השופטים, התקשורת וישראל פרי

האם קמפיין תקשורתי השפיע על השופטים וצבע את כל פועלו של פרי באור פלילי?

בית המשפט העליון אמור להחליט בקרוב אם להיעתר לבקשתו של עו"ד ישראל פרי לקיים דיון נוסף, בעקבות הרשעתו בסדרת עבירות כלכליות חמורות בפרשת הפנסיה הגרמנית.

למשנה לנשיא בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, שאמור להכריע בבקשה, כדאי לשים לב לתופעה המשונה הבאה: עד לקמפיין התקשורתי המתוזמר נגד פרי, שהדביק לו את התואר "עושק ניצולי השואה", כל ההחלטות השיפוטיות שהתקבלו בעניינו של פרי היו לטובתו. אלה ניתנו אמנם בהליכים אזרחיים, בתביעות שהגיש נגד לקוחותיו שמיאנו לקיים את ההסכמים שעליהם חתמו עמו ולהעביר לידיו את החזרי ההלוואות מתוך הרנטות שהתקבלו מגרמניה, אך הסוגיות המשפטיות בדבר עושק ומרמה היו זהות לאלה שהוכרעו בהליך הפלילי בעניינו של פרי.

פרי, ששכר בעצמו שורת אנשי מקצוע מובילים הן בתחום המשפטי והן בתחום התקשורתי, חושד כי היד המכוונת מאחורי הקמפיין הציבורי שהכתים אותו היתה ידם של שותפים עסקיים לשעבר שלו, שביקשו להפילו ולסלקו מהזירה.

10 שנות המאסר שהוטלו עליו בבית המשפט העליון - שופטי הערעור החליטו לקצר את עונש 12 שנות המאסר שהוטלו על פרי במחוזי - מבטיחות שאכן כך יהיה. ואולם, הקישור לעניין ניצולי השואה הוא ערמומי: הציבור ממילא נוטה להתבלבל ולא להבחין בין הרנטות שממשלת גרמניה משלמת לניצולי שואה לבין הפנסיה הגרמנית, שהיא תוכנית הפתוחה לכלל האזרחים במדינה - גם כאלה שאינם ניצולים וגם כאלה שאינם יהודים. בפועל, פחות ממחצית מ-13 אלף לקוחותיו של פרי היו אכן ניצולי מחנות הריכוז וההשמדה.

יש בסיס לקביעה כי הקמפיין הציבורי השפיע על השופטים, וצבע את כל פועלו של פרי באור פלילי, ויותר מכך - בלתי מוסרי. שהרי איזה פשע יכול להיות נקלה יותר מאשר לגנוב את כספם של ניצולי השואה?

דוגמה לכך הוא שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן. באוקטובר 2006 דחה השופט את בקשת רשות הערעור של סטניסלבה סטולוביץ נגד פרי, בנימוק כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה בדבר עושק, גזל, הטעיה ורמייה מצד פרי והארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי בין ישראל למערב-גרמניה. אותו ג'ובראן עצמו סמך את ידו על פסק דינו של השופט אדמונד לוי מבפרואר האחרון, שדחה את ערעורו של פרי על הרשעתו בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה ותיווך בביטוח.

עורכי דינו של פרי חילצו יותר מ-10 הלכות משפטיות חדשות שלדעתם נקבעו בפסק דינו של בית המשפט העליון, וכל אחת מהן מצדיקות עריכת דיון נוסף. "יהיה זה לכבוד המערכת המשפטית לעשות כן", הם כתבו בשולי הבקשה עבת הכרס.

האם ריבלין ירים את הכפפה? התשובות בקרוב.

בין אונס בתרמית לקבלת דבר במירמה

פרקליטות המדינה מנהלת בימים אלה קרב מאסף משפטי, במסגרת המאבק הכולל בעבירות מין נגד נשים. הקרב הנוכחי מתמקד בפרצה שנפערה בפסיקה, באשר למעשים מיניים המושגים באמצעות תרמית. בקשה לדיון נוסף שהוגשה בשבועות האחרונים לבית המשפט העליון בעניין זה, ושהנשיאה דורית ביניש אמורה להכריע בה בקרוב, מבקשת להפוך את פסק הדין שניתן באחרונה בעניין. לפי פסק הדין, יחסי מין המושגים באמצעות תרמית עשויים שלא להיכלל בהגדרה של אינוס במרמה, ובמקום זאת יובילו רק להרשעה בעבירה של קבלת דבר במירמה.

לפני כ-3 שנים הורשע מאיר פחימה בבית המשפט המחוזי ב-7 אישומים, שכללו שורה ארוכה של עבירות מירמה. הוא רכש לעצמו שם בדבר יכולותיו המיסטיות כביכול, וביכולתו "להשיב אהבות נכזבות" ו"להסיר כשפים". הנשים שבאו אליו, קבע בית המשפט, עברו מסכת של איומים והפחדות, ובחלק מהמקרים הוא הצליח לשכנע אותן לקיים עמו יחסי מין במטרה לסייע להן לתקן או להציל את מערכות היחסים שבהן היו נתונות. פעם אחת אף דרש מאשה, שהצליח לשכנעה להעביר לידיו את דירתה, לקיים עמו יחסי מין כדי "לטהר את גופה".

בית המשפט העליון, בדעת רוב של השופטים ריבלין ופרוקצ'יה ונגד דעת המיעוט של השופטת ארבל, הותיר על כנה את הרשעתו של פחימה ברוב האישומים, אך החליט לזכותו באחת הפרשות מעבירת האינוס. באותו מקרה הוא אמר לאשה שביקשה את סיועו, "בואי נשכב, נוציא את הנוזלים שלך ואת הנוזלים שלי, נמהל אותם יחד וניתן אותם לבחור לשתות את זה, וככה תראי שהבחור יחזור אלייך".

