ג'קי מצא היה עבד של מאכערים

תסתכלו בעיניים של ראש הממשלה ושר האוצר לשעבר אהוד אולמרט. כמה סיכוי היה למישהו לקבל אצלו תפקיד בכיר בלי פרוטקציה? תזכרו במצמוץ האישונים של קודמיו: איזה סיכוי יש למישהו שהוא רק מוכשר, מסור, חרוץ, ישר ובעל ידע לקבל את הג'וב הבכיר המבוקש בשירות הציבורי, בלי שייאלץ להתלקק, להתבזות, להתבטל ולמצוא מישהו, שיתקשר למישהו, שידבר עם מישהו, שמכיר טוב את ...

איזה סיכוי היה לג'קי מצא לקבל את תפקיד מנהל רשות המסים, שחלם עליו מילדותו בבית הוריו, שהיו שניהם אנשי מסים, בלי שמישהו היה צריך לומר משהו למישהו? ואם היה סיכוי כזה, אם יש במקומותינו סיכוי "נקי" שכזה, אז מצא, כמו כל אחד אחר, לא יכול היה לדעת את זה.

אצל ג'קי מצא זה היה רו"ח קובי בן-גור, שטלפן ליורם קראשי, שדיבר עם אחותו שולה זקן, שלחשה על תנוך אוזנו של הבוס שלה מאז נערותה, אהוד אולמרט.

תמורה כנגד הפרוטקציה

מצא קיבל את הבכורה הנכספת, אבל אז הוא עשה את הטעות הפטאלית שהרסה את חייו: הוא נתן תמורה על הפרוטקציה. הוא השפיל את עצמו והפך, כך עולה (לכאורה) מהאישומים שהתגבשו נגדו, לעבד נרצע לריצוי התשוקות והאינטרסים של המאכערים הללו.

עד כדי כך התבטל בפניהם שלא רק מינה בעלי תפקידים על-פי גחמותיהם, לא רק העניק להם זכות להודיע את הודעת המינוי המשמחת לעובד הזוכה (כדי שגם הוא יידע מנין הדג משתין ויהיה חייב...), אלא שאף הרגיש צורך להתנצל, לבקש סליחה ולפייס אם לא פעל על-פי הוראותיהם.

ג'קי מצא דומה לתינוק שנשבה. הוא, איש מקצוע חרוץ, מיומן. "מבריק", אמרו עליו. ידע בדיוק לאיזה מקום צריכה רשות המסים להגיע והתחיל לבצע במרץ רב את הדרוש לכך מיד עם כניסתו, אבל לא היה מסוגל להדוף את הלחץ.

הוא לא קלט שזו החובה הגדולה, והראשונה בחשיבותה. מצא לא עשה את שעשו ועושים אחרים: הוא לא נפנף אותם מעליו. לא העז לא לענות לטלפונים, להשיב פניהם ריקם. לא אמר להם מה שהיה חייב לומר: תודה חברים, הייתם נחמדים, אבל עכשיו, לטובתכם ולטובתי, צאו מהתמונה. אני חייב לנטרל עצמי מניגודי עניינים, מכל הטיה, מכל תשלום תמורה שעלולה להיות מתן שוחד.

נפילה ממרומי חלום גדול

נאיביות? טיפשות? חולשה? נחיתות? ג'קי מצא היה כנראה צעיר מדי. אצה לו הדרך. הוא הגיע לתפקיד מוקדם מדי. היה צריך לעבור ולעמוד בפני עוד כמה אלטרנטיבות מקצועיות ואישיות. היה צריך להתפתח עוד כמה שנים בתפקידים, מאבקים ואינטרסנטים כדי להגיע בשל לתפקיד.

אין די בהכנות מקצועיות לימודיות. הוא נשם מסים בינקותו, אביו היה פקיד שומה בבאר שבע, אמו בגוש דן. הוא ידע שלמסים הוא הולך (אף על-פי שעצר קצת ולמד משחק). בן 24 הצטרף לרשות המסים, למד ראיית חשבון, למד משפטים, עזב לשלוש שנים כדי שיוכל לכתוב בקורות החיים שהרגיש וחש את השוק הפרטי. חזר לתפקידים בכירים, הגיע להיות סמנכ"ל בכיר לעניינים מקצועיים. היה לו שם טוב. היה לו עתיד.

אבל הוא רץ. הוא כל כך רצה להיות, עד שנפל ממרומי החלום הגדול אל עברי התהום שחפר במו ידיו (לכאורה). האיש שהתכונן כל חייו לתפקיד, מצא את עצמו, שנה אחרי ההכתרה, מבוזה, מושפל, מושעה מעבודתו, מואשם בקבלה ובמתן שוחד. ואחרי שנתיים וחצי קשות עצובות וכואבות: בדרך לכתבי אישום חמורים.

stella-k@globes.co.il