עירייה אינה משטרה

אנחנו, כולל כל הממשלות, מקדישים את מיטב האנרגיות והזמן לנושאים שאין לנו עליהם שליטה. כמה פעמים בעשרות שנות המדינה החלטנו לגבי מגעים, ויתורים וכל השאר, ואז הסיפור הגיע אל הפלסטינים ושם הוא נעצר רק כדי שהממשלה תחזור אליו שוב, ושוב, ושוב. ומכיוון שזמנה של כל ממשלה מוגבל, ושלנו בפרט, נדחקו הצידה הנושאים שעליהם כן יש לנו שליטה. כמו השאלה מי יהיה מופקד על השיטור העירוני, שנדונה השבוע, ביום א', בממשלה.

הנה לכם עניין שאמור להשפיע על כל אחד מאתנו. בזמן שאנחנו מתברברים ללא תוחלת בעניין הפלסטיני, הפשיעה הולכת וגוברת גם בקרב מבוגרים וגם בקרב בני נוער. שיטור עירוני יכול לעשות משהו בנדון, הדבר הזה מוסכם. מה לא מוסכם? למי יהיה שייך כוח השיטור הזה. אומר שר האוצר יובל שטייניץ: לעיריות והמועצות המקומיות; אומר השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ: למשטרה.

כמו קורי עכביש

הויכוח שהחל בממשלה עלה מהר מאד על פסים ישראלים, כלומר לא ענייניים בעליל, כאשר שטייניץ האשים את אהרונוביץ במגלומניה. נניח שזה כך, מה זה משנה לגופו של עניין? הרי השאלה הבסיסית היא מה יותר טוב לאזרחי המדינה, ולא משנה המניעים של שר זה או אחר. יכולים להיות לשר מניעים הכי טהורים לסיבות הכי גרועות, אז מה עשינו?

אני לא מתימר להכיר את הנושא לפרטיו, אבל נראה לי שלפשיעה אין גבולות עירוניים או אפילו ארציים. היא מתפרשת כמו קורי עכביש על פני כל הארץ, ולכן חשוב שגוף אחד יטפל בה ובכל סוגיה.

המשטרה מכירה את האנשים, את השיטות כל מה שלעסקנים מוניציפליים אין בו מושג קלוש. מה גם שהעסקנים, להבדיל מאנשי המשטרה, מתחלפים חדשות לבקרים, ועד שאחד לומד משהו בא האחר שצריך להתחיל הכל מההתחלה.

אנחנו גם יודעים שרשויות מקומיות לא מעטות אינן מצטיינות במנהל תקין ובשמירה על החוק, בעיקר החוק נגד שוחד. האם אנחנו יכולים לסמוך שיפעילו את כוח השיטור שלרשותם בצורה אחראית ונכונה?

איזה נסיון יש להם בכלל בפשיעה ובניהולו של מאבק כזה? למשטרה, גם כשאינה במיטבה, יש את הנסיון, המודיעין והידע המקצועי הדרוש למאבק בפשיעה - בכל הארץ, כולל הרשויות המקומיות.