רעידת אדמה חקלאית: מהו שימוש ראוי בקרקע?

ההגדרה הסתומה למדי בנוגע לשימוש המותר בקרקע חקלאית היא שאחראית בין היתר לפריצות הרבה ולחגיגת החריגות במושבים ובקיבוצים; פסק דין חדש שניתן בבית המשפט המחוזי מוסיף עוד נדבך לעיצוב גבולות ה"שימוש החקלאי"

חוסר הבהירות בשימושים החורגים ביישובים החקלאיים - שהפכו במרוצת השנים את החממות, השדות והלולים לתעשייה רחבת היקף - נובעת בין היתר גם מגמגום של המחוקק. סעיף 156 לחוק התכנון והבנייה הגדיר את השימוש המותר בקרקע חקלאית באופן עמום למדי: "לא יינתן על ידי מוסד תכנון היתר לבניה או לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא חקלאית". אבל מה היא אותה "מטרה לא חקלאית"? לפי התוספת הראשונה אליה מפנה הסעיף, מדובר על "בנייה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים".

ברור לגמרי שלא מדובר על פאואר סנטר או פחונים המושכרים לפי שעות (מה שכמובן ניתן למצוא באין ספור ישובים חקלאיים במרכז הארץ). אבל האם מחסן של מכונות חקלאיות או מחסן למיון ביצים "דרוש במישרין" לייצור חקלאי? האם מעבדה לניסוי בבעלי חיים זהו "גידול בעלי חיים"?

בתי המשפט, שנדרשו פעם אחר פעם לפרשנות החוק, נמנעו מלקבוע מסמרות בהגדרת המטרה החקלאית המותרת. תמיד תמיד הם העדיפו להתייחס לכל תביעה (בדרך כלל של הרשויות כנגד החריגה כביכול של בעל הקרקע) בצורה ממוקדת, "ברחל בתך הקטנה", כנראה כדי לא ליצור תקדים ראשון.

בימים האחרונים, בפס"ד תקדימי של בית המשפט המחוזי בתל אביב (עת"מ 002827/08), נקבעה מסגרת מעט יותר רחבה ומרחיבה להגדרת המטרה החקלאית לשמה מיועדת הקרקע.

"השתנות הזמנים"

המדובר באחד ממרכז המיון והפצת הביצים של תנובה, היושב על שטח חקלאי של משפחת גנני בתחום עיריית פתח תקווה. זו האחרונה טענה, כי השימוש המדובר אינו נחשב לחקלאי. גם העובדה שאין שום לול בסביבה מנתקת לטענתם את "רצף השימוש החקלאי", לפיכך באין היתר לשימוש, לא חידשה העירייה את רשיון העסק של תנובה.

לדברי השופטת מיכל רובינשטיין, שקיבלה את עתירת תנובה לחידוש רשיון העסק, "אין ספק כי הפקתן של ביצים מהווה ייצור חקלאי וכי הביצים המופקות הינן בבחינת "תוצרת חקלאית". הליך המיון של הביצים ואריזתם נעשה אמנם לאחר הפקתו של המוצר החקלאי, אולם ניתן לראות בו כשלב האחרון בתהליך הייצור וחלק בלתי נפרד ממנו".

ומה לגבי המרחק מהלולים? בית המשפט קבע כי "פעילות מסוג זה נעשתה בעבר בקרבת הלולים והיוותה את ההמשך הטבעי והישיר של הליך הפקת הביצים, אלא שעם השתנות הזמנים ומתוך כוונה לייעל את ההליך ולהבטיח את איכותו, רוכזו השלבים האחרונים המתוארים לעיל במרכזים גדולים שיש בהם את התנאים ההולמים ביותר לכך".

"מה עוד", מוסיפה רובינשטיין, "שעל פי הנחיות המועצה לענף הלול קידומם של מרכזים מסוג זה וניתוקם מהלולים מומלץ ומיטיב עם הציבור".

במישרין או שלא

פסק הדין האחרון, שיילמד ככל הנראה בשבועות הקרובים בכל הרשויות המקומיות, הוועדות לתכנון ובנייה והמעורבים בתחום, מהווה נדבך משמעותי נוסף לדרך ארוכה שעשה בית המשפט בנוגע לסוגיית השימוש הלא חקלאי בקרקע חקלאית.

פסק הדין המנחה ניתן כבר לפני כ-20 שנה בבימ"ש עליון לעסק ששימש לאחסון חומרי הדברה לחקלאות (ר"ע 30/86). בעלי העסק טענו, כי "יש לראות את החקלאות בהתקדמותה המדעית והטכנולוגית המודרנית ולהפליג בפרשנותו של כל הקשור לייצור חקלאי מעבר לתפיסה השמרנית והצרה".

