מהפרידמניזם של נאמן ועד למינוי וינשטיין: סיכום שנת המשפט 2009

סיכום אירועי שנת המשפט החולפת: הכאוס המביך של הוועדה לבחירת היועמ"ש, המינוי של וינשטיין כמחליף של מזוז, מילוי השורות בביהמ"ש העליון, "הפיכות החצר" במשרד רון גזית וקרבות המיליונים במשרד שרגא בירן

הסכסוכים

שטייניץ נגד כוח עליון

לא בטוח שכששר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, ניצל את הבמה בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס" (שהתקיימה החודש) כדי לצאת במתקפה בוטה על ה"הפקרות הכלכלית" של בתי המשפט, ובעיקר של בית המשפט העליון, אותו כינה "גורם בזבזני", הוא צפה את התגובות הקשות שיקבל. המהומה שנוצרה ליבתה והזינה את עצמה במשך שבוע שלם, ונדמה היה שהאש כלפי שטייניץ לא עומדת לשכוך.

שטייניץ הותקף מכל כיוון. פלוגת השופטים בדימוס, הממהרת תמיד להתגייס להגנת המולדת, מצאה עצמה כמעט מובטלת לאור ההתגייסות הנדירה של בכירי עורכי הדין שמתחו ביקורת קשה על דבריו. גם פטרונו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, התנער מדבריו בשיחה שקיים עם נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, ולמעט 2-3 משפטנים שהסכימו להביע תמיכה פומבית בשר, שטייניץ נותר בודד במערכה.

פליטת הפה של נאמן

איך הצליח שר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן, להסתבך עם חצי מדינה תוך שתי דקות וחצי? במהלך "נאומו" הקצרצר של השר בכנס "דיני ממונות" שקיימה החודש עמותת "הליכות עם ישראל" אמר נאמן, בין היתר, כי "צריך להחזיר עטרה ליושנה, שמשפט התורה יהיה המשפט המחייב במדינת ישראל" - ובכך עורר עליו את חמתם של כל מי שמחפשים "סיבה למסיבה". האם מדובר בפליטת פה, ניסוח קלוקל של נואם מנוסה או שנאמן חשף אג'נדה מטרידה?

נאמן הסביר - פעמיים - כי בסך הכול התכוון בדבריו שכל דרך אלטרנטיבית לפתרון סכסוכים, שתקל על העומס בבתי המשפט, היא מבורכת - בייחוד אם היא מבוססת על המשפט העברי - ושממש לא התכוון להחליף את חוקי המדינה בחוקי ההלכה. אך דבריו, שפורסמו וצוטטו באופן חלקי, כבר הניעו את מפולת השלג. הפוליטיקאים מיהרו להסתער ולהזדעזע, הציבור הרים גבה ואויביו של נאמן זקפו ראש.

פיצול אישיות

שבועות ארוכים השנה נוהל מאבק קשה - סמוי תחילה, ובהמשך גלוי ומתוקשר - בין שר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן, מצד אחד, ליועמ"ש היוצא, מני מזוז ולפרקליט המדינה, משה לדור, מצד שני. הרקע למחלוקת: יוזמתו של שר המשפטים לפצל את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה.

מזוז נחשב לראש מחנה המתנגדים לפיצול, אך דווקא לדור, המאופק תמיד, היה זה שהטיל את ה"פצצה" שטלטלה את הממסד המשפטי - מכתב חריף, בן 20 עמודים, שבו תקף את תוכניתו של נאמן לפיצול התפקיד. מהר מאוד התקבצו מתנגדים ותומכים לכל מחנה, ורק ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נמנע, בדרך כל-כך אופיינית, מלהחליט בעניין.

ואולם, בנובמבר האחרון, נדמה היה שנתניהו שם קץ למחלוקת: במהלך פגישה שקיים עם חברי ועדת האיתור לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא ביקש מהם להמליץ על יועץ במתכונת הנוכחית, עם סמכויות מלאות. "לא קיבלתי עדיין החלטה אם לפצל את הסמכויות או לא", אמר. לא כולם בטוחים שאמירתו של נתניהו סתמה את הגולל על יוזמת הפיצול, אך המתנגדים לה שיחררו, לעת עתה לפחות, אנחת רווחה.

