אחרי 7 שנים: העליון ביטל תביעה ייצוגית נגד אל-על בגין שער המרת מט"ח

התובעת שילמה בשקלים עבור כרטיסי טיסה שמחירם ננקב בדולרים, ולטענתה שער ההמרה, לפיו חושב הסכום בשקלים בו חויבה, היה שער המכירה של דולרים במזומן שנהג אצל הבנקים בישראל (שער מזומן). זאת, בעוד שער ההמרה, לפיו היתה אמורה לשלם, היה שער המכירה של העברות והמחאות של דולרים הנהוג בין הבנקים (שער העברות והמחאות), שהוא נמוך ממנו. זאת, בניגוד להנחיות יאט"א (ארגון חברות התעופה העולמי).

השופט נסים ממן אישר את התביעה בעילת הטעיה, וקבע שאי-גילוי העובדה ששער ההמרה לפיו מחושב המחיר השקלי גבוה מהשער המותר לפי מחירון יאט"א שהוא מחייב, מהווה הטעיה. כן נקבע שבין אל-על לבין סוכנויות הנסיעות מתקיימים יחסי שליחות וניתן לייחס לאל-על את מכירת הכרטיסים לפי שער מזומן. ממן הוסיף ששער ההמרה הגבוה מהווה למעשה "עמלה מוסווית".

טעם לפגם

השופט אשר גרוניס, בהסכמת אליעזר ריבלין ודוד חשין, קיבל את בקשת רשות הערעור של אל-על, שיוצגה באמצעות עו"ד אילן וינדר ממשרד הרמן-מקוב. נקבע שרישיון ההפעלה של אל-על מחייב אותה להמיר לפי שער העברות והמחאות, כאשר החובה חלה גם כשגורם אחר (סוכנויות הנסיעות) מבצע את ההמרה. זאת, רק אם הדבר נעשה בעידודה הפעיל או הסביל של אל-על. ואולם, נקבע כי כאשר לאל-על לא היה חלק בפעולה ולא ניתן היה לצפות שתתערב, אין בכך הפרת רישיון ההפעלה מצידה. משכך, קבע העליון כי לא בוצעה עוולה על-ידי אל-על או סוכנויות הנסיעות.

השופט ריבלין ציין שככל שקיים טעם לפגם, הוא נוגע דווקא ליחסים שבין סוכנויות הכרטיסים ללקוחות, אם הלקוחות נחשפים למצג שלפיו לסוכנויות אין כל השפעה על שער ההמרה, המוכתב על-ידי חברת התעופה, ורווחיהן נובעים רק מעמלות הלקוחות. "מבלי לקבוע עמדה נחרצת, ייתכן כי היה ניתן לייחס מעשה עוולה אחר דווקא לסוכנויות הנסיעות", ציין ריבלין. (רע"א 5765/02).