אלופי ההכשלה העצמית

השבוע, למשל, העיד נועם שליט, אביו של גלעד, בוועדת החקירה של האו"ם בז'נבה. "הבן שלי הוא לא שבוי", הוא אמר. "הוא בן ערובה". הכותרת הזו פורסמה בגדול בכלי התקשורת המקומיים שלנו. ישראל, אגב, אינה מכירה בוועדה שאמורה לחקור את פשעי עופרת יצוקה. אז נועם שליט, שהחליט להעיד בה, עשה זאת בעצם על דעת עצמו.

הוא לא הנציג של ישראל בעניין הזה, ולכן גם מימון הנסיעה שלו היה פרטי, ולא כוסה על ידי המדינה. באחד העיתונים נאמר שלמרות ששליט אינו מייצג את המדינה, גורמים במשרד החוץ מתעניינים מאוד בעדות שלו, כי היא תסייע לישראל בהסברה מול העולם.

באמת מעניין מאוד. בעיקר משום שהעדות של שליט בוועדה בז'נבה, בעצם לא הייתה. נכון, היא פורסמה אצלנו ומרבית תושבי המדינה שמעו עליה. אבל חוץ מאיתנו, אף אחד לא יודע עליה. האייטם שכל כך היה אמור לעזור בהסברה של ישראל בעולם, לא עורר עניין אצל אף אחד, חוץ מכמה עיתוני יהדות אזוטריים בארה"ב.

אז אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע אותו - האם הוא משמיע קול?

תלוי איך קוראים לעץ הזה, מאיפה הוא בא, וגם לאן הוא הולך.

השבוע זכינו בארץ הקודש לביקור של נעמי קליין - סופרת יהודייה קנדית שמזה זמן קוראת להחרים את ישראל בכל כלי תקשורת שמסכים להקשיב לה. היא הגיעה לכאן כדי להפגין נגד ישראל, ובין לבין ניצלה את ההזדמנות כדי לקדם את ספרה החדש. באמת מקסים. הגברת הזאת קיבלה, בין היתר, ראיון גדול במוסף סוף השבוע של "הארץ", בלי שאף אחד יתעכב איתה על הנושא השולי של האקטיביזם האנטי-ישראלי שלה, וגם התראיינה ברדיו הממלכתי אצל קרן נויבך. שם עשו טובה ושאלו אותה על הקריאה שלה להחרים את ישראל, והיא סיפרה שראתה קמפיין תיירות ישראלי בקנדה שקומם אותה משום שהתעלם, מן הסתם, מהסכסוך, וזה עצבן אותה.

משם השיחה גלשה למחוזות אינטלקטואליים ברומו של עולם על הנושאים הנורא חשובים בהם היא מתעסקת בספריה. מאוחר יותר, נאמר לי שבביקור בחיפה, הביעה קליין מורת רוח מכך שכלי תקשורת רבים כאן ביטלו את הראיונות איתה. היא, ציפתה ליותר. אולי ציפתה לכך שימשיכו להתרפס בפניה ולהודות לה שהגיעה לכאן כדי להשחיר את שמה של ישראל.

קשה שלא לשאול - למה אנחנו מתנהגים כך לעצמנו? למה כל כך לגיטימי בעינינו שיכפישו אותנו ויקראו להחרים אותנו? האם עלה בדעתה של הגב' קליין האינטלקטואלית כל כך שזה פשוט מדהים שהיא בכלל עברה את גבולות הארץ, נוכח האקטיביזם האנטי ישראלי שלה? הרי אם הייתה קוראת להחרים מדינה ערבית כלשהי, יש לה איזשהו ספק מה היה קורה לה ברגע שהייתה מעזה לדרוך שם במשטרת הגבולות?

ולא רק שם - גם במדינה מערבית מתוקנת היא לא הייתה מקבלת אשרת כניסה. אני לא יודעת מה אתכם, אבל לפני חופשה בארה"ב, לא הייתי ממהרת להתעסק בפעילות אנטי אמריקאית ולספר על זה לכל כלי תקשורת אפשרי, כי היה מקנן בי רמז של חשש לבעיות באימיגריישן. אבל אצלנו, כך נדמה, מותר הכול. העץ נופל ביער, עושה כמה רעש שהוא רוצה, אנחנו נמצאים שם, אבל סותמים את האוזניים ומתנהגים כאילו שום דבר לא קרה.

להגן על כבודנו

ביום שני הקרוב יתקיים פאנל מאוד חשוב בוועידת התקשורת של "גלובס". טוב, ברור שכל הפאנלים חשובים, ואולי יהיו גם כמה כאלה שיהיו יותר סקסיים ממנו, ואולי גם כאלה שיעשו יותר כותרות, כי בוועידה הזו יהיה תוכן רב, מעניין וטוב. אבל בכל זאת, פאנל אחד יהיה חשוב יותר, מבחינת הגורל של כולנו. הפאנל הזה יביא את תותחי הקמפיינים הפוליטיים בארץ, ראובן אדלר, אייל ארד ומוטי מורל - כדי לדבר על קמפיין פוליטי אחד, די חשוב. זה שמדינת ישראל כדאי שתעשה לעצמה בעולם, ומהר.

בשיחות שקיימנו לקראת הדיון, אמר אדלר דבר מעניין ונכון. הגלובליזציה, הטכנולוגיה והדמוקרטיה, הן שלושת היתרונות הגדולים של ישראל המודרנית, אבל בכל מה שקשור לתקשורת הבינלאומית, הן מהוות עבורנו מכשול.

זה משפט מורכב, עצוב ונכון. אבל המכשול הגדול העומד בפנינו באמת, בראש ובראשונה, הוא אנחנו. חוסר ההבנה שלנו שאנחנו צריכים לעמוד על שלנו, להגן על כבודנו כמדינה, ולא לסלול את הדרך בפני כל מי שרוצה להכפיש אותנו, ועוד לקשט בשטיח אדום. ההבנה הבסיסית הזאת, שנראית כל כך מובנת מאליה, אבדה לנו. כי כשהעץ נופל ביער, ואנחנו נמצאים שם, הקול שלנו חייב להישמע.

לכל אחד בעולם הזה יש זכות לכל דעה. אבל לנו יש את החובה להתייחס לדעה הזאת, ולהגיב לה, לעיתים בצורה מאוד תקיפה וברורה, אחרת אנחנו רק מקדמים את כל מה שקורה נגדנו.

ההחלטה של ישראל להחרים את הוועדה של האו"ם, למשל, היא מוצדקת מבחינת המניע שלה. ברור שאין לנו צורך לשתף פעולה עם ועדה שכתוב לה על המצח שהיא מחפשת להכפיש אותנו. אבל האם זו הדרך לעשות את זה?

אולי החרמנו, אבל אף אחד בעולם לא יודע למה. כך שבסוף, כשיתפרסמו מסקנות הוועדה, שוב יצוצו הכותרות הרגילות על פשעי ישראל וההחרמה שלנו רק תצא באור רע - הפושעים לא רק הרגו, אלא גם לא הסכימו לשתף פעולה עם החקירה. כרגיל, אם לא נדאג לתקשר את דעתנו, אף אחד חוץ מאיתנו לא יידע. אז מה ייצא לנו מזה? אפילו לא כותרת מהעדות המרגשת של נועם שליט.

לכל אחד בעולם הזה יש זכות לכל דעה. אבל לנו יש את החובה להתייחס לדעה הזאת, ולהגיב לה, לעיתים בצורה מאוד תקיפה וברורה, אחרת אנחנו רק מקדמים את כל מה שקורה נגדנו .