ניר גלעד חייב להתפשט

משפחת עופר הכניסה את צים לברוך, והיא זו שצריכה לחלץ אותה ממנו

"אני לא יכול להתפשט בסטריפטיז טוטאלי במהלך המו"מ, כבר עכשיו נגרם לנו נזק מגילוי פרטים לגבי המו"מ עם הנושים בצים"

(ניר גלעד, מנכ"ל החברה לישראל, לפני שבוע, באסיפת החברה)

אפשר להבין את גלעד. במו"מ המורכב עם נושי צים יש לו עניין עם עשרות בנקים, עשרות גופים מוסדיים, מספנות וחובות עצומים של כ-18 מיליארד שקל, וכל חשיפה של פרט עם נושה אחד עשויה לטרפד לו את המו"מ עם הנושה השני. אבל, במו"מ עם נושה אחד, ניר גלעד חייב להתפשט באופן טוטאלי: והנושה הזה הוא... משפחת עופר.

צים מקיימת כבר עשרות שנים קשרים עסקיים עם עסקי הספנות הפרטיים של משפחת עופר. לסמי ועידן עופר יש, למשל, את חברת זודיאק הפרטית, אחת מסוכנויות האוניות הגדולות בעולם, שפועלת מלונדון. זודיאק היתה זו שביצעה את עסקת בעלי העניין עם צים לרכישת אוניות והחכרתן בכ-820 מיליון דולר, עסקה ש"תרמה" את חלקה למצבה העגום של צים. כיוון שצים אינה חברה ציבורית, המשקיעים מעולם לא נחשפו ליחסים המלאים והמורכבים בין צים לזודיאק ו/או לחברות הפרטיות האחרות של עופר.

מעולם לא קיבלנו תמונה מלאה על היחסים הללו, על היקפם, על תמחור העסקאות ועל התשלומים שעוברים מצים לחברות הפרטיות. למדנו על עסקת בעלי העניין הענקית, אנחנו מבינים עכשיו שעופר אפילו מוותר (זמנית) על דמי חכירה, אנחנו יודעים שכ-20% מצי האוניות של צים נמצא בבעלות משותפת או בדמי חכירה עם עופר, אבל יותר מזה אנחנו לא יודעים.

דבר אחד אנחנו יודעים: בין עופר לצים קיימים יחסים שהיקפם הכספי עצום, מיליארדים לאורך השנים, ולכן יש למשפחת עופר אינטרס ברור שצים תמשיך לצוף מעל פני המים. לא בטוח שזה גם האינטרס של משקיעי החברה לישראל, המחזיקים כ-50% מהחברה, וממש לא ברור למה הם צריכים לאשר הזרמה של כ-1.5 מיליארד שקל מקופתה של החברה לישראל לטובת צים, 1.5 מיליארד שספק אם בכלל יחזרו אי פעם.

ידוע שענף הספנות סובל מאחד המשברים הקשים שלו ומתקשה להתאושש. ירידה חדה בביקושים להובלה ימית מצד אחד ועלייה בהיצע האוניות מצד אחר הביאו לשחיקת תעריפים חדה ולהפסדי ענק. האופטימים מדברים על התאוששות ב-2011, הפסימים מרחיקים לכת ל-2015, ובתסריט הפסימי יעברו שנים עד שהענף יגיע לאיזון בין הביקוש להיצע. המשמעות: עוד חדשות רעות לצים, ועוד כסף שדרוש להצילה.

משפחת עופר היתה זו שהכניסה את צים לברוך הגדול שלה. היא זו שהחליטה על תוכנית ההצטיידות רחבת ההיקף של צים, היא זו שהחליטה להזמין אוניות חדשות והיא זו שהכניסה את צים להתחייבויות העצומות שלה. היא זו שגם צריכה לנסות להוציא את צים מהברוך שהיא הכניסה אותה אליו. ורק היא. ולא לנסות ולרתום את החברה לישראל לטובתה של צים או לבקש מהמדינה לסייע (לא בכסף כמובן) במציאת פתרון לבעיה רק בגלל שהיא מחזיקה במניית זהב.

