להבדיל מבית הדין הבינלאומי בהאג, שהפך לאימתם של הפוליטיקאים הישראלים, מוסד הבוררות של לשכת המסחר הבינלאומית רק צובר פופולריות בקרב חברות ישראליות, כמקום שאליו הן פונות כדי להתמודד עם קונפליקטים בהתקשרויות עם חברות זרות.
21 חברות ישראליות היו מעורבות בבוררויות של ICC (International Chamber of Commerce, לשכת המסחר הבינלאומית) ב-2008. לשם השוואה, רק 4 חברות עשו זאת בשנה שקדמה לה, ויש להניח שמגמת הגידול תימשך. אין פלא אם כן, שג'ון ביצ'י, נשיא בית הדין הבינלאומי לבוררויות ICC, מגלה עניין בישראל ואף הגיע לביקור כדי להשתתף ביום עיון בנושא. ICC הוקם לפני 90 שנה, מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה, כדי לנסות להשיג מידה מסוימת של שלום בעולם באמצעות מסחר. לדברי ביצ'י, "הם קראו לעצמם 'סוחרי השלום'. היום זה נשמע בומבסטי, אבל אז זו היתה שאיפה רצינית".
* מתי עלה הרעיון להקים בית משפט ל-ICC?
"בית המשפט הוקם לאחר כמה שנים, כיוון שבתי המשפט מסחריים עסקו בסכסוכים מקומיים, ובתימ"ש לאומיים לא נחשבו למקום טוב לפתור בו סכסוכים מסחריים חוצי גבולות. הוחלט, שמכיוון שהארגון מציג עצמו כמוביל בתחום העסקים הגלובליים, יהיה נכון להקים בית משפט לסכסוכים שצצו מהעסקאות המסחריות הללו".
הבסיס - בפריז
ביצ'י מתאר את בית הדין לבוררויות שהוא עומד בראשו כהגשמה של שאיפות הארגון לייצר הרמוניה, "כיוון שאם הסכסוכים לא יטופלו בדרך זו, הם יטופלו בדרכים אחרות", ולא קשה להבין את הרמז.
מאז הימים ההם, התפתח בית הדין מאוד, ולא רק חברות ישראליות מוצאות אותו שימושי. ביצ'י גאה שמספר התיקים הולך וגדל. "בשנה שעברה היו 683 תיקים, 1,758 צדדים, שבהם דנו כ-1,100 בוררים. הבוררויות התקיימו בכ-90 ערים וב-50 מדינות. השנה יהיו משמעותית הרבה יותר".
* יש לבית הדין סניפים?
"לא. הבסיס הוא בפריז. יש לנו סניף של המזכירות בהונג-קונג, שרושם ומנהל תיקים במזרח הרחוק. יש מזכירות שפועלת בשליטת המזכ"ל, ויש סגן-מזכ"ל ומועצה כללית. לי יש רק עובד אחד שכפוף אליי ישירות, עוזר-מזכיר. אני אחראי לפעילויות של בית הדין ולפיקוח שמבטיח שכל הבוררויות בעולם מתנהלות על-פי תקנות ICC".
הזווית הישראלית
העובדה שלבית הדין אין סניפים לא מונעת מאורן שחור, יו"ר השלוחה הישראלית של הארגון וחבר המועצה הבינלאומית שלו, לרצות להציב את ישראל על מפת הבוררויות העולמית. אבל לביצ'י יש הצעה ישימה יותר. "אולי אפשר לעשות לוקליזציה של בוררות ICC. זה רעיון שנבדק הרבה לפני שנכנסתי לתפקיד הנשיא, אבל הוא לא פותח מעולם. אני צריך לערב את מועצת ICC כדי לראות באיזו מידה קיימות אפשרויות לפתח טוב יותר את הבשורה של בית המשפט של ICC, שמשמש כמקור הכנסה חשוב לארגון".
בכל מקרה, הוא מדגיש, זה משהו שעומד לדיון, עדיין אין שום החלטה מעשית בנושא. "כרגע אין לנו שום תוכניות משמעותיות להתרחב אל מעבר לבסיס הקיים בפריז".
* ישראל יכולה להיות שחקנית במוסד?
"ישראל הפכה לשחקנית חשובה בגלל שהוועדה המקומית המציאה את עצמה מחדש והפכה לאקטיבית וליעילה הרבה יותר".
האקטיביות של השלוחה הישראלית נועדה לתת פתרונות לחברות שהסחר שלהן עם העולם מסועף ומורכב יותר מתמיד, אבל כרגיל, אנחנו לא מיוחדים כל-כך. הגלובליזציה יצרה יותר ויותר קשרים עסקיים חובקי עולם.
* למה חברות לא פונות לבית המשפט במדינות שלהן?