הוועדה לאי-מינוי יועמ"ש

עוד מחלוקת חריפה, נוסח 2009, התעוררה השנה במקום מאוד לא צפוי: במשך תקופה סיפק הסכסוך בין חברי הוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה (שופט בית המשפט העליון בדימוס תיאודור אור, ח"כ יריב לוין, עורכי הדין משה ניסים ואייל רוזובסקי ופרופ' אייל בנבנישתי), סביב אי יכולתם להגיע להסכמה בנוגע למועמדים המוצעים לתפקיד, את יצר המציצנות הציבורי. על-פי הפרסומים, עמדו שר המשפטים לשעבר, משה ניסים, וח"כ יריב לוין, בלב לבה של המחלוקת, עקב "התעקשותם" על מועמדותם של השופט המחוזי נועם סולברג ועו"ד יהודה וינשטיין וטירפדו כל אפשרות להציע מועמדים אחרים מלבדם.

לאחר 3 ימים של פרסומים דומים, החליט ניסים, ששימש כנציג הממשלה בוועדה, לשים קץ להשתלחות בו ושיגר מכתב בן 4 עמודים ליו"ר הוועדה, אור, בו הלין בפניו על הפרסומים ועל כך שכיו"ר הוועדה לא עשה אור דבר להזימם. עוד הודלף על-ידי מקורבים לוועדה, כי דווקא השופט אור הוא זה שמסכל כל ניסיון להציג מועמדים שאינם ממקורביו.

לאחר עוד כמה ימי התכתשויות, נעשתה סולחה בין חברי הוועדה שהודיעו "אצלנו הכול בסדר", אך זה לא עזר להם להגיע להכרעה. מספר ימים לפני שהיתה צריכה למסור את המלצותיה, הודיעה הוועדה כי החליטה להתפזר ולהפסיק את פעילותה, לאחר שחבריה לא הצליחו להגיע להסכמות לגבי המועמדים עליהם תמליץ לממשלה.

המהלכים הברנז'איים

רעם ביום גזית

"זה נפל עלי כרעם ביום בהיר", הכריז עו"ד רון גזית בסוף נובמבר, לאחר ש-7 משותפיו ו-18 עורכי דין ממשרדו עזבו אותו לטובת פירמה משלהם. גזית היה בהלם, והברנז'ה הגיבה בסקרנות רבה לפרשה. מצד השותפים נרמז, כי נטשו את המשרד מכיוון שגזית ניהל מאחורי גבם מו"מ למיזוג עם משרד גורניצקי. רק שבוע אחרי שחרושת השמועות סיפקה כותרות רבות לעיתונים, החזיר גזית אש ואמר שהם עזבו אותו מ"בצע כסף ותו לא".

כך או כך, כולם חיכו לראות האם המשרד - שזכה למיצוב גבוה מאוד בשוק עריכת הדין, וייצג לקוחות אסטרטגיים רבים, בהם קוקה-קולה, מיקרוסופט ועוד - ישרוד את הדרמה. כדרכן של טלנובלות טלוויזיוניות, מיד אחרי הנפילה החלה התמונה להתבהר. תוך פחות מחודש גייס גזית 4 שותפים חדשים וכ-15 עורכי דין, כך שנראה שהפרק האחרון בטלנובלה שלו, ובו "ההפי-אנד" המיוחל, כבר כאן.

הרמולין, בירן ומאות מיליונים

בספטמבר השנה הגיע לסיומו סכסוך ברנז'אי מלוכלך במיוחד, שפרץ בתחילת 2005 בין עו"ד שרגא בירן לשותפו צדקיהו הרמולין, שתבע לפרק את השותפות ולקבל את חלקו בה - 19% מכל רכושו של בירן. בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל חלק מתביעתו כשקבע, כי הרמולין היה שותף מלא במשרד עוה"ד שרגא בירן ושות', בשיעור 19%. עד כמה עסיסי הנתח של הרמולין? לא ברור. מקורבי הרמולין טענו שמדובר בכמה מאות מיליוני שקלים (הונו האישי של בירן מוערך ביותר ממיליארד שקל), אך במחנה בירן דחו את ההערכה. עירוב הפעילות העסקית של השותפות בפעילות הפרטית של שרגא בירן ובני משפחתו והקושי לקבוע מהם נכסי השותפות, הוביל למינויים של מומחים-בודקים מכריעים שיעשו את ההפרדה ויקבעו מהו שווייה של השותפות. בירן כבר ערער על החלקים שאינם נוחים לו בפסק הדין, וההמשך יבוא ב-2010.

