אנר, יש בו ציורים ומפות קדומות, המציינים נקודות ביוגרפיות בחיי אבן גבירול; תצלומי פסלים בדמותו המשוערת, כתבי יד עתיקים מגניזת קהיר, ניתוח בלשני וספרותי של השירים, ומסה על הזיקה בין סגנונו של אבן גבירול לשירה המודרנית. כל אלה ארוזים במארז מפואר, ערוך למשעי - נוח לעיון ונעים לעין.

"אדומי השפתות" הוא פריט חובה בארון התרבות היהודית, לא בגלל המוזיקה, אלא בזכות היד שהוא מקים ליוצר יהודי חשוב בן ימי הביניים, באמצעות יוצרים יהודים חשובים לא פחות, בני-זמננו. יש בו כל המרכיבים שיהפכו אותו, ובמידה רבה של צדק, למתנה האולטימטיבית בעונת החגים הבאה. *

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות