רשת מעונות מכבי תפצה עובדת סיעודית שנפגעה מהרמת חולה שמן

העובדת, שיוצגה על-ידי עו"ד שלמה בכור, טענה כי נפגעה בעת שניסתה, יחד עם עובדת אחרת, להרים חולה במשקל 140 ק"ג כדי לרחוץ אותו, וזאת בהוראות אחראית המשמרת. לדבריה, הרמה כזו מבוצעת בדרך-כלל על-ידי מנוף, אולם האחראית התעצלה להביאו מקומה אחרת, והורתה להן להרים את החולה בעצמן.

ב"מעונות מכבי" טענו כי העובדת המציאה את האירוע וכי גם אם הוא אירע, יש להטיל עליה אשם תורם של 100%.

למרות סתירות מסוימות בין הגירסה שמסרה העובדת לחוקר מטעם ביטוח לאומי לבין גרסתה בבית המשפט, קיבלה סגנית הנשיאה, השופטת זהבה אגי, את גירסתה וקבעה כי היא היתה מעורבת בתאונה.

נקבע כי "מעונות מכבי" הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית, בכך שהורתה לעובדת להרים חולה כבד-גוף במיוחד, ללא מנוף וללא סיוע של מטפלות נוספות, על אף שלא היתה כל דחיפות או בהילות לעשות כן.

"סד זמנים צפוף"

"הנתבעת הכניסה את התובעת לסד זמנים צפוף... שלא אפשר לתובעת שיקול-דעת להמתין לכך שהמנוף יתפנה או ללכת בעצמה ולהביאו... היה על הנתבעת לצפות כי באין מנוף ובאין סיוע ייגרם לתובעת נזק גוף". זאת, במיוחד כשהאמצעי להקלת הסיכון (הבאת המנוף) היה קל ופשוט. "ככל שהאמצעי הינו פשוט וזמין יותר, כך חמורה יותר התנהגות הנתבעת".

נקבע כי אין להטיל אשם תורם על העובדת, שכן כשמדובר בתאונת עבודה בה נפגע עובד - יש לדקדק דווקא עם המעביד ולהקל עם העובד בייחוס רשלנותו שגרמה או תרמה לתאונה.

"בתי המשפט נזהרים מלהטיל אשם תורם על עובד שגילה חריצות בעבודה, ובכך לכרסם בפיצוי המגיע לו", ציינה השופטת, "אלא במקרים ברורים שבהם אשמו של העובד בולט לעין וגרם לתאונה". במקרה זה, נקבע כי מידת האשמה המוסרית של המעבידה גבוהה מזו של העובדת. (ת"א 40277/06).