למה הם כן (ואנחנו לא)?

1. סופרים כבשים. לפחות בעידן המודרני של מונדיאלים עם 32 נבחרות, כמעט לכל גביע עולם יש את הנבחרות הקטנטנות שלו. כאלו שלא מביאות איתן בשורה מיוחדת ברמת הכדורגל, אבל מוסיפות צבע (ואפשרויות לנבחרות הגדולות להגדיל את הפרשי השערים). ב-2006 זאת היתה אנגולה, שהצליחה להשתחל דרך המוקדמות באפריקה על חשבונה של ניגריה; ב-2002, למדנו שטוניסיה זה לא רק סנדביצ'ים אלא גם נבחרת כדורגל; ב-1998, המונדיאל הראשון עם 32 נבחרות, קיבלנו את הקרב הפוליטי איראן-ארה"ב.

אלא שהפעם נשבר שיא חדש - נבחרת ניו זילנד, מקום 83 בעולם לפי דירוג פיפ"א, העפילה לדרום אפריקה. אחרי תיקו 0-0 בחודש שעבר מול 37 אלף צופים בבחריין במשחק הפלייאוף הראשון, ניצחה ניו זילנד 0-1 בגומלין בוולינגטון היום (שבת), והבטיחה לעצמה מונדיאל ראשון מאז 1982 ובסך הכל שני בהיסטוריה. אנחנו התקדמנו לאירופה... אבל ניו זילנד תהיה במונדיאל.

אלו שמדברים על כמה שיותר "ליגיונרים" כתנאי לנבחרת חזקה, הנה התשובה ההפוכה: ל"לבנים" יש שני כוכבים "גדולים" - החלוץ כריס קילן מסלטיק (עדיין לא רשם הופעה רשמית העונה) ושחקן ההגנה הוותיק ראיין נילסן מבלקבורן. שני שחקנים מגיעים מה-MLS; שחקן אחד מפליימות' (מקום 21 בליגת המשנה באנגליה); ולא פחות מ-12 שחקני סגל, שישה מהם שחקני הרכב, משחקים בליגה המקומית החלשה.

אז איך התקדם הכדורגל הניו-זילנדי פתאום? הוא לא התקדם. ניו זילנד ניצלה שינויים שעשתה פיפ"א בהרכבי היבשות. הבית האוקיאני שבו משחקת ניו זילנד כלל את קלדוניה החדשה, פיג'י ורפובליקת ונואטו. אוסטרליה, שבמשך שנים היתה זו שמנעה מניו זילנד לחלום על גביע העולם כשהתעללה בה במוקדמות, החליטה לעבור לשחק במוקדמות של אסיה ולמעשה פתחה לניו-זילנדים את הדרך לדרום אפריקה 2010.

ההחלטה של האוסטרלים לעבור לאסיה היא סיפור מעניין בפני עצמו. היא נבעה מלחץ נרחב של התקשורת והאוהדים במדינה, אחרי שאלו הרגישו שזו הדרך היחידה של ה"סוקרוז" להשתפר, בעזרת משחקים מול יריבות ראויות יותר, ובטורנירים עם משמעות. באוקיאניה אין אף טורניר רשמי מלבד מוקדמות המונדיאל, והנבחרות שם מסתפקות במשחקי ידידות ברוב ימות השנה. באסיה יש כמובן את גביע אסיה.

מדוע הסכימה אסיה לקבל את אוסטרליה? עניין כלכלי נטו. מוחמד בין האמאן, נשיא ה-AFC (התאחדות הכדורגל האסייתית), אמר עם קבלתה הרשמית של אוסטרליה ב-1 בינואר 2006: "אוסטרליה היא מדינה עם כלכלה מפותחת, וזה בדיוק מה שאנחנו מחפשים".

הסיפור הזה הפך להצלחה פנטסטית מבחינת אוסטרליה: למרות שלפני שנתיים היא נעצרה ברבע גמר גביע אסיה, למונדיאל היא העפילה אוטומטית מהמקום הראשון, אחרי שנים בהן התרגלה להיאבק במשחקי פלייאוף מורטי העצבים שנגזרים על הנציגות של אוקיאניה.

2. משהו מסריח כאן. יש דברים שמריחים לא טוב, גם אם הכוונה שלהם תמימה לגמרי. קחו למשל את ההחלטה של פיפ"א מהחודש שעבר. רגע לפני משחקי ההצלבה למונדיאל 2010, החליט ארגון הכדורגל העולמי ששמונה הנבחרות שיעפילו לפלייאוף (8 סגניות הבתים הכי טובות) יחולקו למדורגות ולא-מדורגות. כלומר, שלא יהיו בטעות מפגשי ראש בראש בין פורטוגל לצרפת או רוסיה-יוון. נבחרות כמו סלובניה, אירלנד, בוסניה ואוקראינה שנאבקו כדי לסיים במקום השני ועשו קמפיין יוצא דופן, ייצאו להצלבה עם סיכויים נמוכים מאוד להפתיע.

