המשרד נגד זיהום העבודה

נגד "זיהום" חברתי של סביבת העבודה, הבא לידי ביטוי בניצול עובדים חלשים ובשלילת זכויות מגן המוענקות מכוח חוק ומשפט העבודה, נאבקים ארגוני העובדים שאליהם חוברים גם ארגוני מעסיקים הגורסים כי עבודה הוגנת היא חלק בלתי נפרד מהתחרות ההוגנת של כלכלת השוק.

ידוע כי כוח המיקוח של עובדים רבים במגוון רחב של תבניות עבודה חדשות, שצמחו על רקע הכלכלה הגלובלית, הוא נחות לעומת הכוח של המעסיק. במקבילית הכוחות שנוצרה, רק עובדים מאורגנים שמאחוריהם ארגוני עובדים אותנטיים מסוגלים להתמודד בכוחות שווים מול כוח המעסיקים.

ארגוני עובדים הפועלים בזירה הכלכלית-חברתית אינם מוכרחים להיות יריבים קשים של ארגוני המעסיקים. אין צורך להחריב את הפירמה אשר מחפשת שווקים חדשים ורווחים, אבל מבטיחה גם רווחה לעובדים ושומרת על קיום מקום העבודה.

מרחב האינטרסים בין המעסיקים לעובדים עולה על פער המחלוקות האפשריות הכרוכות ביחסי הון ועבודה. לכל אחד מהשותפים ליחסי עבודה-מעסיקים ועובדים, יש מה להפסיד כאשר מתחוללת רעידת אדמה ביחסי עבודה. מעסיק בעולם הגלובלי התחרותי יכול להפסיד את קיומו הכלכלי נוסף לממון היורד לטמיון, ועובד יכול להפסיד נוסף ל"כבליו" את מקום עבודתו ופרנסתו, ואף את כבודו.

בקיום יחסי עבודה הוגנים העובדים מרוויחים את היכולת להתקיים בכבוד אנושי, והמעסיקים משיגים את היכולת הכלכלית לשמור על כושר התחרות מול מתחרים אחרים, מרוויחים את נאמנות העובדים, פריון עבודה גבוה, ומעגל רחב של צרכנים שאינם משלימים עם קודים של ניצול.

ההתמודדות הכלכלית של הפירמה בשווקים המקומיים והגלובליים מחייבת כל צד ליחסי העבודה לגלות את מרב ההבנה לצרכים של הצד השני, כי ההישרדות הוא אינטרס משותף. לכן שיתוף-פעולה בין השותפים ליחסי העבודה וקביעת מנגנוני התנהלות והידברות בדרכי שלום הם חיוניים.

המשבר הכלכלי הגדול של אוגוסט 2008 גרם לסדר יום חדש והעלה לשיח הציבורי נורמות מסוג חדש של אחריות, שקיפות, בקרה ופיקוח. מדינת הלאום חוזרת למרכז, ומקבלת על עצמה אחריות כוללת לניהול אחר של הכלכלה, שבה אין מקום לעריצות השוק, לתנועות הון בלתי מוגבלות הזורעות ניירות ערך רעילים וחסרי ערך, לתאוות בצע של מנהלים ולברוטליות כלפי עובדים.

ההסתדרות הוכיחה שהיא מסוגלת לקבל על עצמה אחריות למשק ולעובדים, להתמודד עם שינויים מבניים, ולהתאים את עצמה למציאות ולצרכים המשתנים. אם קיים פרטנר רציני ואמין, המאמין בכנות ביתרון שבשיתוף-פעולה, כפי שנהגה הנהגת לשכת התיאום, אפשר להתקדם מהר יותר בהשגת היעדים הכלכליים והחברתיים לטובת עם ישראל.

את האנרגיות הקיימות בכל ארגון חשוב להשקיע בהבטחת העתיד ופחות במאבקים ארגוניים כוחניים. כי בסופו של יום, אם לא הצלחנו להתקדם ולא הענקנו מרחב קיום נאות למעביד ולעובדים, הסגנו את עצמנו לאחור. פחד ואי-ודאות כלכלית אינם מסייעים לשותפים ליחסי העבודה, וכדי להתמודד עם דברים נחוץ שיתוף-פעולה. התבונה הקולקטיבית היא יותר מאשר החיבור האריתמטי של כל אחד מן הצדדים.

אמנם לא ניתן לתקן או למלא את הדרישות של כל הארגונים בבת אחת. אבל גם אסור להמתין עם הצורך להתחיל ולעשות את מה שאפשר ומוסכם. ההידברות המתמדת בחיפוש אחר תשובות משותפות מעניקה הן יתרון יחסי וגם מקדמת את הנעת המשק והחברה. האסיף שנצבר למעסיקים ולעובדים הוכיח כי יש שכר לשיתוף-פעולה, וטוב שההזדמנות שנקרתה לא הוחמצה. *

הכותב הוא יו"ר האגף לכלכלה ולחברה בהסתדרות