המפרק: "יובל רן וקובי מימון בזזו עד תום את קופת קווי אשראי"

10 שנים של עבודה, 3 תביעות, בהן אחת כנגד 40 נתבעים, בה הם מתמודדים מול עשרות עורכי דין. וכל זה, מבלי שראו אגורה אחת. רבינוביץ מעריך את היקף העבודה שביצע בתיק בכ-1.4 מיליון דולר.

בשלב כלשהו, אומר רבינוביץ, הוא קיבל טלפונים אנונימיים, של גורמים שניסו "להוריד" אותו מהתיק. "בהתחלה ראו שיש לנו 'שיניים'. קיבלנו עצות ידידותיות: 'לא תראו כאן כסף, אז בשביל מה המאמץ?'", מספר רבינוביץ. "אחרי שראו שזה לא הולך, קיבלנו טלפונים אנונימיים בקולות יותר מאיימים. אמרו לי: 'יש לך משפחה'. לא בגסות, בתקווה שאבין את הרמז. אמרתי לאחד האנונימיים האלה: 'יש לי מדינה אחת, הייתי ב-3 מלחמות ישראל, אז זה לא מפחיד אותי'. אבל האמת היא, שכשאני רואה איך המשטרה ורשות ניירות ערך מתייחסות לזה, הם צדקו. באנו ואמרנו להם שיתערבו, כי המעשים נמשכים - והם לא עשו כלום".

ילד פלא

רן, ילד הפלא של שנות ה-90, שבימים הטובים גילגל בישראל מאות מיליוני דולרים, חזר בימים האחרונים לתודעה של השוק, כשבחר להתראיין ממקום מסתורו ביוסטון, ארה"ב, כמוכר מן המניין בחנות רהיטים.

כל ניסיון לתאר בפשטות את פרשת קווי אשראי - נסיקתה וקריסתה - שלה ושל רן, שעמד בראשה - נדון לכשלון. ובכל זאת, רבינוביץ מרים את הכפפה: "יובל רן החל עם פעילות בשוק האפור. בשלב הראשון הנפיק חברות בועה ללא פעילות; בשלב השני העביר את פעילותו הפרטית לחברות במחירים גבוהים; בשלב השלישי מכר את הפעילות מהחברות אליו חזרה במחירים נמוכים בהרבה.

"תחת קווי אשראי היו לו 100 חברות. אחת העסקאות היתה שהוא קנה את חברת הנפט (אשכול חברות הנפט י.ח.ק - השולט בין היתר בישראמקו, נפטא יואל וחסרות נוספות, המצוי בשליטת קובי מימון) - גם שם שילשל 6 מיליון דולר לכיסו. הוא אמר שקנה ב-12 מיליון, אח"כ פתאום אמר שקנה ב-18, ואת הפער לקח לכיס.

"לא היתה עסקה אחת שהוא לא גזר בה קופון; לא היתה שום עסקה תמימה, כי זה הראש שלו. כל הארץ היתה מלאה בשבחו: איש הפלא, גאון פיננסי. הוא ידע איך למכור את עצמו. אנשים קנו את האג"חים שלו, את המניות. הוא דיווח על רווחים אדירים בשוק האפור".

להרוויח זמן

תאגיד הנפט שרכש רן, נמכר בהמשך לקובי מימון, לטענת המפרקים, תמורת 3 מיליון דולר, בעת שהיה שווה כבר כ-80-100 מיליון דולר. לדברי רבינוביץ, "אין שום מסמך כתוב, שמעיד על הבעלות שלהם בישראמקו, אלא על מפית של בית קפה, כי כל המניות רשומות על שם חיים צוף".

לטענת המפרקים, צוף, שנמנע מלשוחח עימם, היה אחד מהקרובים למימון, ומילא בקבוצת קווי אשראי תפקידים מקבילים לאלו של מימון. לדבריהם, צוף הוא בעל גרעין השליטה באשכול תאגידי הנפט ומנהל עסקים נוספים, בהם גם עבור מימון.

"החבר'ה האלה רוששו את החברה, בזזו אותה עד תום - רן ומימון וכל הקבוצה שהיתה סביבו", טוענים המפרקים. "אז רן החליט שהוא בורח מהארץ. השאיר הכל כמו שהוא, ברח ליוסטון ולפי מיטב ידיעתי, מימון - עבור זכות השתיקה שלו - דאג לו שיתפרנס. והם עשו כל מאמץ שידחוק מינוי מפרקים לקווי אשראי.

