גולדסטון והטרגדיה היהודית

בדרך כלל אני נזהר מאד מלפתוח רדיו בבוקר, כי מיד מתנפל עליך שטף מילולי של דעות וסיסמאות בנאליות שאינן מחדשות דבר. אבל לפעמים נופלת על אוזניך פנינה רדיופונית שהיא בעלת ערך רב, גם אנושי וגם אינפורמטיבי.

כזה היה הראיון שערך הבוקר (ד') רזי ברקאי בגלי צה"ל עם ניקול גולדסטון. ניקול היא בתו של השופט הדרום אפריקאי ריצ'רד גולדסטון, יו"ר ועדת האו"ם שפרסמה אתמול את הדו"ח הקשה על התנהלות צה"ל בעזה. מתוך השיחה עם ניקול עולה במלוא חריפותה מהותה של הטרגדיה היהודית.

"מאד קשה לי"

ניקול, בת 42, עלתה בצעירותה לישראל ולאחר מכן עברה לקנדה כי "התחתנתי עם קנדי והיה חשוב לקריירה שלו להיות בקנדה". אבל "אני כל יום חולמת לחזור, כל בוקר אני אומרת לבעלי שאם הוא לא היה בעל כל כך טוב הייתי עולה היום על המטוס". בדבריה על הדו"ח מתגלמת הטרגדיה של ניקול, של אביה, ושל יהודים רבים, גם בישראל: "אני אוהבת את אבא שלי, ואני אוהבת את מדינת ישראל יותר מהחיים שלי והמשפחה וחברים וכל דבר אחר - אז מאוד קשה לי".

השופט והמשוחדים

כבר אנחנו שומעים, כצפוי, את קריאות הגנאי על היהודי הבוגד בעמו. אני לא מסכים עם הגדרה זו. אני מאמין לניקול שאביה לא רצה, בטח לא במודע, להזיק לישראל, שהוא חשב שהדו"ח יקדם את הדיאלוג לשלום.

הבעיה היא שגולדסטון כן הזיק, ובגדול. ולא רק בגלל עצם הדו"ח, אלא גם בגלל היות כותבו יהודי. גולדסטון לא היה צריך לקבל ראשות ועדה כזאת. הוא עצמו, בביקור בישראל לשני כשלושה חודשים, אמר שישראל צדקה כאשר טענה שחברי הועדה מוטים נגדה, אבל הוא חשב, כך אמר, שזו הזדמנות לישראל לשטוח את טיעוניה, והוא מצטער שישראל בחרה לא לעשות זאת.

אדון גולדסטון אתה לא רק יהודי, אתה גם שופט, ואתה מסכים לעמוד בראש ועדת חקירה שאתה יודע שחבריה משוחדים נגד הגורם הנחקר? אתה באמת האמנת שהשמעת עובדות בפני אנשים מוטים כאלה יכולה לשנות את עמדותיהם הקבועות מראש?

החותמת היהודית

גם אם מטרתו של גולדסטון היתה "טובה" אין ספק שהיא הובילה לגיהינום, לא רק בגלל מעשי צה"ל, אלא גם בגלל החותמת היהודית המעניקה משקל של אמינות למימצאים המשוחדים. למה כל כך קל למצוא יהודים "שוחרי טוב" כאלה וכל כך קשה למצוא ולו גם ערבי אחד כזה?