אקירוב לדב לאוטמן: "אין אחד שלא מעריך אותך"

אוניברסיטת ת"א ערכה ערב הוקרה ללאוטמן, היו"ר היוצא של הוועד המנהל ■ "הוא הישראלי היפה באמת"

אוניברסיטת תל אביב עזבה אתמול (ד') לכמה רגעים את הבלאגן שהתעורר במסדרונותיה בשבועות האחרונים לאחר הדחת הנשיא פרופ' צבי גליל וערכה ערב הוקרה לדב לאוטמן, היו"ר היוצא של הוועד המנהל באוניברסיטה. מה שהיה אמור להיות אירוע פרידה מהוועד המנהל בנוכחות אנשי האוניברסיטה, הפך למפגן תמיכה בלאוטמן עצמו, הנאבק במחלת ניוון שרירים (ALS).

"אני מקווה לראות אותו עוד הרבה שנים קדימה אבל נראה שהרבה אנשים הגיעו מתוך הבנה שמצבו הבריאותי לא קל וזה אולי אחד האירועים האחרונים שנוכל לחלוק עימו", אמר אחד הנוכחים באולם. אחד מבכירי האוניברסיטה הסכים עם הדברים: "זאת אולי הפעם האחרונה להיפרד ממנו ולכן זה הפך למפגן של תמיכה".

בין החברים שהגיעו היו שורה של אנשי עסקים מתחום הפיננסים (סטנלי פישר, גליה מאור, איתן רף, צבי זיו), מהעולם העסקי והתקשורתי (אלכס גלעדי, עמי אראל, ראובן אדלר, חיים יבין, דן פרופר, יעקב פרי), מהפוליטיקה (רון חולדאי, עמי איילון), מהאוניברסיטה והוועד המנהל (ליאורה מרידור, אלפרד אקירוב, עמוס שפירא) וכן חברי הפרלמנט המיתולוגי של ימי שישי במסעדת "רפאל" (אברהם בייגה שוחט, עמוס ירון, פרופ' איתמר רבינוביץ', רפי גינת, איתן הבר).

"אנחנו מכירים אחד את השני עוד מימי הפרלמנט של מסעדת 'אולימפיה', כשישבנו בשולחנות מקבילים במסעדה", נזכר אדלר. "לאוטמן זה איש שאיכפת לו מאוד והוא עושה מה שאיכפת לו. הוא הישראלי היפה באמת". גם זיו סיפר עד כמה הוא מעריך את האיש: "זה בן אדם שהכניס ערכים אמיתיים לעסק שלו כמו שוויון, טיפוח והצמחת עובדים", אמר.

"לי ולדוביק יש הרבה במשותף מבחינת ההתעניינות שלנו בשילוב בין יהודים לערבים", מספר מר טלוויזיה, חיים יבין, על מר טקסטיל ומייסד דלתא, לאוטמן. "הוא הכניס לדלתא ערבים לצד יהודים לא רק ברמת העובדים אלא גם בחלק נכבד מרמות הניהול".

"דוביק עזר לנו הרבה בהתמודדות עם המשבר הגירעוני העמוק של האוניברסיטה בתחילת העשור", אמר פרופ' רבינוביץ', שעבד בצמוד ללאוטמן במשך כשש שנים כנשיא האוניברסיטה. "הוא הכיר בגודל המשבר אבל האמין שאם נפעל נכון, נוכל לצאת ממנו. הוא היה פה ערבים ולילות ומגיע לו הרבה קרדיט על ההיחלצות מהמשבר הזה".

מי שסחט הרבה מחיאות כפיים מהקהל היה אקירוב, חבר הוועד המנהל של האוניברסיטה, שפנה ללאוטמן: "דוביק, אנשים עובדים עשרות שנים ומתאמצים כדי שיעריכו אותם ויכירו להם תודה. אצלך זה טבעי. אין אחד שלא מעריך אותך. כולם אוהבים אותך".

את האירוע סיכם לאוטמן עצמו שהיה נרגש מגודל המחווה וממספר האנשים שהגיעו. "אני מופתע. לא ידעתי איזה ערב מצפה לי. לא ציפיתי לקבל כל כך הרבה שבחים כי אני לא יודע אם אני שווה אותם. קשה לי לתאר את ההתרגשות מכמות החברים שבאה לפה. אני בסך הכל מסיים תפקיד באוניברסיטה".

למרות מצב בריאותו המידרדר, השתדל לאוטמן לסיים את דבריו בטיפה של אופטימיות: "אני עומד לשירותכם. אני עדיין בחור צעיר ואין לי שום בעיה לתרום למען האוניברסיטה שאני אוהב. אשקיע כמיטב יכולתי בכל תחום שאני רק מסוגל להשקיע בו", אמר לקול מחיאות כפיים שסיכם את ערב הפרידה.