בית המשפט קבע, כי ניהול עסק הדברה אינו דרוש "במישרין" (כפי שקובע החוק) לייצור החקלאי. מה שדרוש לייצור החקלאי הוא ההדברה עצמה, אך לא ניהול עסק הדברה.

פסק דין מעניין נוסף נוגע למשתלה ששימשה גם למכירת עציצים והשטח הסמוך לה הפך לחניון (ת.פ. 4028/05). בית משפט השלום קבע, כי מכירת צמחים אינה שייכת לשלב הייצור ועל כן אינה מותרת באדמה חקלאית: "שימוש בקרקע כגורם ייצור במישרין אינו כולל שלבים אחרים של הפעילות החקלאית, כגון מכירת מוצרים חקלאיים".

עם זאת, בפסק הדין ציין בית המשפט באמירת אגב, כי הקביעה אינה גורפת, "כגון כאשר חקלאי מזמין עוברי אורח לקטוף תוצרת חקלאית, דוגמת פירות או פרחים בעצמם. במקרים כאלה יתכן שהפעילות הלא חקלאית תיחשב כ-DE MINIMUS".

ומה לגבי גידול סוסים? בעליון נקבע (רע"פ 4594/04), כי "עסק של רכיבה על סוסים וניהול של חוות רכיבה אינם שימושים מותרים בקרקע חקלאית, שכן אינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים". פסק דין דומה ניתן לגבי אחסון מזון לבעלי חיים (רע"פ 252/04), "משהוכח כי מדובר באחסון למטרות מסחריות כחלק מעסק המתנהל במקום".

פסק דין מעניין נוסף ניתן בנוגע לסככה בלב עצי זית, המשמשת כבית בד לייצור שמן (ע"פ 1305/04). בית משפט השלום קבע, כי "השימוש בבית הבד דרוש במישרין לייצור חקלאי", אולם המחוזי הפך את ההחלטה - "חקלאות מוגדרת במילון אבן שושן כעבודת האדמה לענפיה השונים לשם קבלת יבול...הייצור הוא חקלאי כאשר הוא נעשה בתור שכזה, היינו לצורך עבודת האדמה והטיפול בבעלי החיים ולשם הפקת היבול מהם. לכך מצטרפות פעולות לוואי הכרחיות, ובהן איחסון היבול, שמירתו וכד'. לעומת זאת, עיבוד התוצר החקלאי, לאחר שהתקבל, לצורך יצירת מוצר אחר, אינו בא בגדר ייצור חקלאי".

בהחלטת המחוזי נאמר עוד, כי "מטרת המחוקק, בהכריזו על אדמה כקרקע חקלאית, היא שמירה על ייעוד הקרקע החקלאית, ניצולה החקלאי ושמירה על שטחים פתוחים. יש לשמור על יעוד זה של הקרקע החקלאית לבל תיבלע ללא מחשבה וללא צורך חיוני על ידי הממותה העירונית, השולחת את זרועותיה לכל עבר והופכת חבלים שלמים ליער של בניינים ושיכונים. לשימוש זה מתלווים שימושים חקלאיים נדרשים שאינם בגדר עיבוד האדמה וגידול בעלי חיים, אך הם עדיין חקלאיים לפי אופיים. ייצור שמן מזיתים אינו כלול בחריג האמור".

"פעולה חיונית"

דניאל גרינברג מבת שלמה הקים בשטח הנחלה תחנת הסגר של משרד החקלאות, שכללה גם מעבדה להפקת עוברי בקר. עמדת הוטרינר המחוזי היתה כי תחנת הסגר מהווה שימוש חקלאי בקרקע, כחלק אינטגראלי מגידול בעלי חיים.

בית המשפט, שקיבל את הטענה, כתב כי "הסגר חיות משק אינו יכול להתקיים אלא באזור חקלאי, בין היתר כיוון שלא ניתן להחזיק חיות משק, למעט בשלבי העברתם, שלא בהתאם לתנאים הנקבעים על ידי משרדי החקלאות והגנת הסביבה. אותו כלל חל לגבי ביצוע תהליך הפקת עוברים, המהווה פעולה חיונית במסגרת השיטות המודרניות של גידול עדרי בקר".

מה יקרה עכשיו? הצפיות הן כי פסק הדין החדש שניתן במחוזי תל אביב יפזר עוד קצת את הערפל, ויעזור סוף סוף להגדיר טוב יותר מה מותר ומה אסור לעשות על אדמה חקלאית. *

צרו איתנו קשר *5988