"המטרה העיקרית שלהם היתה להרוויח זמן. בינתיים הם שרפו את כל העקבות. פעמיים הציתו את הארכיב - פעם ראשונה הציתו והתברר שזה לא נשרף עד תום. אחרי שבועיים הציתו שוב. מכבי האש קבעו שהיה מדובר בהצתה והמשטרה אפילו לא חקרה", אומר.

הקופה נבזזה

רבינוביץ מודה שמבחינה משפטית רן ואנשיו עשו מה שעשו "לפי הספר". "מבחינה משפטית הם לא שגו בכלום", הוא מסביר. "היתה רק בעיה אחת: המחיר לא היה נכון. הם פעלו לפי הספר עם עורכי הדין הכי טובים. אנחנו לא יכולים לתקוף את זה פרוצדוראלית. הבעיה היא שאנו אומרים: זה לא שווה 10 דולר, אלא 1,000 דולר.

"חקרנו 150 איש, כולם היו מתואמים. כל אחד ידע מה מישהו אחר ידע ומה שאלו אותו. אני מניח שלא מצאנו הכל... איפה שהרמנו אבן, היה נחש או עקרב. לא היתה עסקה נורמלית", אומר רבינוביץ. "כל אחד פחד לדבר, פחד מזרועותיהם הארוכות. עכשיו, אחרי כל זה, הפשלה הכי גדולה שאנו באנו למשטרה ורשות ניירות ערך, אמרנו: 'רבותיי היקרים, בואו תעזרו'. ושום דבר".

רבינוביף מוסיף: "אם המדינה לא היתה יקרה לי, הייתי מזמן מניח את התיק והולך. ראינו בזה שליחות. ראינו שאף אחד לא נוגע בזה. אמרנו: לא יכול להיות שחוטא ייצא נשכר.

בתביעתם מציינים המפרקים: קווי אשראי יחד עם חברות הבנות שלה "נבזזו למעשה על-ידי בעלי השליטה והמנהלים, תוך כדי שיתוף-פעולה של מימון וצוף וכן של דירקטורים ובעלי משרה נוספים".

לדברי רבינוביץ, "בקופה לא היה שקל אחד, הארכיב כולו שרוף. נעלמו מאות מיליונים. בשיאה היה בחברה בסביבות 400-500 מיליון שקל. לא נותר כלום. לקח לנו כמה שנים בכלל להבין מי נגד מי. היו לו כאן אנשים שדאגו להשמיד כל זכר ממה שעשו. רצינו שהמשטרה ורשות ניירות ערך יעזרו, אבל הם לא מצאו עניין".

השתלטות בהסכמה

החל מ-1995, כותבים המפרקים בתביעתם, האחזקה בגרעין השליטה בקבוצת חברות הנפט היתה אחד הנכסים המשמעותיים של החברות בקבוצת קווי אשראי. קבוצת מימון לטשה עיניים לנכס זה ופעלה על מנת להשתלט עליו. בסופו של דבר, ובפעולה מתואמת עם רן, היא הצליחה להשתלט עליו - עבורה ועבור רן עצמו.

"הוסכם בין קבוצת מימון ובין רן כי קבוצת מימון תדאג לאינטרסים שלו תחזיק עבורו זכויות שונות בנאמנות או בדרך אחרת ותעביר לו סכומים שונים", נטען בתביעה. "בתמורה הסכים רן לאפשר לקבוצת מימון להשתלט על קווי אשראי או נכסים שלה ושל חברות אחרות באשכול תאגידי קווי אשראי וזאת בתנאים מועדפים שקיפחו קשות את קווי אשראי. הסכמים אלו נעשו במירמה ותוך הפרת אמונים בניגוד לטובת החברות ועל מנת לקדם את האינטרסים של קבוצת מימון ושל רן".

לטענת המפרקים, ברבעון השלישי של 1997 הושלמה תוכנית ההשתלטות של רן וקבוצת מימון על רוב הנכסים המהותיים של קווי אשראי. החל מתחילת שנת 1997 החלה קבוצת מימון לנתק את עצמה, לפחות כלפי חוץ, מהניהול בפועל של החברה. מספר חודשים לאחר מכן ברח רן מהארץ, ולאחר מכן התפטר מתפקידו כמנהל. לטענת המפרקים, גם לאחר בריחתו המשיך רן להיות מעורב בענייני החברה ושלט עליה מרחוק. גם קבוצת מימון התערבה באותה תקופה בעניינים שונים הנוגעים לחברה, למרות שרשמית לא היתה בעלת זכות חתימה בחברה.