האשה הסכימה לכך, ובית המשפט קבע כי העובדה שמדובר במעשה רמאות איננה גורעת מכך שהאשה היתה מודעת לכך שמדובר במעשה מיני. בהתאם, קוצר עונשו של פחימה מ-22 ל-16 שנות מאסר.

בקביעה זו, טוענת הפרקליטות בבקשה לדיון נוסף שהוגשה לבית המשפט העליון, נקבעה הלכה חדשה המתרחקת מהעקרונות הרצויים בדבר ההגנה על אוטונומיית הרצון החופשי של נשים ועל הסכמתן החופשית לקיום יחסי מין.

לדברי פרקליט המדינה משה לדור, החתום בעצמו על הבקשה לדיון נוסף, יש לקבוע כי "מרגע שהושלתה האשה לחשוב שהמעשה המיני שלו היא שותפה מהווה חלק מטיפול, הרי שהסכמתה לאו הסכמה היא, גם אם ההקשר הטיפולי הכוזב אינם משקפים באורח בלעדי את הבנתה באשר למהות היחסים".

במילים אחרות, הפרקליטות מבקשת לקבוע כי אם היתה כלולה מירמה באשר לתכלית יחסי המין - הבנתה של האשה כי היחסים כוללים גם מרכיב מיני מובהק לא תמלט את הנאשם מעבירת האונס.

בבתי המשפט נדונו בשנים האחרונות מקרים שונים שבהם התקיימו יחסי מין תוך שימוש בתרמית, בדרך כלל לגבי זהותו של הגבר, שהציג עצמו כטייס או כבעל תפקיד נחשק אחר.

הפעם מדובר על מירמה באשר לתכליתו של המעשה - והדבר מוליך לאיזון מורכב ועדין יותר בקביעת הגבול בין מותר לאסור. שהרי, אין כוונה לכלול בתוך התחום הפלילי האסור גם מקרים של התנהגויות אנושיות מקובלות ומותרות ביחסים בין גברים לנשים. איזון עדין שכזה עשוי להיות נושא ראוי לדיון בהרכב רחב של שופטי הערכאה העליונה.

השריון של דורנר

מאז פרישתה של השופטת דליה דורנר מבית המשפט העליון, לפני כ-5 שנים, היא הספיקה לעסוק במספר כה רב של עיסוקים, שאפשר לומר כי היא פצחה בקריירה שנייה. מלבד תפקידה כנשיאת מועצת העיתונות, ולצד עמידתה בראש ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת טיפול המדינה בניצולי השואה, דורנר ניצבת בחזית הדוברים הציבוריים מבין שופטי העליון בדימוס, שהתייצבו להגן על בית המשפט העליון במאבקיו הציבוריים והפוליטיים.

בשבוע שעבר, כך נראה, עלתה דורנר מדרגה - לא מבחינת התהודה הציבורית של דבריה, אלא מבחינת העמדה שהשמיעה. זה היה בכנס שנערך לכבודה במרכז הכנסים במשכנות שאננים בירושלים, לרגל צאת "ספר דורנר" - אסופת מאמרים אקדמיים בשלל תחומי משפט, שיצא לאור בהוצאת נבו.

אם עד היום קראה דורנר לעיגון סמכותו החוקתית של בית המשפט העליון לפסול חקיקה של הכנסת במסגרת חוק יסוד, ונגד מתן סמכות לכנסת לעקר פסיקה שכזו של בית המשפט העליון - הרי שכעת נראה כי דורנר סימנה יעד חדש: שיריון חוקי היסוד המעגנים את סמכותו של בית המשפט העליון ברוב מיוחד, שימנע מכל קואליציה מזדמנת בכנסת לפגוע במעמד בית המשפט.

"המשטר החוקתי שלנו עומד על יסודות רופפים", איימה דורנר, "חוקי היסוד ניתנים לשינוי ברוב מזדמן. הכנסות לדורותיהן לא הכירו בחשיבות יציבות חוקי היסוד. עשרות רבות של פעמים שונו, תוקנו ובוטלו הוראות בחוקי יסוד - לא אחת בשל תכליות קואליציוניות. ללא כללי משחק משטריים דמוקרטיים יציבים", אמרה דורנר לשומעיה - בין היתר היו בקהל חבריה לכס השיפוט אהרן ברק, מאיר שמגר, יצחק זמיר, טובה שטרסברג-כהן, וגם השופטים המכהנים דורית ביניש, עדנה ארבל, יורם דנציגר ואחרים, "כאשר החוקים ניתנים לשינוי על-פי רוחות השעה ולקואליציה נתונה הסמכות לשנות כל הוראה בחוק יסוד משטרי, יישאר משטרנו חסר".

דורנר סיימה את דבריה בקריאה "שיימצא הרוב בכנסת שיחליט לשריין כללי משחק המונעים את עריצות הרוב ושומרים על עצמאותה של המערכת המשפטית".

שתי שאלות מתעוררות: האחת - האם המהלך של דורנר מתואם עם שופטים אחרים בדימוס, שיצטרפו בקרוב לקמפיין; השנייה - האם לצד הקריאות הציבוריות הללו צפוי גם מהלך לוביסטי של ממש בקרב המחוקקים, כדי להניע מחדש את הדיון החוקתי.

צרו איתנו קשר *5988