האם המשק נוטר לממונים הקשוחים על ההגבלים העסקיים?

בשבוע שעבר חשף דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, מה קורה - לדעתו - למי שמעז לנשוך את היד שמאכילה אותו בעולם העסקי. "המשק הישראלי לא מחלק צל"שים למי שמכאיב לו. יש חבורה של אנשים שיודעת לגמול על מכות מתחת לחגורה", אמר בגילוי לב מפתיע בפאנל שנערך במסגרת הכנס השנתי של רשות ההגבלים העסקיים, בהנחיית עורך "גלובס", חגי גולן, ובהשתתפות הממונים על ההגבלים העסקיים לדורותיהם.

חבריו של שטורם לפאנל לא מיהרו להצטרף לתיאוריית "השוק הנוקם" שהציע. יורם טורבוביץ', שכיהן כממונה הראשון בישראל, הודה אמנם כי "יש אנשים שעד היום לא לוחצים את ידי", אך ביקש מיד לרכך את האמירה. כשעזב את התפקיד, סיפר, העריך כי בבנק הפועלים הוא יהיה "מחוק", אך להפתעתו, הטלפון הראשון שקיבל היה ממזכירתו של עמירם סיוון ז"ל, מנכ"ל הפועלים דאז.

ניער את השטיח

דוד תדמור, שהשיב לשאלתו של גולן "איך ממלאים את תפקיד הממונה כשיודעים שיש גם חיים אחרי", ענה כי לא תכנן בכלל לחזור להיות עורך דין פרטי. "כך יצא לי", אמר, אך מיהר להבהיר כי הוא לא מאמין כי המשק נוטר טינה לממונים קשוחים. "כשאתה נמצא במקום, אתה עושה את העבודה הכי טוב שאתה יכול, ובסופו של דבר אנשים יודעים להעריך עבודה טובה ועניינית", אמר.

העובדה שאף אחד כמעט לא מוכן להודות, לפחות לא לציטוט, כי המשק נוקם ברגולטורים קשוחים וכי הקונצרנים הגדולים לא מקבלים אותם בזרועות פתוחות - ממש לא אומרת שהתופעה לא קיימת. גם אם כולם מנסים לטאטא את התופעה אל מתחת לשטיח בתקווה שהיא תעלם, שטורם פשוט ניער השבוע את השטיח.

הוא לא עשה זאת בכעס. לא היה שמץ של מרמור בטון דיבורו. להיפך, הטבעיות שבה אמר את הדברים, בחיוך, כמי שמשלים עם תיאוריה פילוסופית-אנושית שהוטמעה עמוק בתודעתו של המשק, היא זו שהופכת אותם למשמעותיים יותר.

כשבוחנים את השתלבותם של הממונים על ההגבלים העסקיים במשק, דווקא לא מסתמנת מגמה ברורה. לממונה המכהנת, רונית קן, קדמו 3 ממונים בלבד, ולכן לא בטוח שניתן לדבר בהכללות.

רשות ההגבלים העסקיים הוקמה בשנת 1994, בתקופת כהונתו בתפקיד של יורם טורבוביץ'. ב-5 השנים בהן כיהן נחשב טורבוביץ' לאחד האנשים החזקים במשק, ולמי שהביא לחיזוק והרחבה מהותית בסמכויות הממונה על ההגבלים. חוק ההגבלים העסקיים עבר שינויים מהותיים באותם שנים, וטורבוביץ' הוביל שורה של החלטות בעלות השלכות מהותיות על מרבית ענפי המשק, בכללם ענף הביטוח, התקשורת, האנרגיה וענפי התעשייה והמסחר השונים.

בתקופת כהונתו הוגשה שורה ארוכה של כתבי אישום בגין קרטלים בלתי חוקיים או מיזוגים שלא כדין, כשבין השאר הוא הכריז על "ידיעות אחרונות" כמונופול, על קבוצת רב-בריח, שריונית חוסם ושמשון כקרטל, על חברות הדלק ותחנות הדלק כקרטל ועוד.

אחרי קדנציה אגרסיבית לכל הדעות היינו מצפים כי רבים בשוק ינטרו לו טינה, אך כשפרש מתפקידו לא סומן עליו שום איקס אדום. להיפך. לאחר פרישתו, ביולי 1997, מונה טורבוביץ' לתפקיד המשנה למנכ"ל השקעות דיסקונט, וב-1999 מונה לנשיא החברה. אך שנה לאחר מכן התפטר מהתפקיד.

טורבוביץ' היה גם אחד המועמדים שהציעה שרי אריסון לתפקיד יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים, במקום דני דנקנר, כשנאלצה להיפרד ממנו לבקשת בנק ישראל. ביולי 2009 מונה לתפקיד יו"ר הדירקטוריון של חברת הנדל"ן אזורים, במקומו של שעיה בוימלגרין.

שדה מוקשים

דודי תדמור, שכיהן כממונה אחרי טורבוביץ', עומד כיום בראש משרד עורכי דין מצליח, המתמחה במשפט אזרחי-מסחרי, בעסקאות, מימון פרויקטים, הגבלים עסקיים, מסים, ליטיגציה, בנקאות, בניירות ערך ובתקשורת, ומדורג כמוביל ברבים מתחומי עיסוקו.