מסר לקובי מימון

מה גרם לרן לצוץ פתאום ולהשמיע קול אחרי 13 שנה? גורמים מקורבים לעניין, מסבירים שזה קשור ליחסי הגומלין בין רן למימון, שלטענת המפרקים, הוא הבעלים הנסתר, או לפחות אחד הבעלים, של קבוצת תאגידי חברות הנפט, וניהל אותה בפועל יחד עם צוף. שווי הקבוצה גדל באחרונה בהיקף ניכר בשל האחזקה של ישראמקו (28.75%) בקידוחי הנפט תמר ודלית, ששויים מוערך בכ-5.5 מיליארד דולר.

מימון מעסיק את רן בארה"ב בתאגיד וורנו, שמרכזו בהולנד והמנוהל בידי צוף. התאגיד עוסק, בין השאר, ביצירה ומכירה של תמונות ממוסגרות ברחבי העולם. לדעת גורם מקורב לנושא, הריאיון שנתן רן, היה מסר למימון.

"הם מתחילים לריב על חלוקת השלל", הוא מסביר. "קבוצת הנפט עלתה בשנה האחרונה בהיקף מאוד גדול, ואז מימון אומר: 'מה אני צריך לתת את זה לרן'? מצד שני, רן רואה שהקבוצה עולה, והוא לא נהנה מזה. בעצם, הוא לא תיכנן להישאר בחו"ל זמן כה רב, אבל לא היתה לו ברירה. הוא לא היה יכול לבוא ארצה ולומר: 'אני פשטתי רגל, אבל אני שותף בחברת הנפט'. הוא שותף סמוי, אך הוא לא יכול לעולם לגלות את זה. ההערכה שלי שהם הסתכסכו על רקע זה שרן הפסיד הרבה כסף בעסקי הרהיטים של מימון, ועל רקע זה שקבוצת הנפט עלתה למאות מיליונים, והוא רוצה עכשיו את חלקו. כשרן אומר בריאיון שהוא מפחד שיתקעו לו כדור בראש, ברור שהוא לא מתכוון למפרקי החברה. והמבין יבין".

גורמים נוספים המקורבים לנושא מסבירים כי בנקודה הזו של היחסים המורכבים בין מימון לרן, לא היה לאחרון מה להפסיד. לדבריהם, קבוצת קובי מימון "'סגרה לו את הברז' ולא הותירה לו ברירה".

הסכמה פנימית

עו"ד מירון, בשיחה מלונדון, מעריך כי הסיבה ל"אאוטינג" של רן, היא "איזו הסכמה פנימית שמתבשלת בינו לבין מימון". לדבריו, "מבחינתנו, לפי כל הממצאים שלנו, הדברים שכתבנו בתביעה הם דברים מבוססים, אבל אנחנו פתוחים לשמוע הסברים".

* אפשר להבין שאתם מצפים לבואו של רן?

"אנו מצפים לבואו, כי אנו רוצים להגיע למסקנות. יש לנו תביעה ואנו מקווים שיינתן פסק דין בהיעדר הגנה, אנו נבקש את זה. אם הוא ייתן גירסה, שונה, נשקול את הדברים. בידינו יש הצטברות של אנשים אחרים, שכולם מטילים אשמה על רן. ובמידה מסוימת על מי שהיה יד ימינו, צוף.

* אתה לא חושב שיש לו הסברים?

"זה מאוד מוזר. באופן תיאורטי יכול להיות שהיו אנשים שהיה להם אינטרס שהוא ישתוק. על פניו הוא אחראי מספר אחד".

* איך אתה רואה את הניסיון שלו להציג עצמו כקורבן?

"אני לא רוצה להגיב על זה עד שאדע עובדות".

מי שנותר אדיש לכל הפסטיבל הזה כעת, הוא דווקא אחד מהמפסידים הגדולים מפרשת רן ואחד הדוחפים העיקריים בזמנו למינוי המפרקים, יעקב וינשטיין, מנהל העסקים הראשי במגדל שוקי הון. וינשטיין השאיר את כל פרשת רן מאחוריו. "זה כל כך רחוק ממני", הוא אומר. "מדובר באג"ח (של קווי אשראי) שאנו מחזיקים אותם. מחכים שהמפרק יעשה את שלו. מה שיהיה - יהיה. בית המשפט יקבע".