ארבעה וחצי חודשים חלפו מאז שציון קינן חגג לראשונה את מינויו למנכ"ל בנק הפועלים ואת הגעתו לאחד מהתפקידים הבכירים בפסגת הכלכלה בישראל. אך קינן חגג את המינוי לזמן קצר בלבד, וירד לעמדת המתנה מותחת עד שהשבוע נעלם הספק והאיש השלים את סיפור סינדרלה.
בסוף חודש מארס השנה, קבע דירקטוריון בנק הפועלים, בהחלטת בזק, כי קינן, שהחל את דרכו בבנק לפני 31 שנה בתפקיד הכי זוטר בבנק, יחליף את המנכ"ל היוצא צבי זיו, ופתח בכך מאבק אדירים רווי יצרים בין הבנק ובעלת השליטה בו, שרי אריסון, לבין נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, והמפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, שהסתיים החודש.
בחודשים אלו בנק ישראל לא הסכים לאופן קבלת ההחלטות בבנק ודרש את ראשו של היו"ר דאז, ואילו בעלת השליטה בבנק וראשיו נאבקו בתקיפות על עצמאותם.
הפרשה הזאת היא לא רק סוף טוב, בטח לא עבור כל מי שלקח בה חלק. בכירי בנק ישראל, ואנשי בנק הפועלים, שרי אריסון ודני דנקנר, יכולים, שוב, לראות את עצמם כמפסידים.
העימות החריף וחסר התקדים בין המפקח למפוקח הסתיים כשפישר, שעד לפני זמן קצר עמד על רגליו האחוריות והתנגד ההליך לבחירת המנכ"ל, מאשר הליך דומה וצפוי מראש, שבסיומו קינן קיבל את מה שכולם ידעו שיקבל. אריסון איבדה בדרך את היו"ר שלה דנקנר, והתייצבה על הכוונת של הרגולטור (שכמו רגולטור ניחן בזיכרון ארוך).
ודנקנר - הוא נפרד מתפקידו המרכזי אחרי שהמליץ על המועמד שנבחר לבסוף.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