איך זה מתחבר לאמירתו של שטרום על נקמת השוק? כמו בכל דבר, גם בעניין הזה אין שחור ולבן. ואם מותר להשתמש בעוד קלישאה אחת: דברים שרואים משם, לא רואים מכאן.

"הרגולטורים המשמעותיים של השנים האחרונות לא משתלבים היטב בשוק הפרטי. בניגוד לתדמית שזה מין לברג' נפלא", אומר גורם משפטי, יועץ לרגולטור בעברו. "יורם טורבוביץ' יצא מרשות ההגבלים העסקיים לדיסקונט השקעות, שזו היתה קפיצה נפלאה, אבל אחרי הנפילה משם אני לא רואה אותו מלקק דבש בשום מקום אחר".

ובעוד תדמור מצליח מאוד כעורך דין, הוא בכלל "חיכה שנה וחצי לקבל משרה ניהולית, ולא קיבל", אומר גורם אחר במשק. האם זה מקרה? האם בחברות ובדירקטוריונים חסרות משרות ניהול? "ממש לא. אף אחד לא יתגמל רגולטור שהיה אגרסיבי כלפיו", פוסק אותו גורם.

הניסיון לדבר על הבעיה הזו און-רקורד נכשל פעם אחר פעם. מי מבין הרגולטורים לשעבר יודה שהוא מרגיש שנוקמים בו ברמה האישית, ולכן אינו מצליח - לפחות לא במידה שחשב - בשוק הפרטי. "זה פשוט שדה מוקשים", אומר משפטן בכיר.

גם בכירי המשק נמנעים מלהיכנס לשדה המוקשים. הם מצידם לא יאמרו "אני לא אגייס אותו בגלל ש...". הם פשוט מטפטפים רמזים. "לקוחות שלי לא אומרים לי 'אותו לא אעסיק' או 'אצלי הוא כבר לא יעבוד'. מה שלפעמים אני כן שומע זה 'הסיבה שהוא לא נשכן בעניין הזה כפי שהיו מצפים שיהיה או לא תוקף את העניין הזה כפי שהייתי מצפה שהוא יעשה, זה מכיוון שהוא מקווה בסוף להשתלב בביזנס של המתחרה שלי'. הלקוחות מזהים התנחמדות לצד השני, ואת זה הם זוכרים. מעבר לזה הם לא אומרים יותר מדי", אומר עורך דין מוביל מתחום ההגבלים.

זיכרון ארוך

תדמור דווקא דיבר על-כך בפאנל, אך גילה גישה חיובית מזו של שטרום כאמור. בתשובה לשאלותיו של גולן הבהיר כי הוא לא מסכים עם שטרום, וכי המשק מעריך יכולות. משום מה, הוא לא הצליח לשכנע חלק מהקולגות והמכרים שלו שישבו בקהל.

"המשק לא יתגמל אותך על זה שהיית רגולטור לוחמני ואגרסיבי. אני לא ראיתי אף אחד שבאמת הכאבתי לו ובא אחרי זה ואמר לי, 'תשמע, היית ממש כוכב, עשית את עבודתך, ועכשיו אני רוצה שתעשה את עבודתך אצלי'. זה לא קורה", אומר ממונה לשעבר. "במשק שאין בו מאות קונצרנים, לאנשים יש זיכרון ארוך".

ולמה שלא יהיה להם זיכרון ארוך בעצם. מישהו יכול לבוא בטענות לנוחי דנקנר, שרי אריסון או כל בעל שליטה אחר שהכיס שלו נפגע מרגולטור כזה או אחר, ולכן הוא לא מעוניין לתת לו תפקיד?

"אם אני הייתי יושב במקום נוני מוזס, שיורם טורבוביץ' נכנס בו במשך שנים, אני לא בטוח שהדמות הראשונה שהייתי מאמץ לדירקטוריון 'ידיעות אחרונות', היתה של יורם טורבוביץ'", אומר גורם במשק.

ויש גם מי שחושב שזה הרבה יותר פשוט: "מי שלא סובל את החום, שלא ייכנס למטבח", אומר ממונה לשעבר. "מי שלא יכול לעמוד בעובדה שהוא יילחם בבנק הפועלים ובנוחי דנקנר, בחברת החשמל ובכל החבר'ה האלה, לא יכול למלא את התפקיד הזה. אם הוא מצפה שאחרי זה הוא יקבל מהם הצעות עבודה קוסמות, אז יש לו קצת בעיה של קשר עם המציאות. ומי שיש לו בעיית קשר עם המציאות, הוא גם לא רגולטור טוב.

"כשאתה ממלא תפקיד רגולטורי, אתה לוקח את זה בחשבון, מנתק את זה ממערכת השיקולים שלך ומקווה לעשות את עבודתך הכי טוב שאפשר. מי שיחשוב על זה לא יעשה שום דבר במהלך מילוי התפקיד. הוא תמיד יחשוש מזה שהיום החברה שהוא עומד מולה לא ענקית, אבל הבעלים שלה בדרך להיות ענק, ומהענק בוודאי שתחשוש".