"עיר ללא הפסקה", "העיר שצמחה מהחולות", "עיר לבנה עיר שחורה" - את כל הסיסמאות והקלישאות, הכתרים והכתמים שנקשרו לת"א והפכו לה לשמות נרדפים, קיבצה יחדיו האוצרת עדנה מושנזון בבואה לרקום את מארג העבודות שתציג בתערוכה המרכזית בביאנלה לאמנות Artlv, המתקיימת כחלק מאירועי שנת המאה לת"א.
Artlv הוא אירוע אמנות שאפתני שהתקיים לראשונה לפני שנה, ביוזמה משותפת של מספר כוחות פרטיים בשדה האמנות המקומית והבינלאומית. המטרה הייתה מלכתחילה להגדיר את האירוע כביאנלה לאמנות ולהיצמד גם ללוחות הזמנים של הביאנלות המתקיימות באזורנו - באתונה ובאיסטנבול, השנה. בנוסף, מקבלת הביאנלה משנה תוקף מעצם הצטרפותה לאירועי שנת המאה לת"א. כך שניתן להתייחס לאירוע בשנה שעברה כאל "פיילוט" ולהתבונן ב-Artlv השנה, כאל השקה רשמית.
מייסדות הביאנלה הן הגלריסטיות עירית זומר ושפרה שליט בעלות גלריה זומר ודביר (בהתאמה), רבקה סקר - יו"רית סותבי'ס ישראל, ויהודית חביב, שתיהן ממייסדי ארגון ארטיס, המקדם אמנות ישראלית בעולם. בשנה שעברה נערכה התערוכה המרכזית בביתן הלנה רובינשטיין של מוזיאון ת"א והופקד עליה האוצר הבריטי אנדרו רנטון. התערוכה הבינלאומית קיבצה אמנים ישראלים וזרים אך סבלה מאווירה כללית מנוכרת ובלתי קומוניקטיבית.
השנה פנו המייסדות לאוצרת הישראלית הוותיקה והמעניינת עדנה מושנזון, שאצרה את התערוכה "קרקס אוניברסליס", בסיוע האוצרת מעיין שלף. יש בפנייה אל הכוחות המקומיים מעין התמתנות, וגם הבטחה לנקודת מבט רחבה, סקרנית ואולי מובנת ונהירה יותר לקהל המקומי. יחד עם זאת, מדובר בתערוכה בינלאומית ברמה גבוהה ובלתי מתפשרת.
העיר כאוטופיה וכפנטזיה
מושנזון בחרה למקם את התערוכה ב"מתחם נחושתן" על דרך אילת, בגבול יפו, ת"א ונווה צדק. מיקום מסקרן כשלעצמו, בעצם היותו בלתי מוכר לרוב הציבור. מדובר במקבץ של שלושה מבנים טמפלריים מהמאה ה-19, שהיו בבעלות משפחת וגנר הגרמנית, שתי וילות צנועות ובית חרושת לעבודות ברזל. המקום, הצמוד למגדל נווה צדק, שופץ באחרונה.
בתערוכה יוצגו עבודות של אמנים מגוונים ומעניינים, ביניהם כמה שמות בולטים מהעולם, לצד אמנים ישראלים מהשורה הראשונה. בשיחה עם "גלובס" מסבירה מושנזון, שכל הדרכים מובילות לת"א, העיר המארחת, החוגגת מאה.
לדבריה, העבודות בתערוכה מתייחסות למיתוסים, לחומרים ולמושגים הקשורים לעיר המודרנית בכלל ולתל אביב-יפו בפרט: "העיר שצמחה מהחולות", "עיר לבנה - עיר שחורה", "עיר ללא הפסקה", "עיר עולם" ועוד מושגים המתקשרים לת"א ויש להם בתערוכה ביטוי מטאפורי או קונקרטי. התערוכה נוגעת בהיבטים סיזיפיים הקשורים בתהליכים התמידיים של שינויים אורבניים, בעיר כאוטופיה וכפנטזיה, לצד היבטים הקשורים בארעיות, צפיפות, גיבוב, הרס ושימור, התחדשות עירונית ועוד.
*יש קשר סמוי בין העבודות?
"גם סמוי וגם גלוי - לאור ההתלכדות של הביאנלה עם אירועי המאה של ת"א חשבתי שזה רעיון טוב להתחיל בעיר כנקודת מוצא, ואפילו בת"א כנקודת מוצא. הנושא האורבני מעסיק אמנים רבים והוא תמיד רלבנטי, אבל ת"א היא עיר מיוחדת. היא אחת הערים המודרניות היחידות שנוסדו במאה ה-20 וזו הזדמנות לעסוק בעיר המודרנית מנקודות מבט שונות", אומרת מושנזון.
