להתמסר למוצרט

"הפרויקט הקאמרי הישראלי" הוא שמה של קבוצת נגנים, רובם ישראלים, הפועלים במקביל בישראל ובארה"ב. לכל חברי ההרכב מספר מאפיינים דומים: כולם צעירים יחסית (סביב גיל 30), לכולם קריירה מרשימה, וכולם מנגנים או מלמדים במוסדות נחשבים ברחבי העולם. רמת הנגינה שלהם, בהתאם, גבוהה מאוד בדרך-כלל.

להרכב שני מאפיינים ייחודיים בנוף המקומי. ראשית, הוא שם לו כמטרה להופיע לא רק בערים הגדולות בארץ, אלא גם באזורים פריפריאליים שאליהם לא מגיעים קונצרטים ברמה כזו באופן סדיר. שנית, חברי הפרויקט מקפידים גם לבצע תוכניות מאתגרות, כולל יצירה ישראלית בכל אחת מהתוכניות.

בכל הנוגע לקונצרט עצמו, נראה הוגן לסכם כך: איכות הביצוע היתה מעולה בדרך כלל, אבל ההערכה הכוללת לא היה מושלמת. סיבה עיקרית לכך היתה התוכנית: היא אמנם הציעה רפרטואר מגוון ולא שגרתי, אבל לא כל היצירות היו באותה רמה. כתוצאה, היה קשה לשמור על רמה עקבית של עניין.

הקונצרט התחיל עם חמישייה לקלרנית וכלי קשת של ז'אן פראנסה (Francaix), שמזכירה מאוד את האופי החמוץ-מתוק של פולנק וחבריו ואפילו לוקחת אותו צעד קדימה. זו יצירה נחמדה מאוד בחלקה, אבל זו לא מוזיקה גדולה. לטובת המבצעים ניתן לומר שהביצוע היה מצוין, עם צליל חם וזורם ואיזון מושלם בין הכלים.

אחרי פראנסה הגיעה תורה של השלישייה לקרן, כינור ופסנתר אופ. 40 מאת ברהמס. לטעמי, זה היה אחד הרגעים הפחות חזקים במהלך הערב. היצירה הזו היא ממש לא אחד משיאיו של ברהמס, וגם הביצוע לא היה מושלם: הפרק הראשון נסחב, ולאורך כל היצירה הבלאנס בין הכלים היה בעייתי. ממקום מושבי, הפסנתר נשמע חלש יחסית לשני הכלים האחרים. זאת למרות - ואולי בגלל - מה שנשמע כמו נגינה עדינה ורגישה של הפסנתרן, אסף וייסמן. הייתי שמח לשמוע את הבחור הזה כסולן בהזדמנות, או לפחות בקדמת הבמה.

בכל מקרה, לביצוע המוצלח ביותר ביצירה זכה הפרק האיטי, בו ניתן היה ליהנות מנגינה מלאת רגש ועידון של הכנר איתמר זורמן.

כאמור, חברי ה"פרויקט" מקפידים על ביצוע יצירה ישראלית מקורית, ולצורך הסבב הנוכחי הזמינו אחת כזו במיוחד - "פואמות שומריות" של המלחין הישראלי הצעיר (27) יוחנן קנדלר. היצירה כתובה לקלרנית, קרן, ויולה ופסנתר, ושאבה את השראתה מהשירה השומרית העתיקה. למרות הורדת הכובע על היוזמה והחדשנות, אני חייב להודות בצער שהיצירה השאירה עלי רושם קלוש ביותר. היא מציעה מוזיקה לא תקשורתית במיוחד ולא מהנה במיוחד, והקשר שלה לשירה שאותה היא אמורה לתאר לא היה ברור. לפחות הביצוע היה טוב, ככל שניתן לשפוט.

את התוכנית חתמה חמישיית המיתרים ק. 593 מאת מוצרט, שחוברה בשנה האחרונה לחייו של המלחין. הפעם, עם המוזיקה העילאית של מוצרט, אפשר היה להתמסר לביצוע בקלות. ואכן, חברי ה"פרויקט" סיפקו את כל מה שאפשר היה לבקש. זה היה ביצוע נפלא: נקי ומלוטש, מלא אנרגיה, ועם איזון מושלם בין הכלים. היה מענג ממש לראות מקרוב את שיתוף הפעולה בין הנגנים, והתוצאה המוזיקלית היתה בהתאם.

לסיכום: לא כל המוזיקה גדולה, אבל הביצועים ברובם כן. קונצרט זה חותם את הסבב הנוכחי של חברי ה"פרויקט הקאמרי הישראלי". הם יופיעו בארץ שוב בחודש יוני הקרוב, עם תוכנית מעניינת מיצירות דביוסי, מרטינו, בן-חיים ובטהובן (שלישיית ה"ארכידוכס"). שווה לעקוב. *

הפרויקט הקאמרי הישראלי במסגרת סדרת "שטריקר בענב". מרכז ענב, ת"א. מוצ"ש 2.12