המשטרה תפצה ב-84 אלף שקל צעיר שהואשם לשווא בשל להיטות החוקרים

הצעיר יפוצה בגין חקירה רשלנית שהובילה להגשת אישום ולמעצר, עד לחזרת המדינה מהאישום ■ "חקירה המוזנת מהינעלות על כיוון אחד, מהרצון להפליל, המתעלמת מראיות מזכות - היא חקירה הסוטה משמעותית מרמת זהירות"

בית משפט השלום בתל-אביב חייב את משטרת ישראל לפצות צעיר בכ-84 אלף שקל, בגין חקירה רשלנית שהובילה להגשת כתב אישום נגדו ולמעצרו, עד לחזרת המדינה מהאישום. בית המשפט קבע כי החקירה נגדו היתה מגמתית, וכי החוקרים היו "נעולים" ברצונם להפלילו ולסגור את החקירה במהירות.

בעת שהיה בן 18 הואשם תומר דמליך בהצתה ובקשירת קשר לביצוע פשע, והיה נתון במעצר 17 יום ובמעצר-בית כשנה. לאחר ניהול משפט ממושך משכה התביעה את כתב האישום, והוא זוכה.

השופטת יעל הניג ציינה כי כיום מקובל לקבוע רמת זהירות נמוכה יותר לאיתור רשלנות, כלומר שיקולי מדיניות "מכבידים" אינם שוללים בקלות את אחריות המשטרה. היא הדגישה כי העובדה שבחקירה הופעל שיקול-דעת אינה ממלטת עדיין את המשטרה ל"שטח סטרילי", בו היא חסינה מבדיקת טיבו ואופן הפעלתו של שיקול-הדעת.

רשלנות רבתי

השופטת הניג קבעה כי אחריות המשטרה תקום במקרי רשלנות רבתי, כלומר סטייה ניכרת או חמורה מרמת הזהירות הנדרשת מחוקרי משטרה סבירים. יש לבחון האם היתה הימנעות חד-משמעית מבירור ודחיית ראיות זמינות; והאם היה רצון להפליל, רצון להימנע מבירור האמת או לפחות אדישות למטרות אלה.

נקבע כי חומרת הסטייה מרמת הזהירות "ניתנת למדידה בשלל מבחני משנה, כגון עוצמת, תדירות והזדקרות הנתונים מול 'תפיסת' המשטרה, היעדר הסבר ענייני ורציונלי להתעלמות המשטרה ועוד".

לכן, השופטת קבעה כי "חקירה המוזנת מהינעלות על כיוון אחד, מהרצון להפליל - בכל מחיר או מתוך אדישות למחיר, חקירה המתעלמת מראיות מזכות או מציבות סימני שאלה של ממש על הראיה המפלילה הקיימת, והמזדקרות נוכח עיני החוקרים, חקירה שמראש מגבילה עצמה לעבודה עם 'עין אחת מכוסה' או עם 'ידיים כבולות מרצון', חקירה המופסקת ברגע שהשיגה את מטרת נעילתה ובטרם מיצוייה, לפי אמות-המידה שקבעו החוקרים לעצמם - היא חקירה הסוטה סטייה ניכרת מרמת זהירות".

השופטת הדגישה כי לא מדובר במחדלי חקירה סתם או בחוכמה בדיעבד, "אלא בהעדפה לא מוסברת של ראיות פגומות או חלשות על פניהן, על פני נתונים זמינים ובולטים בזמן אמת".

כן ציינה השופטת כי לא נמצא פגם בניהול המשפט על-ידי פרקליטות מחוז מרכז.

רוב הפיצוי, 70 אלף שקל, היה בגין עוגמת-נפש, והיתר בגין הוצאות הגנה משפטית והפסד שכר. (ת"א 05-50171).