תרנגול כפרות

"לכל אדם על הבמה יש שם ותפקיד ביצירה, גם אם זה לא מובהק ומפורש לקהל. אני מאוד תיאטרלי - לא רק בממד הוויזואלי של המופע ובנרטיב שלו אלא בעיקר באנשים" - מעיד על עצמו הכוריאוגרף ברק מרשל, בשיחה שמתקיימת בעיצומן של החזרות, לקראת הבכורה של יצירתו החדשה "רוסטר" - הפקה משותפת של האופרה הישראלית ומרכז סוזן דלל למחול, שתעלה השבוע במשכן לאמנויות הבמה ותנעל את פסטיבל המחול "דאנס תל-אביב".

מרשל הוזמן ליצור את העבודה החדשה בעקבות הצלחתה הרבה של יצירתו מהשנה שעברה "מונגר". הפעם הגדיל לעשות ושילב לצד 12 רקדנים גם זמרת אופרה, ליליה גרצובה וכן את אמו - רקדנית העבר ואחד מסמלי המחול הישראלי, מרגלית עובד, שהייתה רקדנית ראשית בלהקת ענבל ומאוחר יותר ניהלה את הלהקה.

נוכחותה של עובד, בת 74, הייתה מכרעת גם בחדרי החזרות, כפי שמעידים הרקדנים. היא מביאה איתה אנרגיות ואוצרות של ידע שיכולים להפיח רוח חדשה בכל סצנה. "תפקידה של אמי במופע הוא כמין מקהלה יוונית. היא וליליה מקיימות סוג של דיאלוג לא ישיר, יש ביניהן קצת יחסים של אמא ובת והן משלימות זו את זו", מספר מרשל.

"יש בפיה גם טקסט מאוד אישי על אימה שלה, סבתי, שנשאה ברחמה אותה ואת שבע אחיותיה ואחיה האחד, והייתה בהריון 81 חודשים מחייה". לעומת הטקסט האישי, בחלק אחר של המופע היא מצטטת משירת דבורה - אחד מתפקידיה ההיסטוריים בלהקת ענבל.

שימוש במגוון מקורות

מביאה איתה אוצרות של יידע. עובד

זיכרונות מעדן שבתימן, אופרה איטלקית ומקורות תנ"כיים מצטרפים למקורות הספרותיים והתיאטרליים שבהשראתם נוצר "רוסטר" - סיפורו של י.ל.פרץ "בונצ'י שתוק", והמחזה "מחכים לגודו" מאת סמואל בקט. אך ריבוי המקורות אינו סובל מסתירות. באורח פלא מיטיב מרשל לטוות את התשבץ המורכב של הגיגיו לנרטיב של יצירה אינטימית.

הסיבה לכך נעוצה לא מעט בשורשיו האישיים של מי שנולד בארצות-הברית לאם ישראלית-תימניה ואב אמריקני-יהודי-אשכנזי, שניזון מאוצרות התרבות המערבית ומלא מעט יידישקייט מצד משפחת אביו, ממוזיקה קלאסית, אופרה, תיאטרון וממחול; שלמד מנהל עסקים לפני שהגיע לארץ בגיל 25, ורק אז החל לרקוד (ולדבר עברית).

ריבוי המקורות משתקף גם בפסקול היצירה, המשלב מוזיקת עולם צוענית ומוזיקה יהודית, מוזיקת ג'אז ומקצבים סוחפים, וכן "אריית השיגעון" מתוך האופרה "לוצ'יה די למרמור", בביצועה של גרצובה.

עולמו הרב-תרבותי של מרשל הוא עולם התוכן של תקופתנו, והוא מתרגם זאת בחן למחול עכשווי מאוד, שאינו נרתע מסנטימנטים לעבר. אך לא רק סנטימנטים, הוא אומר, "יש בי גם כעס. אני מנסה להעיר לחיים חלקים שנשכחו בתרבות שלנו".