"בסחר חוצה גבולות יש לפחות שני צדדים מעורבים. הצדדים הללו לא רוצים לנהל את הדיון תחת הריבונות של אחד מהם, לכן הם מחפשים מוסד שיעניק להם ניטרליות".
* ומה לגבי אכיפה?
"יש יותר אפשרות לאכוף פסיקה של בוררות בינלאומית מאשר החלטה של בית משפט מקומי. יש את אמנת ניו-יורק, שעליה כבר חתומות כ-150 מדינות, לפיה, לפחות עקרונית, פסק בוררות בכל אחת מריבונויות אלה, אמור להיאכף על-ידי כל האחרות. אבל זה לא מה שקורה עם פסיקות בתי המשפט".
מוסד הבוררות אינו דומה לבית משפט. החלטה של שופט היא מחייבת, וערעור עליה מופנה לערכאה שמעליו. פסק בורר, וישראל היא דוגמה טובה לכך, הוא כמעט הזמנה של הצד המפסיד לנסות לפסול את ההליך או את הבורר. ב-ICC יודעים איך להתמודד עם הבעיות הללו, ודומה שהם גם מצליחים בכך.
ביצ'י: "לפי תקנות ICC, על צד שחותם על בוררות לקבל את החלטת הבורר כסופית ומחייבת. במקרים רבים הצדדים מקבלים את קביעת הבוררים. אם לא, יש צורך להשתמש בסמכות מתוקף אמנת ניו-יורק כדי לנסות לאכוף את פסק הבוררות בריבונות אחרת".
* עד כמה תרם המשבר העולמי לגידול בפעילות בית הדין שלכם?
"יש עלייה במספר התיקים שבהם מעורבות חברות שבעבר היו אומרות, 'לא נטרח בשביל זה'. כעת הן טורחות כי כל אגורה חשובה".
* האם אתה רואה תופעה הפוכה, בגלל שאין כסף, החברות פונות לבתי המשפט?
"לא. בתי המשפט אינם זולים יותר מהליכי בוררות. תביעות משפטיות הן עניין יקר מאוד. אם נסתכל על בתי המשפט האנגליים, למשל, מספר התיקים שם רשם ירידה חדה לעומת מה שהיה לפני כמה שנים, אבל זה נובע בעיקר מרפורמות פרוצדורליות. זה לא משקף בהכרח את הנסיבות הפיננסיות".
* איך מתנהלת בוררות ICC?
"בית הדין אינו בית משפט במובן המשפטי הצר. הוא גוף מנהלי: הוא מנהל בוררויות, ממנה בוררים, מפקח על התקדמות הבוררויות והחשוב ביותר - בוחן את פסקי הבוררות".
הבקרה של ההליך היא מקור לגאווה עבור ביצ'י. "זה תהליך ייחודי במובן הזה, שמתבצעת בחינה מפורטת של העבודה שעושים הבוררים, כדי לוודא שהם פועלים לפי תקנות ICC".
תואר עם עבודה קשה
ביצ'י מדגיש, כי להיות חבר בבית הדין הבינלאומי אינו תואר של כבוד. "זהו תפקיד הכולל עבודה קשה. למשל, במקרים שבפרשה מעורבת גם מדינה, וייתכן שחבר בית המשפט יתבקש להכין דו"ח על המקרה".
* נתקלת בבוררויות בשל הבדלי תרבות?
"בוודאי. למשל, במקרה שבו מפעל מסוים נבנה בסין על-ידי חברה מסקנדינביה. החוזה כתוב באנגלית, והחוק הוא של מקום אחר. אם שמים את כל זה יחד מקבלים תערובת של ציפיות אירופיות לעומת ציפיות סיניות, גישה שונה לחלוטין לאופן שבו אמור החוזה להתבצע. דברים אלה נפתרים כשנערכת בוררות של ICC, בסינגפור במקרה הזה, כשבדין יושב אזרח סיני, אזרח מלזי ואני, ומולנו עורך דין מאמריקה ומהמזרח הרחוק. כך זה עובד. בכל מקרה אתה רואה שבסופו של דבר אתה צריך 'למצוא את הדרך החוצה'. כלומר, לפרש את העובדות מתוך המסמכים".
"מוסדות הבוררות בארץ לא מסוגלים להעניק מסגרת דיונית בינלאומית"
בשנתיים האחרונות צצו בישראל מוסדות בוררות כפטריות לאחר הגשם. כולם מציעים בוררים מקצועיים, בהם שופטים בדימוס ועורכי דין בכירים, שיטפלו במחלוקות המסחריות המורכבות ביותר, גם הבינלאומיות שביניהן. אז למה שחברה ישראלית תטריח את עצמה ותפנה לבית הדין של ICC? לעו"ד גדעון פישר, המכהן כבורר בבית הדין הבינלאומי לבוררויות בינלאומיות של ICC, והינו נציג מדינת ישראל בהנהלת בית הדין, יש תשובה ברורה: "מוסדות הבוררות בארץ, בכל הכבוד, אינם מסוגלים להעניק את המסגרת הדיונית הבינלאומית הקיימת בבית הדין של ICC. המוסד צבר ניסיון רב בעשרות השנים ובאלפי התיקים שהתנהלו בו, שהקנו לו את המעמד הייחודי לו הוא זוכה ברחבי העולם. ICC נחשב למוביל בעולם, ולא בכדי".
