מדווחים על כלום

א. אהוד ברק מככב הבוקר (ד') על השערים של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", ולכל אחד מהם סיפור שונה לגמרי. ההקשר אותו הקשר, זה נכון, דו"ח גולדסטון, אלא שב"מעריב" מסופר על צו המעצר נגד ברק שהוצא בלונדון ונדחה על-ידי בית המשפט הבריטי, וב"ידיעות אחרונות" מסופר על כך ששר הביטחון יוזם ועדת בדיקה להאשמות נגד צה"ל ב"עופרת יצוקה" ואף הציע לאהרן ברק לעמוד בראשה.

מה משותף לשני סיפורי השער האלה? שבשניהם לא קרה בעצם כלום. ב"ידיעות אחרונות" מדווחים בקול תרועה על רעיון שהיה לשר הביטחון, שזה תמיד טוב, ואילו ב"מעריב" מדווחים בקול תרועה רמה לא פחות על דבר שיכול היה לקרות אבל לא קרה.

חשבתם שתפקידו של העיתון להביא לכם את החדשות, לספר לכם על מה שהיה ולבאר עבורכם את העולם המסובך שאנו חיים בו? לא תמיד. לפעמים, כמו הבוקר, תפקידו של העיתון הוא לספר על מה שלא קורה.

מה עוד משותף לשני השערים הבוקר? שניהם סובבים סביב סוגיית ההסברה. ב"מעריב" מאבחנים נכון: העובדה שברק לא נעצר איננה ניצחון, אלא הפסד צורב. הישראלים מצטיירים כצד החזק והרע בסיפור, כאטומים המוגנים על-ידי חסינות דיפלומטית, כאילו היו דיקטטורים בסרט קולנוע של מל גיבסון (ההשוואה היא של "מעריב", לא שלי). ברק, כמה מעורר רחמים, עוד מנסה להפוך את הלימון ההסברתי הזה ללימונדה. "לא נברח מלונדון", אמר גיבור ישראל ל"גורמים משפטיים", ואף שלף מצלמה ורודה וצילם את המתרחש סביבו. ואוו, איזה גבר!

אותו הדבר גם ב"ידיעות אחרונות". הסברה זה כל הסיפור. ברק יוזם ועדת בדיקה לא כי הוא מעוניין שמישהו יבדוק מה באמת קרה ב"עופרת יצוקה". הוא יוזם את הוועדה מכיוון שהוא מעריך כי אם יעמוד בראשה אהרן ברק הזוכה להערכה בעולם - הדבר יסייע לישראל מבחינה הסברתית. כמה פעמים נכתב הדבר הזה, אולי מיליון. עוד פעם אחת לא תזיק: הבעיה שלנו פה היא לא ההסברה, היא הדברים שאנחנו מנסים להסביר אותם לשווא.

ב. עמוד אחר כך, עדיין ב"ידיעות אחרונות", מופיעה ידיעה מאת איתמר אייכנר: השר אלי ישי קורא למנוע את כניסת גולדסטון לישראל. "אם את ראייתו המעוותת הוא גיבש במשרד ממוזג", כך ישי, "למה להתיר לו להגיע?".

אני בטוח שאת ראייתו על איך צריך להיראות העולם ועל כמה הצבא שלנו הוא מוסרי גיבש ישי באוהל סיירים חשוף לשמש הקופחת. הרי ידוע כי ישי זה שונא חליפות יקרות ומכוניות מהודרות. הרי ידוע כי הוא תמיד מבקש לכבות את המזגנים ולשבת בחום. אז מה אתה רוצה בדיוק, כבוד שר הפנים וסגן ראש הממשלה, ולמה אתה מדבר כאלה שטויות?

ג. ועוד על השערים. בשניהם מופיעות ידיעות מאת כתבנו לענייני דתות, אבל שימו לב להבדל: ב"מעריב" ידיעה על כך שבכירי הפוסקים אוסרים על שימוש במעלית שבת, ואילו ב"ידיעות אחרונות" מסופר כי דולצ'ה וגבאנה הקדימו את תצוגת האופנה שלהם, שלא תחול ביום כיפור.

מהות ההבדל: "מעריב" הוא עיתון שפונה לקהל דתי. עבורו, לפסיקה כזו יש משמעות אמיתית. לעומתו, "ידיעות אחרונות" פונה לחילונים, ועבורו הדת, כולל יום כיפור, היא לא הרבה יותר מקוריוז.