רמה גבוהה ובלתי מתפשרת. מושנזון
מטאטים את המדבר
ההיבט הסיזיפי בולט במיוחד בעבודה של האמנית סו-מיי טסה מלוקסמבורג, המציגה בווידיאו קבוצת עובדים המטאטים את המדבר. "זו עבודה שמאוד הזכירה לי תמונות תל-אביביות טיפוסיות מראשית ימיה של העיר. אפילו רישומים ראשונים של נחום גוטמן בין היתר, שצייר את דמותו של שמואל הגר מטאטא את שדרות רוטשילד", היא מספרת.
מושנזון מציינת את עבודתו של אמן בינלאומי אחר, פרנסיס אליס, יליד בלגיה המתגורר במקסיקו סיטי, המציג שורת חופרים בחולות, "מלבד העיר שצמחה על החולות יש עיסוק בסיזיפיות ויש כל מיני מושגים שקשורים לתנועה מתמדת, ויש גם נוכחות לערים אחרות כמו ברלין, שנחאי, הוואנה".
*זה יוצר לת"א איזו קבוצת התייחסות, הקבלה לערים אלו בעולם?
"העבודות עוסקות בנושאים שמטרידים ונמצאים בדיון בהרבה מאוד ערים - כמו שימור - כמה לשמר והאם לשמר, הוויכוח הלוהט סביב היכל התרבות, שאלות של בנייה לגובה. התערוכה מתקיימת למרגלות המגדל ששאל את שמו משכונת נווה צדק ואין זר ממנו לשכונה הנמוכה, יש בתערוכה את המתח בין המבט על העיר מלמטה מגובה המדרכה, ולבין המבט מלמעלה מראש המגדלים".
*יש ביטוי לפוליטיקה או אידאולוגיה של אמנים, עבודות מחאה, סביב התמה של "עיר לבנה עיר שחורה"?
"לא במוצהר. ברור שמהעבודות בתערוכה עולות שאלות. יש למשל אמן תורכי ממוצא כורדי, שבלי להכיר את המתח בין יפו לת"א יש לו עבודה שבה הוא יושב על גבעת זבל ושולף פחי שימורים ויוצר לו תוף. הוא מתופף ומשקיף על השכונה האלגנטית שצומחת ממול לגבעת הפסולת. יש ביטוי למצב העירוני שבין המוזנח לחדש ולמטופח".
*בחרת במתחם שדרש ממך לעבוד קשה. למה לא בחלל תצוגה מסודר?
"זה נכון. גם אני חשבתי שיש הרבה אפשרויות וחללי תצוגה, אבל אין כל-כך הרבה חללים מתאימים. אין טעם לעשות את זה במוזיאון ת"א. ביאנלה צריכה את המגע עם העיר והשטח. חיפשנו בשרונה למשל. הרבה מהנכסים שיכולים להתאים הם 'בין לבין' - בין שיפוצים להשכרה - גם המקום הזה הוא בין לבין ואי אפשר עדין לדעת מה ייעשה בו בהמשך.
"חשבתי שזה מקום מעניין גם כי ההיסטוריה של הטמפלרים בארץ לא מאוד ידועה, לאחר שגורשו מהארץ בגלל הזדהותם עם הנאצים. חשבתי שזו הזדמנות פעם אחת להראות לציבור את המתחם הזה שהוא לא ת"א ולא יפו וגם לראות בפרספקטיבה, שהיו כאן עוד מתנחלים עוד בעלי חזון. המתחם היה של משפחת וגנר, חרשי ברזל שב-1900 פתחו כאן בית חרושת ליציקות ברזל והיו הראשונים שהביאו משאבות מים לפרדסים. יש להם תרומה לכל המפעל החקלאי בארץ. כבר היום, כשאנחנו עובדים על התערוכה אנשים עוצרים ושואלים מה זה המקום הזה ומה הולך להיות כאן".
כהמשך לתערוכה המרכזית, יוצגו עבודות במרחב העירוני לאורך מסלול שיוביל ממרכז העיר אל מתחם התערוכה ויסתיים במתחם מכון אבני ברחוב אילת, שם תוצג תערוכה אורחת של אוצר הגלריה באום אל פאחם - סעיד אבו שקרה. *
09Artlv , הביאנלה הראשונה של תל אביב, מתחם נחושתן, רחוב אילת
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
