בעל שהתבטל ב-22 שנות נישואים יקבל רק רבע מהרכוש

כידוע, חוק יחסי ממון קובע כי כל בן-זוג זכאי למחצית שווי הנכסים שצברו בני-הזוג. ואולם, החוק מסמיך את בית המשפט לקבוע כי איזון הנכסים יבוצע לפי יחס שונה, "אם ראה כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת".

באמצעות עו"ד אילן הקר ביקשה האישה לקבוע כי בעלה לשעבר אינו זכאי לנתח ברכוש ובזכויות שצברה, שכן במשך תקופות משמעותיות לא עבד בשל התעקשותו שלא לקבל עבודה ש"מתחת לרמתו" ככלכלן בכיר. לדבריה, הוא לא תרם גם בעזרה בבית בכל תחום שהוא במשך שנות הנישואים, ולא סייע בגידול הילדים, כולל שיעורי-בית, או בקניות, ניקיון, כביסה, בישול וניהול משק-הבית באופן כללי.

לטענתה, הבעל העדיף להשחית את זמנו לריק בגלישה באינטרנט, בצפייה בטלוויזיה, בשיחות טלפון עד השעות המאוחרות של הלילה ואף בבגידות. זאת, בשעה שהיא השקיעה את מלוא מרצה וזמנה במשרה מלאה בבנק ישראל.

צדק כלכלי

השופט בן ציון גרינברגר ציין כי החוק אינו קובע מהן הנסיבות המצדיקות חלוקת רכוש לא שווה, ונפסק כי יש להשתמש "במידה ובמשורה" בסמכות לשנות את החלוקה, שכן עקרונית מערכת היחסים מושתתת על הרעיון של "no fault", כך שאין לחפש אשמה במצב שנוצר כרקע להחלת איזון המשאבים. ואכן, הוסיף, למעט מקרים קיצוניים במיוחד כגון אלימות או התעללות נמשכת וכדומה, אין רלוונטיות לשאלת האשם המוסרי שהביא לפירוד (כמו בגידת אחד מבני-הזוג).

ואולם, לדברי השופט, "על בית המשפט לשאוף לעשיית צדק כלכלי בחלוקת משאבי הזוג", כך שיש לשקול את "האשמה הכלכלית" במצבים שבהם הנחת היסוד של החוק - תרומה משותפת לבניית התא הכלכלי של המשפחה - אינה מתקיימת, משום שאחד מבני-הזוג מתנער מאחריותו לתרום ממאמציו לכלכלת המשפחה. השופט הדגיש כי אין מדובר כמובן במצב שבו הזוגיות התבססה מלכתחילה על הסכמה שאחד מבני-הזוג לא יידרש לתרום ממאמציו לתא המשפחתי.

במקרה זה הוכח כי הבעל לא עבד לאורך תקופות משמעותיות, מבלי שהיה לו צידוק לכך, ואין מדובר במקרה שבו "לפעמים לא יצליח בן-הזוג למצוא עבודה למרות שמשקיע את כל המאמצים", שאז "אין בהכרח לזקוף זאת לחובתו". כן הוכיחה האישה את יתר טענותיה כי הבעל כמעט לא סייע בבית.

אשמה כלכלית

השופט ציין כי "בן-הזוג המתגונן נגד טענה של 'אשמה כלכלית' אינו יוצא ידי חובתו באמצעות הוכחת תרומות נקודתיות, כשמדובר ב'אשמה' המתפרסת על פני שנות נישואים רבות, בהן צוברת בת-הזוג את זכויותיה ורכושה בקופות, בקרנות וכדומה, באופן קונסיסטנטי ומתמשך - בעוד שמנגד הבעל אינו מפגין בהתנהגותו השוטפת והיומיומית, כי הינו רואה את עצמו כשותף ב'מפעל' המשפחתי השיתופי".

מאחר שהבעל בכל זאת תרם בדרך שלו בתחומים מסוימים, לא נשללה לחלוטין זכאותו לנתח ברכוש המשותף, אלא היא "רק" הופחתה ל-25%. (תמ"ש 20964/02).