ז'וזה מוריניו. עדיין קוסם?

הפנומן הפורטוגלי מבין כי להצלחות גדולות הוא כבר לא יגיע עם הקבוצה המוגבלת מהמדינה המבולבלת שהוא מאמן בה ■ מה הפיתרון שלו? "לבנות משהו עם סבלנות. באנגליה"

החשש מתגנב לאיטו במילאנו, זוחל ופוגע באוהדי אינטר ובתקשורת המילאנזית. אינטר חבוטה וחבולה, אחרי הפסד כואב ליובנטוס ב"דרבי של איטליה" בשבת. במחזור הקודם בליגת האלופות פוררה אותה ברצלונה במשחק חד צדדי לחלוטין. מה קורה במועדון ובקבוצה שזכתה באליפות הסרייה A בארבע השנים הקודמות, ושמובילה בגאון את הטבלה גם העונה? התשובות מתרכזות באדם בודד, אבל מתחילות במעגל הכי מקיף.

איטליה

ארץ המגף שוב מחפשת את עצמה ואת הזהות שלה. ברלוסקוני עובר משברים פוליטיים וסקנדלים אישיים על בסיס יומי. ניסיונות ההגירה מאפריקה מעוררים שוב את השד הגזעני במדינה שלא התמודדה עם הנושא אלא רק הדחיקה אותו. וכשפוליטיקאים ממפלגת שלטון מציעים לפתוח קרונות רכבת תחתית במילאן "לאיטלקים בלבד", העלבונות והאיומים כלפי מריו באלוטלי השחור, ילד גנאי שאומץ על-ידי משפחה איטלקית ומככב באינטר, הם כמעט מובנים מאליהם.

מרצ'לו ליפי, מאמן נבחרת איטליה, טען: "זה לא מקרה של גזענות בכדורגל. הגזענות היא חלק מהחברה". לפחות בכדורגל יש את אופ"א, כמו שכותבת הפרשנית האיטלקית-גרמנית בירגיט שנאו בבלוג שלה. "אף אחד לא מוכן לקחת אחריות על איטליה, חוץ מאשר בכדורגל",. ולכן רק בכדורגל הגזענים נענשים ונקנסים.

הכדורגל באיטליה

כי הכדורגל הוא שוב מוקד משיכה לעלובי החיים, החוליגנים והגזענים, כפי שהיה בשנות השבעים והשמונים. בסוף השבוע שילמו יובנטוס, רומא ולאציו קנס של יותר ממאה אלף אירו לקופת ההתאחדות על התפרצויות גזעניות באצטדיון ועל התכתשויות המוניות. הקהל, שנדמה היה ששב למגרשים, בורח, וכמות הצופים ירדה ביותר מ-10% בהשוואה לעונה שעברה.

בכדורגל עצמו עוברת איטליה תהליך דומה לזה שעברה גרמניה בשנות התשעים: העולם למד את הסודות האיטלקיים, ברובם טקטיים, וזמנם חלף. ההכרה בצורך בשינוי טרם חלחלה, ולכן מעבר לשארית כוכבי הענק שעדיין משחקים באיטליה, לליגה אין מה להציע באירופה.

האלופה של איטליה

מועדון הפאר אינטר, אולי האהוד ביותר באיטליה, לא יודע לאן דרכו. ללא יריבות של ממש בשנים האחרונות באיטליה, נשא המועדון עיניו לליגת האלופות, אך נכשל פעם אחר פעם. בשנתיים האחרונות היו אלה ליברפול ומנצ'סטר יונייטד שסיימו בקלות את דרכה של אינטר בשמינית הגמר, אליו צלעה הקבוצה. 44 שנים חלפו מאז זכתה אינטר בגביע האלופות השני והאחרון שלה בינתיים. תדמית הלוזרים, "האריה בלי השיניים" באירופה מלווה את הקבוצה גם מיציעי האוהדים היריבים באיטליה, וחלחלה גם אל ליבות השחקנים.

עם חזרתן של מילאן ויובנטוס לקדמת הבמה, ועלייתה של פיורנטינה, נראה ששנות השליטה הבלעדית קרובות להסתיים. לפחות עבור הזירה האירופית עשתה אינטר משהו משמעותי, והביאה את ז'וזה "המיוחד" מוריניו.