כך לא יהיה לאיש טענות על שקשוקות ומטעמים אחרים. החברות הפרטיות של סמי ועידן עופר יזרימו לצים חמצן בתמורה לשליטה המלאה בחברה שתעבור מהחברה לישראל. הגיבנת של צים תעבור מחברה ציבורית למחצה לידיים הפרטיות של סמי ועידן עופר, אלא אם כן ניר גלעד רוצה להתפשט בסטריפטיז טוטאלי ביחסיה של צים עם זודיאק והחברות הפרטיות האחרות של משפחת עופר. *

בלעדינו הוא רק היה חולם על העסקה

היי, למה קשה לך כל כך לפרגן לעסקת פרטנר ולאילן בן דב? איזה עוד איש עסקים הפך מבעל חנות קטנטנה ברמת גן לבעל השליטה בפרטנר? איזה עוד יזם צמח כמעט מכלום למעמד של "טייקון", כפי שנוהגים לומר היום לכל מגה-איש עסקים בישראל? ובכלל, מה הבעיה שלך? הנה יזם חדש ששובר משהו מההגמוניה של המשפחות העשירות בישראל.

אלו, פחות או יותר, היו התגובות שקיבלנו על הטור הקודם. מה קרה? טענו המגיבים, תפרגן, אל תקנטר. אוקיי, מפרגנים, מפרגנים. אנו אפילו חושבים שבן דב עשה עסקה לא רעה במיוחד, בתנאי, כמובן, שהמבנה בשוק הסלולרי יישמר והתנאים הרגולטוריים בשוק לא ישתנו. לבן דב יש בסך הכל פרת מזומנים, שמייצרת משהו כמו מיליארד שקל רווח בשנה, והיא תוכל לשרת את החוב שלקח על עצמו בן דב, בתנאי שתשמור כאמור על קצב הרווחיות הזה.

אבל, זו לא הפואנטה. בן דב הוא אמנם יזם עם ביצים של פיל, כמו כל יזם מוכשר שלוקח סיכונים, אבל לנו זה נראה קצת מנותק מההיגיון שאיש עסקים קונה מוצר ששווה 50 שקל, למרות שיש לו בכיס רק 5 שקלים. אולי אנחנו לא מעודכנים בעולם המודרני של המימון והמינוף, אבל סדרי הגודל של האשראי בעסקת פרטנר עדיין נראים לנו מוגזמים, במיוחד לאחר המשבר האחר ון, שאחת התוצאות שלו היתה אמורה להוריד את רמות המינוף.

אלוהים, אומרים, נמצא בפרטים הקטנים, ועל העסקה הענקית הזו אפשר ללמוד ממספר יחיד וקטנטן: 3 מיליון דולר, כ-11.5 מיליון שקל. זה הסכום ששילמה סקיילקס בבעלות בן דב ללאומי פרטנרס בשביל "עמלת ייזום למציאת משקיעים פוטנציאלים".

רגע, רגע, אתם קולטים את זה? לאומי פרטנרס מקבל עמלה כדי למצוא שותף לעסקה, והוא אכן מצא אותו במהירות - הוא עצמו (בנק לאומי)! לא נותר לנו אלא לדמיין איך זה קרה: יושב לו אבי זלדמן, מנכ"ל לאומי פרטנרס, במשרדיו במגדל המרובע של עזריאלי, חושב לו מי יכול להשתתף בעסקה, מחפש-מחפש-מחפש, ואז קופץ לו רעיון: ירון (בלוך), הוא צועק לסגנו, קדימה, תזמין מונית לרחוב יהודה הלוי 34, בניין הנהלת בנק לאומי.

10 דקות, מקסימום רבע שעה עם פקקים, אבי וירון מזמינים מעלית לקומה 12, היישר למשרדה של גליה (מאור, מנכ"לית הבנק). גליה, הם אומרים לה, סליחה על ההפרעה, אבל יש לנו רעיון מה זה מצוין, השקעה מה זו מצוינת, 5% מפרטנר, תשואה יפה מובטחת לבנק, אפשר לקבל את ברכת הדרך? איזו שאלה, משיבה גליה, צאו לדרך, זו אכן עסקה מצוינת, אנחנו הרי מימנו אותה. רק חבל שרצתם לפה, אפשר היה לסגור את העניין בשיחת טלפון.

לא להאמין, אומר אבי, בשביל זה הסכים בן דב לשלם לנו 3 מיליון דולר. וגליה, ממרום ניסיונה וכישרונה, עונה לו: אבי, יקירי, זה שווה לו כל אגורה. בלעדינו, הוא רק היה חולם על העסקה.

eli@globes.co.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988