הלב ימריא, אם אלעל תוריד מחירים

יש משהו הגיוני, ומובן מאליו, בכך שיגדל מספר החברות הישראליות שיתחרו ביניהן על הזכות לשרת אותנו, ולהרעיף עלינו פינוקים, בטיסה מקומית זריזה ועניינית.

יש משהו צרכני, ונבון, בבדיקה המדוקדקת מי נותנת את המחיר הזול יותר, במטוס הטוב יותר, בשעות הנוחות יותר, פה בישראל.

תחרות, אתם יודעים.

כן, אנחנו יודעים.

גם בין הכבלים ללוויין יש, לכאורה, תחרות עזה.

גם בזירת הסלולאר נמצאים מספר שחקנים בשוק.

ומשום מה, איכשהו, המחירים לא יורדים. הצרכן, כלומר אנחנו, לא נהנה מחוקי המשחק הכלכליים. הוא תמיד מרגיש שדופקים אותו. לפעמים, הוא גם צודק.

בעיני, זה לא עניין עסקי גרידא. זה האופי הישראלי. לא להיות נדיב. לא לתת עוד קצת. לא להחליף. לא לשמר את הלקוח. להתווכח במקום להתנצל. העיקר לא לצאת פראייר.

אנחנו פוגשים את נותני השירות האלה בכל מקום. סייל זה לא סייל. הדיל מגוחך. ההנחה מזערית. והמתנה שהילד מקבל מתפרקת תוך שתי שניות. עד שבא לך לחנוק אותם.

אז אם אל על רוצה להצליח. להעניק תוקף, ותוכן, למיתוגה כ"מוביל הלאומי", היא מוזמנת להילחם עבורנו. להוריד דרסטית את המחיר. לשדרג משמעותית את השירות. להפתיע אותנו (ולא רק באיכות הסנדוויצ'ים). לחייך אלינו. להעניק לנו. להיות נדיבה. וגם יצירתית.

בסך הכל, הבה נודה, זה לא ביג דיל. טיסה של 45 דקות. קצרצר. קוויקי. בקושי התיישבנו ומיד התחלנו בהכנות לנחיתה. זו לא צריכה להיות בעיה גדולה להיות ממוקד, יעיל, חייכן ובעל תודעת שירות מפותחת. צריך רק להחליט שאתה, לשם שינוי, משקיע מאמץ אמיתי.

המאמץ הוא בעיקר בראש. בשינוי התפיסה. להיות מקצוען זה אומר לא לזלזל, לא לחפף, לא לעגל, ולקחת כל נוסע ברצינות גמורה. ולהראות לו שאתם משתדלים ועושים הכל עבורו. בסוף, אני מבטיח לכם, זה ישתלם.

אחד מכללי היסוד של ההצלחה הוא: ככל שתהיה יותר נדיב, כך יגיע אליך יותר כסף.

אל-על מוזמנת לנסות.

מי יודע, אחרי כל המשברים, והמחקרים, והתשדירים, אולי היא תחולל שינוי עמוק דווקא כאן, במקום הכי בלתי צפוי. דווקא כאן היא תגלה כמה רווחים, תדמיתיים וכלכליים, היא יכולה להפיק מאותן 45 דקות שחולפות ביעף בדרך לאילת.

והלב ימריא.