ירושלים על ראש שמחתו

ההתגרות של נתניהו בממשל אובמה היתה מכוונת, אבל גם משבר צריך לדעת לנהל

נראה כי חגיגות הגיוס של יאיר נתניהו אתמול (ג') עוד יתגמדו לעומת הפסטיבל שמארגנת ארה"ב בעקבות אישורי הבנייה שנתנה ישראל במתחם מלון שפארד בירושלים. דובר מחלקת המדינה, שנשאל אם נשקלות סנקציות כלכליות על ישראל אם תימשך הבנייה בשטחים ובמזרח ירושלים, השיב כי "זה עוד מוקדם מדי" ואותת כי יש למה לחכות. החגיגה האמיתית טרם התחילה.

איכשהו, כל פעם מחדש, מתעקש מישהו בסביבתו של רה"מ, בנימין נתניהו, להעיר את הדובים משנתם. אלא שהפעם, מודים בלשכת רה"מ, ההתגרות היתה מכוונת. מישהו שם חשב שיהיה נכון לחמם את הגזרה עם משבר יזום ומתוכנן במטרה ליצור קונצנזוס בעם היושב בציון, וגם בקרב זה היושב באמריקה, סביב הנושאים המהותיים.

אלא שגם משבר צריך לדעת לנהל: לשלוט במימדים שלו, בעוצמה ובנפיצות שלו ובלי לאבד עליו את השליטה. בדיוק כשם שכדי לירות צריך לדעת לכוון. אלא שככל הנראה חל בלבול בין המטרות לאמצעים. משבר עם ארה"ב, למתבלבלים, הוא אמצעי, לא מטרה. אם באמת נועד המשבר היזום להבהיר לאמריקאים ששאלת ירושלים אינה עומדת על הפרק, הושגה המטרה ההפוכה: נתניהו אמנם זכה לקונצנזוס ישראלי, אבל גם פתח חזית בינלאומית חדשה, שלא היתה שם אתמול, לפחות לא באופן פומבי.

מי נתן את ההוראה

מה השתבש? לא ברור. על פניו, להפוך נושא שנמצא בקונצנזוס הכי רחב למשבר הוא לא רעיון רע בכלל, ואולי אפילו חכם. אלא שההתנהלות היתה קצת פחות. במקביל לחזית הבינלאומית, פתחו בלשכת רה"מ חזית נוספת עם התקשורת. הידיעה על הבנייה בירושלים שהופיעה בשני עיתונים בלבד - "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" - הביאה את שאר הכתבים להבנה כי מדובר בתדרוך יזום ולמרמור על כי הידיעה לא ניתנה גם להם. העלבון הפך צורב עוד יותר כשהתברר שלשכת רה"מ, שהכחישה כי היא המקור לידיעה, עומדת מאחורי ההדלפה.

המצוד שבו פתחו הכתבים לחשיפת המקור, גילה כי גם בלשכה עצמה הממצאים לא ברורים. היחסים המעורערים בין היועץ המדיני, עוזי ארד, לראש אגף ההסברה החדש, ניר חפץ, על רקע מאבקי השליטה בלשכה והקרבה לנתניהו, הביאה למלחמת גרסאות. עד עכשיו היה ארד המקורב הבלתי מעורער לנתניהו, אולם הצנחת חפץ הציתה מאבק, כשהאחרון מנסה להשתחל למשבצת הלא מאוישת של ראש הסגל בלשכה.

לפי אחת הגרסאות, ארד הוא זה שהוציא את הסיפור לתקשורת. ארד, על פי הסברה הזו, הספיק לדבר עם כתבי ידיעות ומעריב בלבד עד שנבלם על-ידי גורמים בלשכה שדבר ההדלפה הגיע אליהם. קל מאוד להפיל את התיק על ארד. יחסיו המעורערים עם האמריקאים תמיד יכולים להוות עילה להתגרות בהם. מנגד, מקורביו של היועץ המדיני בלשכה, טוענים כי היה זה דווקא חפץ שניצח על המבצע המתואם היטב עם נתניהו, מהלך שתוכנן בקפידה על מנת להרים להנחתה לרה"מ, שיוכל "לנצל" את ההזדמנות ולהבהיר את עמדתו בפתח ישיבת הממשלה.

בלשכת נתניהו היה מי שאפילו הרחיק לכת ורמז שאיל ארד, יועצו האסטרטגי של ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, שעודכן על-ידי האמריקאים בכל ההתפתחויות, הוא היד המכוונת מאחורי הפרשה. ארד מצא את הטיעון מחמיא, אך פסל אותו על הסף.

כך או כך, אל מול המשבר החדש, השאלה מי נתן את ההוראה פחות חשובה. יותר מעניינת התשובה מדוע החליטו בלשכת נתניהו לתת פומבי לסוגייה, להפנות אליה את הפרוז'קטורים, ולקיים את הוויכוח לעיני כל. כנראה שעוד לא למדו שם לפעמים עדיף לפתור עימותים מאחורי הקלעים, כדי להימנע מטיפוס על עצים.

רולטה רוסית בלשכה

כמו צעצוע ישן שפג הקסם שלו, ככה גם אצל נתניהו אובד קסמו של יועץ שחלה עליו ההתיישנות. אמנם החבל שנכרך סביב צווארו של היועץ הפוליטי שלו בשנתיים האחרונות, שלום שלמה, הותר באחרונה, ושלמה הורד מהעץ שעליו כבר החל להתנדנד, אבל ישנם כמה יועצים ומקורבים אחרים שלא שרדו את 100 הימים הראשונים בשלטון. כך למשל יועץ האינטרנט הנאמן סאני סנילביץ', שביקש להתמנות לעוזרו של מזכיר הממשלה נשלח לביתו, וגם מזכירתו האישית של רה"מ, הדר סייג, שעם הקמת הממשלה מצאה את עצמה בחוץ וכיום מנהלת את לשכת שר התקשורת.

בשבוע שעבר נפלה דוברת רה"מ לתקשורת הרוסית, דינה ליבסטר, קורבן לרולטה הרוסית בלשכה. ראש אגף ההסברה, ניר חפץ, שטרם פרק את מטלטליו, הורה לליבסטר לארוז את חפציה. ליבסטר, שמעולם לא נמתחה ביקורת על התנהלותה המקצועית בפניה, לא הבינה מאיפה זה בא לה, ובוודאי לא מדוע התבשרה על ההחלטה מפיו של סמנכ"ל המשרד ולא מהבוס הישיר.

בציבור הרוסי, שנתניהו חייב לו לא מעט אחרי הבחירות האחרונות, רואים בפיטוריה של ליבסטר פגיעה. הם מרגישים שהשתמשו בהם וזרקו. לא רק שנתניהו מפטר את היועצת שלו לענייני רוסים, במגזר כבר רצה השמועה שאין כל כוונה למנות לה מחליף.

כרגע חפץ הוא עדיין יקיר רה"מ, אבל מי שימהר לרכוש את זכויות על ספרו, שלוודאי ייצא לאחר שיעזוב את הלשכה, יוכל לעשות קופה. *