להטות ימינה את ביהמ"ש העליון

הצעת החוק להגדלת מספר שופטי העליון היא מכבסת מילים להכשרת שופטים ימניים

בשלהי 2003 הופיע נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, בישיבת ועדת החוקה של הכנסת. הסיבה הייתה הדיון בהצעה להגדיל את מספרם של שופטי העליון.

תקן השופטים בעליון נקבע עד אז בהחלטה של הכנסת, ועמד על 14 תקנים קבועים, ועוד תקן אחד זמני, שעליו ישב בדרך-כלל שופט במינוי בפועל. ברק התנגד ליוזמת יו"ר ועדת החוקה דאז, מיכאל איתן, לקבע את מספר שופטי העליון על 15 באופן קבוע.

הוא נשא בפני חברי הכנסת הרצאה אקדמית, שבה ניסה לנמק את עמדתו. אנשי ש"ס, כפרובוקציה, הציעו כבר אז להגדיל את מספר שופטי העליון ל-17 או ל-18. ברק אמר שהחלום שלו הוא להגיע למצב מקביל לזה הקיים בארה"ב, שם מכהנים בבית המשפט העליון 9 שופטים בלבד.

בסופו של דבר החליטה אז הכנסת להגדיל את מספר השופטים ל-15. אבל עולם כמנהגו נוהג, וחברי הכנסת הוותיקים מעולם לא שכחו את הדרך הקבועה לעורר מהומה בצמרת המערכת המשפטית, באמצעות ההצעה להגדיל את מספרם של השופטים המכהנים בערכאה הבכירה.

מכבסת מילים

ביום ראשון השבוע דנה ועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת חוק פרטית, שאותה הגישו לפני כחודשיים ח"כ יריב לוין מהליכוד ומיכאל בן-ארי מהאיחוד הלאומי. ההצעה מעמידה את מספר שופטי העליון על 18, ודברי ההסבר שלה חושפים את האג'נדה שמאחוריה. "מטרת ההצעה היא הגברת הייצוגיות ומגוון הדעות בבית המשפט העליון", נכתב, "לצד הקלת העומס המוטל על שופטי בית המשפט תוך צמצום הפיגור בשמיעת תיקים".

הסבר לעברית קלה: "הגברת הייצוגיות ומגוון הדעות", זו מכבסת מילים לפוליטיזציה של בית המשפט העליון. לרצון של הפוליטיקאים, המסמנים את שופטי העליון המכהנים כשמאלנים ברובם הגדול, להחדיר לשורות הערכאה השיפוטית הבכירה שופטים המסומנים על-ידיהם כימניים. חד וחלק, פוליטיזציה בוטה בסגנון הדמוקרטים-רפובליקאים הנוהגת בארה"ב. אם זה רצונם של הפוליטיקאים העומדים מאחורי ההצעה - יתכבדו ויצהירו על רצונם בפוליטיזציה של המערכת השיפוטית בפה מלא, ולא יסתתרו מאחורי מילים כמו "ייצוגיות" ו"מגוון דעות".

הנימוק השני נשמע משכנע יותר רק למראית עין. יותר שופטים בעליון, פירושו יותר תיקים שיישמעו, יותר פסק דין שייכתבו, ופחות עומס על המדפים. נשמע הגיוני? זהו, שלא. הבעיה נעוצה בשיטת התקדים הנוהגת במשפט הישראלי, שלפיה פסק הדין של בית המשפט העליון מהווים הלכות המחייבות את בתי המשפט הנמוכים. ככל שיהיו שופטים רבים יותר בעליון, כך עלולות להישמע דעות רבות יותר בסוגיות משפטיות עקרוניות והתוצאה תהיה הלכות סותרות שייצאו מבית מדרשו של בית המשפט העליון. אנה ילכו שופטי המחוזי והשלום?

התוצאה של הרחבה מוגזמת של הרכב השופטים בעליון תהיה אפוא ערעור נוסף, קריטי, של הוודאות המשפטית בכל ערכאות השיפוט, וכתוצאה מכך דווקא ריבוי תביעות ועתירות, מה שיביא דווקא להגברת העומס על כלל בתי המשפט, כולל העליון. תומכי ההרחבה נוהגים להפנות את המבט לעבר בתי המשפט העליונים באירופה, שם מכהנים עשרות שופטים בכל ערכאה עליונה, לעתים יותר ממאה. אלא מאי? שבמשפט הקונטיננטלי לא פועלת שיטת התקדים אלא הקודקס, ופסק הדין של השופטים, גם בבתי המשפט העליונים, אינם מחייבים את הערכאות שמתחתם.

נאמן לעליון

הדיון בוועדת השרים לחקיקה היווה הזדמנות עבור שר המשפטים, יעקב נאמן, להוכיח שיש בו יותר גוונים מאשר לקודמו, דניאל פרידמן. נאמן, כך נדמה, תמך באופן אוטומטי בכל הצעה שנדף ממנה ריח של כרסום וזינוב בשופטי העליון; נאמן פועל אחרת. הדיווחים שיצאו מוועדת השרים לחקיקה סיפרו על כך שהתנגדותו להצעת החוק הייתה כה עזה, עד שהוא אפילו איים שאם היא תעבור - הוא יתפטר מכהונתו.

בלשכת נאמן דוחים את תזת האיום בהתפטרות. לפי הסבר זה, נאמן ניסה לשכנע את תומכי ההצעה כי מדובר ברעיון בלתי דמוקרטי ובהצעת חוק בלתי ראויה. הוא אמר, שלאחר שנים רבות שבהן פעל בית המשפט העליון בתקן חסר, סוף-סוף מלאים כיום כל התקנים, לאחר מינוי 3 שופטים בסבב האחרון. לכן, מלאי התיקים הממתינים על המדפים אמור להתקצר ממילא, בלא צורך להגדיל עוד את תקן השופטים. מלבד זאת, אמר, מערכת המשפט דורשת יציבות.

אחרי שלב הטענות העקרוניות, עבר נאמן לפסים פרגמטיים יותר. אי-אפשר, הוא אמר לשרים שתמכו בהצעת החוק, להעביר את הגדלת מספר השופטים נגד עמדתם של שופטי בית המשפט העליון עצמם. הסיבה היא חוק גדעון סער, שקבע כי לצורך בחירת שופטים חדשים לעליון יש צורך בתמיכתם של 7 מתוך 9 חברי הוועדה לבחירת שופטים. מאחר שבין חברי הוועדה יושבים 3 שופטים של בית המשפט העליון, נתונה בידיהם למעשה זכות וטו על מינוי שופטים חדשים.

נאמן ניצל את ההזדמנות כדי להעמיד דברים על מכוונם: אין בכוונתו להתפטר. ובנוסף, אין בכוונתו לאפשר להצעת החוק להגדלת מספר השופטים לעבור. עד הפעם הבאה שמישהו בכנסת ייזכר בפרובוקציה הקבועה.