ילדים זה שמחה

כדי להקל עלינו את המלאכה, התחילו היום (א') אחר-הצהריים שתי עונות חדשות לשתי סדרות מצליחות: "האי" לצופי HOT, ו"דאוס" לצופי yes. מלבד העובדה שאני לא מבין מדוע יש לחלק את הילדים, בכל יום (א'-ד') בשעה 14:30, בין חברות הכבלים ללוויין, הרי שיש כאן היפוך גמור של כל מה שאני זוכר מהטלוויזיה לילדים של ימי ילדותי.

בימים שהייתי חולה, למדתי - עוד כשהייתי בכיתה א', חשבון לכיתה ד' עם המורה שלומית והבובה דודו; כשהייתי כבר גדול יותר, נגררתי בעל כורחי לשחק עם קישקשתא; וביום אחד של שפעת, הייתי יכול לעבור על כל הסדרות ללימוד אנגלית: מדן ועדנה, דרך HERE WE ARE, שכנים, גבי ודבי ועוד, לפני שכולן יצאו להפסקת צהריים בין 14:00-16:00, כי סדר צריך להיות.

ניסיתי להסביר זאת לבני, שבכל רגע יכול לבחור בין 6 ערוצי ילדים, כמה ערוצי סרטים ושלל אפשרויות של משחקים במחשב. אבל הילד העדכני משך בכתפיו והלך להוריד סרטונים מצחיקים מ-YouTube. אני לא אומר שאנחנו היינו טובים יותר מהילדים של היום, אבל אולי יש משהו בטענה ה"מקלוהנית" שלפיה המדיום הוא המסר: אנחנו אמרנו תודה על מה שיש, גם כשזה לא ממש התאים לרצונות שלנו. הם כבר בררניים יותר, ביקורתיים יותר, מפונקים יותר.

הנה משהו לגופן של הסדרות עצמן (שמשודרות בכל יום ב-18:30, למקרה שאין לכם איך להעביר את הזמן עד "לונדון את קירשנבאום"): העונה השלישית של "האי" (הוט) שמתרחשת במקום היחיד ששרד את התנגשות האסטרואיד בכדור הארץ, מתרכזת במרדף אחר יהלום מסתורי, אותו על החבורה להעביר במקום ובזמן - עד לימי הביניים. מעבר להרפתקאות, יש כאן גם משולש רומנטי שמרכזו דילן, הלוא הוא יון תומרקין, אליל הבנות.

גם "דאוס" (yes) המושקעת, זוכת פרס האקדמיה, מתרחשת בהווה-עתידני שבו עולם וירטואלי מתערבב במציאות עד כדי יצירת בלבול בין עולם המחשב לעולם האדם. כוכבי הסדרה הם מייקל לואיס, מיכאל מושונוב ועדי הימלבלוי, והעלילה מעניינת דיה כדי למשוך לסדרה גם צופים מבוגרים יותר.