סלולרי זה הכי טוב בבית

אין כאן טריק שקשור למהירויות הגלישה: "3" שדרגה את הרשת שלה למהירויות 21 מגה-ביט בשנייה, אבל לצורך הזהירות היא נוקטת מדיניות שמרנית ומבטיחה קצב של 16 מגה-ביט בשנייה בערוץ היורד ו-4.4 מגה-ביט בקצב העולה. בישראל, חבילה כזו היתה עולה בממוצע בין 200 ל-300 שקל לחודש בהערכת חסר.

כיצד זה מתאפשר? בשוודיה לא נהוגה הפרדה מבנית בין בעל התשתית לבין ספק האינטרנט, ולכן אפשר להציע חבילות אטרקטיביות יותר מבחינה כלכלית, שמעניקות תמורה ללקוח שחברות הכבלים ובזק לא מסוגלות להציע כרגע.

העובדה שבישראל רק סלקום קפצה על נושא הפס הרחב הסלולרי לבתים, כתחליף לבזק ולכבלים, מסקרנת כי לכאורה יש כאן פוטנציאל אדיר לחברות הסלולריות. אז מדוע פרטנר ופלאפון לא קופצות אחריה?

פלאפון כנראה מנועה, שכן היא נאלצת להתחשב בבזק; פרטנר, כך נראה, עדיין לא פיענחה איך לשלב בצורה טובה בין הכניסה שלה לתחום ה-ISP (אספקת אינטרנט) על רשתות הכבלים ותשתיות בזק, לבין הכניסה לבתים באמצעות הרשת הסלולריות. סלקום, לעומתן, זיהתה את הפוטנציאל, והתוצאות שלה ברבעון השני כבר מושפעות מכך.

אז איך תיראה 2010, אחרי שהבאזז כבר לא יהיה מכשירי הקצה החדשים והמרשימים אלא ינותבו השקעות רבות לשיפור הטכנולוגיה, שיש לה השפעה גדולה על הכלכלה וגם על הרגולציה בסלולר? המגמות הנוכחיות ימשיכו, כמו הכניסה של חברות הסלולר לתחום הנייח, שהתרחשה כתוצאה מהתפתחות הטכנולוגיה שמאפשרת להן לספק מגוון שירותים שבעבר ניתן היה לחלום עליהם.

כאשר ייכנס הדור הרביעי, שיספק לצרכנים גלישה באינטרנט ושיחות קוליות בקצבים מהירים למדי, היקף השירותים שיוצע על-ידי החברות הסלולריות כתחליף לרשתות הנייחות רק ילך ויגדל. זו אחת הסיבות לכך שחברות הסלולר הן פרה חולבת ומשתלמת, וזה גם אחד ההסברים לסיכונים הרבים שלקח איש העסקים אילן בן-דב כשרכש את השליטה בפרטנר.

300 מטר לא יקבעו

כדאי לחברות בישראל לדעת: המגמה העדכנית באירופה היא להפסיק את חגיגת הסלולר הפרועה. האיחוד האירופי, בניצוחה של ויויאן רדינג, המפקחת על תחום התקשורת, החליט לקטוע את הסבסוד של השוק הסלולרי על חשבון זה הנייח. לכן, הוא הפחית את תעריפי הנדידה במידה דרסטית לכל מדינות האיחוד - סכום שהיה עושק את הציבור, לא פחות. לאחר מכן, רדינג השוותה את מחירי השלמת השיחה כאשר משתמש סלולר מחייג לרשת נייחת ולהפך.

כך, ההתפתחות הטכנולוגית יצרה מצב חדש שמשווה בין הרשתות הנייחות לרשתות הסלולריות במספר היבטים, וזו גם הסיבה שבעטייה ישתוו מחירי הקישוריות בין הסלולר לנייח באירופה באופן הדרגתי.

כאשר מדברים על השוואה ביכולות הטכנולוגיות בין הסלולר לנייח, צריך לזכור כי כל הרעיון של הכנסת הפס הרחב הסלולרי - כתחליף לקווי הנחושת שהיו מונופול - נולד ברגע שהגיעו ליעילות שימוש בספקטרום שלא היתה קיימת בעבר, של חילוץ מהירות גבוהה יותר מרצועות התדרים.