"אם פיפ"א היתה קובעת את העניין הזה לפני שהתחילו המוקדמות, זה היה יכול להיות הוגן עבור כולם", התבטא בנושא שוער אירלנד שיי גיבן, שייאלץ לפגוש את צרפת. "אנחנו סיימנו במקום השני במוקדמות כי הגיע לנו. רוסיה ופורטוגל סיימו במקום השני בבית המוקדמות כי הגיע להן. אז אני לא מבין למה היחס אליהן שונה מהיחס אלינו".

ההחלטה של פיפ"א, שנלקחה לקראת סיום שלבי המוקדמות, כשגם נבחרת גרמניה היתה על-סף סיום במקום השני בלבד, מריחה כמו ניסיון ברור של פיפ"א לעזור לנבחרות הגדולות מתוך אינטרס כלכלי. כשעיתונאים עימתו את ספ בלאטר עם ההשערה הזאת, השווייצרי לא התבלבל: "המונדיאל לא יפסיד כסף גם בלי כוכבים כמו כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי, כי גם ככה כל זכויות השידור כבר נמכרו. לגבי הכרטיסים, הם תמיד סולד-אאוט".

מהבחינה הזאת בלאטר צודק. כל הכרטיסים שפיפ"א הציעה עד עכשיו נחטפו, על-ידי כ-700 אלף ברי-מזל שזכו בהגרלה. ופיפ"א הבטיחה לעצמה 2.7 מיליארד דולר מהזכויות, סכום עצום בהשוואה למונדיאל 2006, אז הזכויות הכניסו לארגון הכדורגל העולמי 1.4 מיליארד דולר.

3. משהו מסריח גם כאן. ריחות של קומבינה ממשרדי פיפ"א עלו בשבוע האחרון גם בהקשר אחר. דווקא לא בעניין משחקי ההצלבה. אנגליה, שכבר הבטיחה את עלייתה למונדיאל, תשחק בקטאר נגד ברזיל במסגרת ידידות. אבל במקום לעסוק בהתמודדות, העיניים בממלכה נשואות בכלל לאיש שלא קשור לעניין: ג'ק וורנר. האיש שעשוי להפיל לאנגליה את הצעת האירוח של מונדיאל 2018, בהצבעה שתיערך בדצמבר 2010.

מי זה וורנר? וורנר הוא סגנו של ספ בלאטר בפיפ"א, נשיא ה-CONCACAF (התאחדות הכדורגל של צפון ומרכז אמריקה) ואחת מדמויות המפתח בוועד המנהל של ארגון הכדורגל העולמי.

לאנגליה יש את תנאי הפתיחה הנכונים לקבל את רוב הקולות של 24 חברי הוועד המנהל של פיפ"א בהצבעה על אירוח מונדיאל 2018. קודם כל, כי אחרי 12 שנים מחוץ לאירופה, לגביע העולם יש סיכוי גדול יותר לחזור ליבשת; ואם כבר אירופה, למה לא למולדת הכדורגל, שתחנוך בעשור הבא משחקים אולימפיים, מערכת תחבורה משודרגת ולפחות שני אצטדיוני כדורגל חדשים וענקיים. וגם תקציב הקמפיין של אנגליה, 15 מיליון ליש"ט, הוא הגבוה ביותר בקרב המדינות שיתמודדו על האירוח.

איך קשור וורנר לעניין? וורנר "נעלב" מכך שראשי הקמפיין האנגלי שלחו לו (כמו ליתר חברי הוועד המנהל) תיק-יד בשווי 320 ליש"ט. על פניו מתנה תמימה, או במקרה הגרוע שוחד קטנטן. אלא שוורנר לא נפל בפח והחזיר את המתנה לאנגלים, ובמכתב שצירף כתב להם: "מדובר בסמל ללעג, ומבוכה גדולה עבורי ועבור משפחתי".

וורנר לא נעלב מעצם שליחת המתנה, אלא מכך שהעניין דלף לתקשורת. יש לכך סיבה: וורנר עדיין עסוק בשיקום התדמית שלו, לאחר שמשפחתו נמצאה אשמה בספסרות כרטיסים למשחקי מונדיאל 2006, עניין שסידר לה רווח של חצי מיליון ליש"ט. מיותר לציין איך הכרטיסים הגיעו לידיהם. והדבר האחרון שוורנר צריך עכשיו זה שיאשימו אותו בקבלת שוחד.

רק קול אחד מתוך 24, תגידו? לא בדיוק: לוורנר, כך לפי גורם בכיר בפיפ"א שדיבר עם "הטיימס", יש השפעה ישירה על לפחות 3-4 קולות אחרים בוועד המנהל של פיפ"א, בנוסף ליכולת השפעה קטנה יותר על עוד 6-7 חברי ועד. האם אנגליה תפסיד הכנסות של מיליארדי ליש"ט בגלל תיק שעולה 320 ליש"ט?