דווקא חבל שליברמן בורח

תאונת "לא פגע אבל ברח" של ליברמן תמנע מהימין הזדמנות להוכיח את צדקת עמדותיו

כל נהג מכיר את התופעה של רכבים כבדים ואיטיים הסוטים לשולי הכביש כדי לאפשר למכוניות שאחריהן לעבור. אביגדור ליברמן מזכיר את התופעה הזאת. מי שעמד על כך בשבוע שעבר הוא השבועון האמריקאי ניוזוויק, שהבחין בהיעלמותו של שר החוץ בשבוע שבו הסתערו על ישראל ארבעה בכירים אמריקנים כדי לנסות לקדם את העניין הפלסטיני. נתניהו נפגש איתם, ברק שוחח איתם, פקידים בכירים נועדו איתם - וליברמן איננו.

מדיניות של מי?

זה לא שליברמן נפש או סתם התבטל - גם הוא קיים פגישות אינטנסיביות, אבל ב... דרום אמריקה. המטרה המוצהרת היתה לחזק את הקשרים ולהסביר את מדיניות הממשלה. השאלה היא איזו מדיניות של הממשלה הסביר ליברמן. את המדיניות של שר החוץ של הממשלה, או המדיניות של הממשלה שאינה רוצה את ליברמן בסביבה כשהמבוגרים, יותר נכון הבוגרים, עושים עסקים?

אינטרס בומרנגי

אפשר כמובן להבין את נתניהו וברק שרואים בליברמן גורם מביך, אם לא מטרד. אבל קשה, מאוד קשה, להבין את ליברמן עצמו. בשביל מה הוא כל כך רצה להשיג הרבה מנדטים? הוא הסביר שהוא מעוניין בכוח פוליטי כדי להשפיע בעניין הערבי בכלל והפלסטיני בפרט. הוא קיבל את הכוח שבזכותו נמסר לו תיק החוץ בעל המשקל וההשפעה.

ואז הטיל ליברמן את פצצת ניגוד האינטרסים. זוכרים את ההסבר המשונה? בגלל שהוא גר בהתנחלות אז הוא לא רוצה לעסוק בנושא ההיאחזויות, שמא יואשם בניגוד אינטרסים. ואני חשבתי שהוא בא לממשלה בעיקר כדי להגן על האינטרס ההתנחלותי-היאחזותי. עכשיו מסתבר שהאינטרס שיש לו בהתנחלויות מונע ממנו, לדעתו, לפעול למען האינטרס הזה. קצת מבולבל? בהחלט.

במקום שר החוץ - שר בחוץ

יש כל מיני פרשנויות להתנהגותו של ליברמן. העיקרית שבהן אומרת שנתניהו הבהיר לו שנוכחותו במגעים עם האמריקאים מביכה ומזיקה, אז מוטב שבמקום להיות שר החוץ יהיה שר בחוץ. פרשנות פחות מקובלת היא שהכל תלוי בטיב האישום. יש במחנהו של ליברמן הגורסים כי ככל שליברמן יצטייר יותר כמפריע למהלכים המדיניים, כך תגבר המוטיבציה של הפרקליטות להגיש נגדו כתב אישום.

לא פגע - אבל ברח

בזמן האחרון זו כבר לא סטייה לשולי הדרך, אלא פנייה לדרך צדדית כדי לברוח מהמקום. מין תאונה משונה של "לא פגע - אבל ברח". זה חבל כי שוב לא יינתן צ'אנס לעמדות הימין כדי שנוכל להעריך את שוויים. במקום לקבל את הדרך של הימין המנצח - אנחנו מקבלים אובדן דרך. במקום ליברמן שקיבל מנדט - אנחנו מקבלים את ברק שקיבל אי אמון. אז אולי זה טוב בשביל הימין שדרכו לא תעמוד למבחן; אבל זה לא טוב בשביל המדינה, וגם בשביל המרכז-שמאל. *