הזירה הפלילית

שנת 2009 היתה מסעירה במיוחד בכל מה שנוגע לזירה הפלילית. היא נפתחה בקול תרועה רמה עם פתיחת משפטו של נשיא מדינה לשעבר, המשיכה דרך הרשעת שר אוצר והגשת כתבי אישום נגד ראש ממשלה ובכירים ברשות המסים, והסתיימה בהבשלת חקירה נגד שר חוץ מכהן ובשימוע לאחד מעורכי הדין המוערכים בישראל. מרבית התיקים הללו מהווים את מורשתו של היועמ"ש היוצא, מני מזוז, שגיבש קו תקיף במיוחד בגזרת העמדתם לדין של אנשי ציבור ובמאבק מערכת החוק נגד השחיתות הציבורית.

זמן קצב

ב-14 במאי, לאחר תעתועים ודחיות רבות, נפתח משפטו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, המואשם באונס ובביצוע מעשים מגונים והטרדה מינית בכמה נשים שעבדו תחתיו. "לא אתן למשוך את המשפט", הבהיר מיד ראש הרכב השופטים במשפטו.

כאב ראש

ב-21 בדצמבר נפתח משפטו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט בפרשות ראשונטורס, טלנסקי (מעטפות הכסף) ומרכז ההשקעות. לאולמרט מיוחסות עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד והעלמת הכנסות במירמה.

הבלתי משוחדים

ב-9 ליולי, קיבל רו"ח ג'קי מצא, לשעבר ראש רשות המסים, הודעה קשה: פרקליטות מיסוי וכלכלה הגישה לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום נגדו בגין קבלת בקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים ובסיוע לשוחד; לצידו על ספסל הנאשמים ישבו גם קובי בן-גור; יורם קארשי; שמואל בוברוב; יגאל סער; גידי בר-זכאי ויוסי שטיינמץ - המואשמים בעבירות שונות. בכתב אישום נפרד, שהוגש לשלום בירושלים, מואשמת שולה זקן במירמה והפרת אמונים.

אוצר גנוב

ב-24 ליוני נרשם שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, בדפי ההיסטוריה, שלא בטובתו. בית המשפט המחוזי בתל-אביב הטיל עליו את העונש החמור ביותר שנגזר על נבחר ציבור בישראל - 65 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על-תנאי וקנס בסך 450 אלף שקל - לאחר שהורשע בגניבת בין 1.73 ל-1.9 מיליון שקל מהסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל), בעת שעמד בראשה. בספטמבר, 3 שבועות לאחר שהחל לרצות את העונש, הגיש הירשזון ערעור לבית המשפט העליון.

מסנגרים על הסניגור

ב-6 ליולי, התייצבה נבחרת סניגורים מכובדת במיוחד - שכללה את עוה"ד דוד ליבאי, נבות תל-צור, דן שינמן ונווית נגב - בשימוע שנערך בפרקליטות לעו"ד ד"ר יעקב וינרוט, מבכירי וותיקי עורכי הדין בארץ, בפרשת שוקי ויטה. בפברואר השנה חשפה הפרקליטות את החשדות בפרשה, לפיהן וינרוט "סידר" לארקדי גאידמק ומיכאל צ'רנוי הסכמי שומה חריגים ביותר אצל פקיד השומה שוקי ויטה, ובתמורה קיבל מהם עשרות מיליוני שקלים, שהועברו לחברה בבעלותו - ולא למשרד עורכי הדין שלו. הפרשה זעזעה את הקהילייה המשפטית, שרבים מחבריה הבכירים התייצבו במהרה לצידו של וינרוט. הכרעה בעניין עדיין אין.

החשוד המיידי

השנה, לאחר 10 שנים בהן הוא ב"חזקת חשוד" ונחקר על כל צעד ושעל, סיימה המשטרה את החקירה נגד שר החוץ, אביגדור ליברמן, והמליצה להעמידו לדין בעבירות של לקיחת שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת אמונים, שיבוש מהלכי משפט והלבנת הון. ליברמן חשוד שבתקופת כהונתו כחבר כנסת וכשר בממשלה קיבל כספים בסך מיליוני שקלים באמצעות חברות קש שנרשמו במדינות שונות בעולם, במטרה להסתיר את זהות מקבל הכספים, ליברמן עצמו. התיק ממתין להכרעה במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.