* מה מיחד אותו?
"קיימת הקפדה על חשאיות המתדיינים והדיונים, כמו גם על המקצועיות של הדיינים. גם העובדה שלא משוחרר פסק בוררות לפני אישור ה-Court הינה ייחודית ומקנה למתדיינים ערובה לכך שפסק בוררות כפי שניתן בתיק של אלי ארוך לא יינתן לעולם ב-ICC. פסק כזה לא היה מאושר, ה-Court היה משיב אותו לבורר לצורך תיקונים. אין במוסד 'מריחות' ועיכוב של דיונים, וקיים מעקב מתמיד אחר התנהלות הבוררים. כל דחייה במתן החלטה חייבת לקבל אישור המוסד, והבוררים עושים כל מאמץ לפעול מהר ולהקל על המתדיינים".
* בכל זאת, בית הדין נמצא בפריז, למה שחברה ישראלית תעדיף להתדיין בו?
"סדרי הדין הנוקשים, היעילים ויוצאי הדופן מקנים לחברה ישראלית אינטרס לבקש להתדיין במוסד זה. גם ההקפדה על חשאיות הדיון והבדיקה של טובי המשפטנים הקיימים בגלובוס, מבטיחים כי היא תזכה ליומה בבית הדין. הבוררים מחויבים לחתום על 'אי-ניגוד עניינים'. בישראל, שהינה מדינה קטנה באופן יחסי וכולם מכירים את כולם, אין לבוררים דרישה ישירה כזו. זאת אומרת, שהבורר לא נדרש לחתום מראש על מסמך כזה (יש דרישות מסוימות בחוק הבוררות, כמובן), וכאשר בורר נדרש לחתום על מסמך שכזה הוא חושב פעמיים האם לנהל את הבוררות אם לאו".
4 דוגמאות לסכסוכים בינלאומיים שנדונים ב-ICC
1. מלחמה באסיה: חברה מהמזרח התיכון ומדינה באסיה כרתו חוזה לבנייה והוצאה לפועל של מספר פרויקטים באותה המדינה. בזמן שאותה החברה הובילה תחולה וציוד לביצוע העבודות, פלשו לאותה המדינה ונפתחה מלחמה. כתוצאה מכך, כל הציוד שהועבר הלך לאיבוד. במשך הזמן הושלמה העבודה על-ידי החברה אך נפתח הליך בוררות בנוגע לפיצויים המגיעים לחברה.
2. ספורט בקריביים: במטרה לבנות אצטדיון ספורט, מדינה בקריביים שכרה את שירותיה של חברה באותה המדינה, שכרתה חוזה עם קבלן לצורך ביצוע העבודה. בשלב כלשהו, בוטל החוזה על-ידי המזמין. הקבלן פנה להליך בוררות כי לטענתו החוזה בוטל שלא כדין ונגרמו לו כתוצאה מכך נזקים שונים.
3. אירופה באפריקה: קבלן איטלקי ורשות עצמאית אוטונומית באחת ממדינות אפריקה כרתו חוזה לבניית כבישים באותה המדינה. בין הצדדים נקבע כי הפרויקט ינוהל על-ידי מהנדס גרמני. הקבלן האיטלקי פנה להליך בוררות וטען כי ניזוק כתוצאה מהתנהלותה של אותה המדינה. טענות הקבלן האיטלקי נתקבלו ונקבעו לו פיצויים בהתאם.
4. סכסוך גרמני-דני: חברת הנדסה דנית כרתה הסכם למתן עזרה טכנית עם חברת בנייה גרמנית, שהגישה הצעה להשתתפות במכרז לפרויקט בנייה בגרמניה. החברה הגרמנית זכתה בפרויקט והצדדים שיתפו פעולה בהתאם להסכם ולחוזה המשכי שכולל תנאים נוספים. במהלך הבנייה החברה הגרמנית הוציאה הוצאות נוספות כתוצאה מהערכה פחותה של כמויות במכרז. לטענתה, חברת ההנדסה הדנית, שנתנה לה ייעוץ, אחראית לטעות שנגרמה. כתוצאה מכך, החברה הגרמנית יזמה הליך בוררות נגד החברה הדנית להשבת הוצאות אלה.
- מקור: עו"ד גדעון פישר, שותף מנהל במשרד עוה"ד גדעון פישר ושות', מכהן כבורר בבית הדין לבוררויות של ICC, והינו הנציג הישראלי בהנהלת בית הדין.
כתבות
ני"ע