המאמן שמאס באיטליה

תקוות גדולות נתלו בו, במיוחד. אשף הפסיכולוגיה וגאון הטקטיקה, כך נחשב הפורטוגלי השאפתן לפני שהגיע לאינטר בתחילת העונה הקודמת. הדעה הכללית היתה שהוא תפור על הליגה האיטלקית הטקטית. 27 מיליון אירו לשלוש עונות דרש מוריניו כשכר, וקיבל אותם מהנשיא מאסימו מוראטי בעל הכיסים חסרי התחתית. חיזוק מרשים במיוחד לא הגיע, ולכן השמחה בעונה שעברה אחרי הזכייה בסקודטו עדיין היתה גדולה. אלא שגם העונה לא הגיע החיזוק הצפוי. במקום איברהימוביץ', פיגו ורוברט אקווהפרסקה הגיעו סמואל אטו, דייגו מיליטו וטיאגו מוטה. לפחות צורף אליהם במהלך של הרגע האחרון ווסלי סניידר מריאל, כדי לתת לקישור של אינטר מינימום נחוץ של יצירתיות בקישור.

בשבת הורחק מוריניו ליציעים, בפעם הרביעית ב-16 חודשים, על שמחא כפיים לשופט בסרקאזם. מראהו היה של אדם מריר. "הוא יודע שלמרות שעוד יזכה במלחמה, הוא הפסיד את הקרב האינסופי מול ההוויה האיטלקית", כתב ריקארדו רוסי, הבלוגר של מגזין "פור-פור-טו". התשוקה נעלמה. "הוא לא הביא רעיונות חדשים", סנטה בו העיתונות.

כוחו של מוריניו בשני דברים: הראשון, ליכוד השורות וגיבוש פנימי מול "האויבים מבחוץ" אותם המאמן מארגן בסדרה של התקפות מתוכננות היטב על עמיתיו, התקשורת ואיטליה בכלל. הדבר השני הוא החיפוי בהגנה והעבודה הטקטית המסודרת שהביאה לצ'לסי הצלחה באנגליה. ואכן, אינטר מופיעה כקבוצה מגובשת שעומדת נכון על המגרש. אבל זה לא מספיק, מה עוד שאת העבודה הטקטית אוכל הכדורגלן האיטלקי כילד לארוחת עשר. בשביל זה לא צריך פורטוגלי שחצן המרוויח הון.

את הכדורגל המודרני שמוריניו מנסה להקנות לאינטר, מסירות חכמות ומהירות, זריזות מחשבה המבוססת על יכולת טכנית ומשחק התקפי, הוא לא הצליח להנחיל לשחקניו. בליגה האיטלקית אין בכך צורך, מחוצה לה מתגלים הפערים הגדולים בטכניקה של הכדורגלנים באיטליה. בליגת האלופות בולט הדבר, כשמסירות רבות לא מגיעות ליעדן ותיקולים פשוטים מוחמצים.

לא פלא אם כך, שגם מוריניו בעצמו טוען שהוא רוצה "לבנות משהו, אבל איטליה היא לא המדינה הנכונה לבנייה סבלנית, אינטר היא לא ביה"ס לכדורגל כמו בארסה. אנגליה היא המדינה, וכדורגל אנגלי הוא הכדורגל שלי". הוא גם טוען ש"אינטר טרם מוכנה לאירופה. אך לא באשמתי". אבל מוריניו לא יפוטר. גם כי מוראטי ממשיך במקביל עוד לשלם 5 מיליון אירו בשנה פיצויים לרוברטו מאנצ'יני, המאמן הקודם, ולא ירשה לעצמו משכורת שלישית במקביל. הוא מבקר את חוסר הריכוז של שחקניו בברצלונה ובכך את ההכנה של מוריניו, אבל לא יגע בו כל עוד החלום האירופי קיים. ומוריניו דואג לטפח אותו: "אנחנו עדיין יכולים לנצח את הטורניר. הפסד לברצלונה בשלב הבתים לא אומר שלא נוכל לנצח בשלבים הבאים".

אבל לצורך זה יצטרך מוריניו לפחות לשנות את הצד המנטלי אצל שחקניו. להפסיד לבארסה זה לא בושה. לחשוש ממשחק מכריע בבית מול קאזאן - זה כבר כן.