המינויים

ממלאים את השורות

בעוד שב-2008 שימשו דיוני הוועדה לבחירת שופטים זירת התגוששות נוספת עבור נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, לשר המשפטים לשעבר, הפרופ' דניאל פרידמן, ניתן להכתיר את 2009 כ"שנת המינויים". במהלך השנה מונו 3 שופטים חדשים לבית המשפט העליון ו-43 שופטים לערכאות הנוספות. בכך הצליחה הוועדה לסגור את הפיגור הרב שנוצר בשנים האחרונות במינוי שופטים לתקנים פנויים, בשל המחלוקות בתקופותיהם של שרי המשפטים הקודמים.

השורות מולאו, אך זה לא אומר שלא היתה אי-נוחות מסוימת בהליכי המינוי. הוועדה למינוי שופטים אולי הביאה השנה תוצאות, אך זכתה ללא מעט ביקורת בגין מה שכונה "חזרתה של הוועדה המסדרת", לאחר שהחליטה לנייד 3 שופטים מחוזיים - עוזי פוגלמן, יצחק עמית וניל הנדל - לבית המשפט העליון.

הקמבק של נאמן

ב-1 באפריל 2009 עשה פרופ' יעקב נאמן קמבק מהסרטים. 13 שנים לאחר שכיהן לראשונה כשר משפטים, 12 שנה לאחר זיכויו המלא מהאישומים בגין הגשת תצהיר כוזב ומסירת עדות שקר בחקירתו במשטרה ו-11 שנים לאחר שכיהן כשר אוצר ופרש מהפוליטיקה - מונה בשנית לשר משפטים בממשלת נתניהו.

עם כניסתו לתפקיד - משופשף, מלא רעיונות ועתיר ניסיון - הרגיע נאמן את אנשי הממסד. "לא באתי לנקום", הבהיר כשנעמד בראש המערכת ששפטה אותו על לא עוול בכפו. הגם ששמר על שקט יחסי בגזרת העליון-משרד המשפטים, שהיתה חמה מאוד במהלך כהונת קודמו בתפקיד, ויחסיו עם נשיאת העליון, דורית ביניש, מתנהלים (על פני השטח לפחות) על מי מנוחות, מיד כשהודיע על יוזמתו לפיצול תפקיד היועמ"ש החששות החלו מהדהדים בראשם של אנשי ממסד שונים, הטוענים כי נאמן הוא פרידמן בניכוי חדוות הקטטה.

יועמ"ש חדש

בראשית החודש מונה עו"ד יהודה וינשטיין, מבכירי הסניגורים בתחום הצווארון הלבן, להחליף את מני מזוז בתפקיד היועמ"ש, בסוף ינואר 2010. המינוי אושר פה-אחד בממשלה, לא לפני שהיה המועמד הכי שנוי במחלוקת וגורם מפצל בין חברי וועדת איתור היועמ"ש.

וינשטיין, 65, נחשב לפרקליט מוערך, שגויס פעם אחר פעם לחלץ שורת נבחרי ציבור מחקירות פליליות או מכתבי אישום. לפני כשנה הצטרף לצוות ההגנה של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בפרשות ראשונטורס וטלנסקי; כן הוא ייצג ד"ר ג'קי סרוב מאיכילוב שהורשע בקבלת שוחד מאסי אבוטבול (השבוע המיר בית המשפט המחוזי את עונש המאסר בפועל שנגזר עליו, ב-6 חודשי עבודות שירות בלבד). בעבר ייצג, בין היתר, את נשיא המדינה לשעבר עזר ויצמן ז"ל בפרשת סרוסי; את ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשת הקבלן אבנר עמדי; את שר הפנים ויו"ר ש"ס לשעבר, אריה דרעי, בפרשת בר-און-חברון; ואת מנהל רשות המסים לשעבר, איתן רוב, בפרשת השחיתות ברשות המסים.

האם וינשטיין יוכל להסיר את משקפי הסניגור אותם הרכיב עשרות שנים ולהסתכל על לקוחותיו לשעבר דרך משקפיים תביעתיים, ביקורתיים? משפט שאמר וינשטיין ל"גלובס" בראיון מ-2008, מספק אולי את התשובה: "שחיתות שלטונית היא דבר איום ונורא. צריך להכות בשחיתות האמיתית, גם בחרב, גם ברומח וגם בכידון. אבל לא צריך לברוא שחיתות במקום שזו אינה קיימת".