יש משהו מיוחד בנוכחות של מיקה, 26, על מפת תעשיית המוזיקה, כצעיר שמייצר להיטי פופ לפי סרגלים שעוצבו כבר לפני עשרות שנים. מצד אחד קולו הגבוה והילדותי לפרקים ושיריו שמרביתם עולצים, מתכתבים בטבעיות עם קהל מאד צעיר. מצד שני הוא נשמע כמי שהיה יכול לשמש כבדרן עוד בשנות ה-30 וה-40. זאת גם בגלל העיבודים הכליים העשיריים והלא כל-כך אלקטרוניים, אבל בעיקר הכתיבה וההלחנה שלו.
גם כשאלו נוגעים בנושאים טיפה כבדי משקל הם נותרים עדיין מהוגנים, לחלוטין לא נגועים ביתר מודעות, בציניות, או בשטחיות הזוהרת של מרבית עמיתיו למצעדים. לכן מיקה ראוי להערכה גם כשעבודתו הנוכחית מאד בינונית. הוא מעז להיות אחר, ובמקרה שלו אחר זה להיות שמרן, זמר-כותב שלמרות חולשתו היחסית בהלחנת בלדות היה מרגיש בבית בעידן המיוזיקל שלפני מלה"ע השנייה.
אמריקני לבנוני בלונדון
מרשים יותר משיריו. מיקה
הוא נולד לפני 26 שנים בביירות, לאב אמריקני, עבר עם משפחתו ללונדון כשהיה בן 9 ורכש השכלה מוזיקלית קלאסית שנשמעת היטב בלחניו, בעיבודים, ובאופן שבו הוא מנצל את שלוש וחצי האוקטבות שלדבריו עומדות לרשותו.
לפני שנתיים התפוצץ על עולם הפופ באלבום הבכורה "חיים בסרט מצויר" שהניב שני להיטי ענק - "גרייס קלי" ו-relax" take it easy". הבכורה ההיא הולידה השוואות לפרדי מרקיורי, אלטון ג'ון, ולצעירים יותר כמו רובי וויליאמס והסיזר סיסטרס, כלומר אנשים שאוהבים את הפופ שלהם גדול מהחיים, זוהר, כובש. צבעוני.
הפעם אפשר לשמוע הדים להשפעות הדרום אפריקניות נוסח פול סיימון ב"עיניים כחולות" ולסול בריטי מסחרי נוסח ג'ורג' מייקל ב"נוגע בך". אבל האלבום החדש אינו מרחיק מהפופ החטיפי של קודמו, ונכון לכרגע הלהיט הראשון "we are golden" והאלבום השלם עוד לא ממש דורסים את מצעדי המכירות. גם לא בטוח שזה יקרה, ונדמה שמה שחסר למיקה יותר מכל הוא איזה מרכיב שיעורר אליו בקרב קהלים שמחוץ למצעדי הפזמונים גם רגש שמעבר ל"הוא שולט מצוין בכל רכיבי העבודה שלו, מקצוען אמיתי שיישאר כאן לשנים".
הכישרון שלו בוהק. מה שפחות נראה לעין ונשמע לאוזן הוא עד כמה יש למיקה, אדם צעיר עם נפש ישנה או בדרן עתיק יומין שהתגלגל לגוף ולקול של חצי-נער, את היכולת לגרום למיליוני האנשים שמדברים בשפת הפופ שלו לא רק לעכל מדי פעם להיט או שניים שלו, אלא גם להיקשר אליו רגשית כאמן משמעותי עבורם. בינתיים מיקה המוזיקאי מרשים יותר משיריו עצמם. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
