הצרכן בארה"ב עדיין פסימי

עוד לא נולדה ממשלה אשר תביא תפנית כלכלית ב-30 ימים הראשונים לכהונתה

המשפט "תפנית בפעילות במשק" הופיע השבוע, בצורה מפורשת, בהודעה לעיתונות של בנק ישראל אשר בישר על עלייה של 1.2% במדד המשולב לבחינת מצב המשק. לא רק זאת, אלא שהבנק תיקן כלפי מעלה את המדד לחודשיים הקודמים, ועתה מסתבר כי התפנית החלה עוד בחודש מאי.

עניין מועד התפנית חשוב במיוחד לפוליטיקאים צמאי כותרות, ולשכות שיחלו לעשות שימוש בנתונים. בחודש מאי הממשלה החדשה היתה בת חודש, ועוד לא נולדה ממשלה בעולם אשר תביא תפנית כלכלית ב-30 ימים לכהונתה.

המדד המשולב הוא מעין ברומטר למצב השוטף של המשק הישראלי. הוא אינו נותן תשובה לגבי העתיד, אלא מצלם תמונת מצב בכל רגע נתון. במילים אחרות, המדד אמר לנו כי מאז מאי נתון המשק בהתרחבות מחודשת, אך אין בכך כדי לרמוז על העתיד. אלא שבנק ישראל בעצמו מעריך עתה כי ההתכווצות בתוצר בשנת 2009 תהיה, בסופו של דבר, פחותה מהערכות מוקדמות, והוא יקטן בחצי אחוז, בהשוואה לאומדן קודם של ירידה של אחוז וחצי.

מה מסביר את הנתונים האלה? בחינת מרכיבי המדד המשולב מספק תשובה לשאלה זו. התפנית נרשמה בזכות התרחבות בשיעור של 3.4% בפדיון בענפי המסחר והשירותים, והתרחבות של למעלה מ-3% בייצור התעשייתי. למעשה, ה"דלק" להתאוששות היא, במידה גדולה, תוצרת בית, אם כי יצוא השירותים אף הוא תרם לכך. במילים אחרות, השוק הפנימי, המונע על ידי אמון מוגבר של צרכנים ובעלי עסקים הוא שזה שעומד, במידה רבה, מאחורי העלייה בפעילות וגם מאחורי השיפור בתחום התעסוקה.

כדאי לציין כי כבר לפני כמה חודשים החל מדד אמון הצרכנים של "גלובס" לסמן תפנית, ועלייה ברמות האופטימיות של הציבור. תופעה זו נגעה גם לתחום התעסוקה, וגם בתחום זה ישנם סימנים של שיפור המונע על ידי השוק המקומי.

יש לציין כי העלייה באופטימיות אשר מניעה את הביקושים המקומיים אינה תופעה ישראלית בלעדית. במדינות רבות בעולם נרשמת תופעה דומה, בין אם מדובר באמון צרכנים או באמון משקיעים. אפשר לנחש כי בחו"ל, וגם בישראל, היתה השפעה לא קטנה להתאוששות הפיננסית ולעלייה בערכי החיסכון.

הריביות הנמוכות, ההתרחבות הפיסקלית הניכרת, תוכניות חירום של הממשלה, כל אלה תורגמו לעליות במחירי ניירות ערך, לעלייה בתחושת העושר, לאחר המכה של סוף 2008, ומכאן הדרך חזרה אל הדיווח האופטימי היתה קצרה.

הבעיה עם התיאור הזה הוא שהצרכן החשוב מכל לשלומה של הכלכלה העולמית, הצרכן בארה"ב, עדיין פסימי, עדיין חושש ועדיין לא מוכן להגדיל את צריכתו. כל זמן שזה המצב, אין לצאת בהכרזות על סוף המיתון. יתר על כן, בכל העולם, וגם בישראל, ישנה שאלה לגבי מה שיקרה לאחר שהבנקים המרכזיים יפסיקו בהזרמת הכסף המוגברת ויחלו להעלות את הריבית, ומה יקרה לאחר שממשלות יחלו לכפות משמעת פיסקלית הרבה יותר מודגשת.

במילים אחרות, בעולם עדיין לא משוכנעים שהשיפור של החודשים האחרונים לא משקף אלא את צעדי המדיניות שננקטו, ולא תהליכים אמיתיים של יציאה מהמשבר. בישראל, בה הבנק המרכזי מתלבט אם להעלות את הריבית כבר בסוף החודש, שאלה זו היא רלבנטית מתמיד.