מרשל חי גם כיום בלוס אנג'לס ומגיע הנה במיוחד לרגל ההפקה. עם דמותו הצנועה וקולו הרך הוא מנהל ביד רמה את ההפקה המורכבת הזו, באווירה נינוחה ושקטה. בחודשיים האחרונים הוא עובד באינטנסיביות יתרה עם צוות הרקדנים, שאותם בחר בקפידה על-פי איכויות המשחק והמראה שלהם, לא פחות מאשר בזכות היותם רקדנים מצוינים.

בצוות נמצאים כמה מרקדני "מונגר", יצירתו הקודמת, ואת האחרים בחר בתהליך מקיף של אודישנים וצפייה בעבודות של כוריאוגרפים אחרים. "מאוד נהניתי מהתהליך - עוד יותר מבעבר. לכל עבודה יש את הקשיים שלה, בעבודה עם בת שבע הייתה המסגרת המיוחדת של בת שבע ובעבודה על מונגר הייתה הראשוניות. אני חושב שזו פעם ראשונה שממש נהניתי", הוא מעיד.

עוצמה וחולשה בו-זמנית

"אותי מעניינות הדמויות. כל אחד מהרקדנים שלי הוא יחידת כוח שיכולה להחזיק במה. מאוד חשוב לי הנרטיב וכל סצנה של המחול מבחינתי קושרה למילים, לסיטואציות, לרגשות. אני מנסה לחבר 'משפטי מחול' ולא לעבוד רק בתנועה הטהורה. כמו בפרטיטורה או ביצירה לתזמורת - כאן יש אנסמבל של דמויות. אני מספר סיפור והנרטיב הזה, גם אם הוא סמוי ואבסטרקטי, נמצא ביסוד היצירה".

הסיפור של "רוסטר" מספר על אדם שנרדם, ובחלומו הוא פוגש שלל דמויות, את שתי אהבותיו המתחרות עליו (דמויות רחל ולאה, כדברי מרשל), את הקונפליקטים שטורדים את מנוחתו ומענים אותו - כך שדמות הגיבור היא מעין תרנגול כפרות.

"קריאת הגבר". עובד ואמני "רוסטר"

מקור השם "רוסטר", הוא אומר, קשור לכך שקול התרנגול נקרא גם "קריאת הגבר", אך יש בו בתרנגול עוצמה וחולשה בו-זמנית, הוא יפה נוצות וצבעים, אך הוא עשוי למצוא את עצמו מרוט ושחוט ונתון לחסדי אנשים. הסיפור אינו מופיע כליברית, אך מרשל מגלה כי הוא כן מנסח אותו בכתב מאחורי הקלעים, עבור רקדניו.

"אני עובד על היצירה הזאת בראש כבר מפברואר שעבר. מחבר את 'בנק התנועות' ומעביר את זה לכאן. עבור הרקדנים השילוב של כל החלקים יחד הוא סוג של נעלם שנבנה בהדרגה - בחוץ עוד לא רואים את התמונה כולה, אבל זה הולך ומתבהר", כפי שמעידים גם הרקדנים עצמם, בהפסקה בין החזרות.

"בסיפור המקסים של י.ל.פרץ מסופר על אדם שכל חייו שתק ולא ביקש לעצמו תשומת לב ונוכחות. רק כשהוא מגיע לגן עדן מחבקים אותו המלאכים וצוחקים איתו. בחלום שאני מתאר קורים לו הרבה יותר דברים ממה שהעז לממש בחייו. אני חושב שיש כאן מוסר השכל, דווקא לא להיות בשקט ולא לוותר על המימוש העצמי ועל השמעת הקול האישי שלך", אומר מרשל. *

מופע הבכורה, 12.11.09, 21:00, מופעים נוספים: 13.11.09, 13:00 - בית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה תל-אביב. ההופעות הבאות בחודש דצמבר במסגרת "חשיפה בינלאומית". מחירי כרטיסים: 124-274 שקל