תשלום קבוע, שימוש בלתי מוגבל

ההתפתחות הטכנולוגית מובילה לשינוי גם במבנה החבילות והתעריפים שמוצעים ללקוחות. במדינות רבות בעולם רואים מעבר מוגבר לשימוש חופשי באינטרנט רחב הפס בסלולר תמורת תשלום קבוע, ואף מעבר לחבילות שכוללת גם שיחות ללא הגבלה תמורת תשלום קבוע.

בתחילת שנות ה-2000, כאשר בזק השיקה את שירות ADSL שלה, מי שהיה אז מנכ"ל החברה, אילן בירן, קיים דיונים מרתוניים סביב המודל של תשלום קבוע עבור חבילת גלישה, כפי שנהוג היום, לעומת הגלישה הישנה מבוססת אינטרנט בחיוג. בירן חשש כי ה-ADSL יחסל את בזק, כיוון שהמודם נשאר פתוח 24 שעות ביממה, ובזק מקבלת תשלום קבוע - בניגוד לגישה שהיתה נהוגה במודל החייגנים.

המציאות הוכיחה כי זה להפך. קשה להאמין, אבל כנראה גם בסלולר המפעילות יבינו בסוף כי אי-אפשר להתנגד לדרישת הציבור לאורך זמן, וייאלצו לעבור לחבילות של תשלום קבוע עבור צריכה בלתי מוגבלת גם בדיבור. זה יקרה כאשר הטכנולוגיה הסלולרית בדור הרביעי תעבור ל-VoIP - קול המועבר על-ידי פרוטוקול האינטרנט.

כל עוד הטכנולוגיה תצליח להתקדם מהר יותר משחיקת מחיר הציוד - מחירי הציוד יירדו אף יותר, מפני שעבור היצרנים, עלות ייצור המתגים או רכיבי הרשת הולכת ויורדת בכל פעם שמוחלפת הטכנולוגיה או שמוצר מתקדם יותר נכנס לשוק.

מתמודדות עם הסיב האופטי

הסלולריות חוששות להפוך לצינור טיפש.

ליתרון הטכנולוגי ולמה שהוא טומן בחובו יש גם גבולות. מקרה סלקום וההתנגדות שלה לשימוש על-גבי האינטרנט הסלולרי שהיא מציעה, הוא דוגמה לאיום אמיתי על החברות הסלולריות.

למרות הטינה שהציבור חש כלפיהן - והרבה פעמים בצדק, העובדה שהחברות הסלולריות מאוימות היא לא דבר של מה בכך. השירות סקייפ, השירות של הסטארט-אפ הישראלי פרינג ומסנג'רים למיניהם, מאיימים על מודל ההכנסות שלהן. וכך קורה להן מה שהתרחש בבזק בשנים האחרונות: ההכנסות מתוכן עולות, אבל ההכנסות מהעברת קול יורדות. הסיכוי שהקיזוז בסלולר של תוכן ודיבור יהיה מקביל איננו ריאלי. לכן, החשש הגדול של כל המפעילות בעולם הוא מפני הפיכתן לצינור טיפש.

מנגד, הדור הרביעי בסלולר הוא איום גדול מתמיד על חברות הבזק הקוויות. הקול עובר בו על גבי האינטרנט, והוא יוכל לספק מהירויות של עשרות מגה-ביט ללקוח, אפילו עד 40 מגה-ביט לשנייה. כלומר, החברות הסלולריות יוכלו בקרוב להציע חבילת שירותים תחרותית די מושלמת לבזק ולכבלים.

ובכל זאת, יש בעיה: הלקוחות כבר מחכים לטלוויזיה על גבי האינטרנט (IPTV), והסלולר עדיין לא יכול להתמודד עם כמויות התעבורה. לכן, מפעילות תקשורת בכל העולם רצות להשקעה בסיבים אופטיים וברשתות חדשות, כדי שניתן יהיה לספק שירותי IPTV שיתחרו בסלולר ויהיו לא מוגבלים כמעט מבחינת הקיבולת. הסלולר עוד יצטרך לעשות כברת דרך ארוכה כדי להתמודד עם הסיב האופטי.