כיצד מחזקים כשהדיירים מסרבים?

החלטה של דיירי בניין לחזק אותו לפי תמ"א 38 כפופה לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008.

חוק המקרקעין קובע מהו הרוב הדרוש לכל אחת מן ההחלטות הנדרשות לשם הוצאה לפועל של התוכנית. תיקון זה, שנעשה לאחרונה, מאפשר להתגבר על בעיית הדיירים הסרבנים באופן שהוא מוריד את רף ההסכמה הנדרש מדיירי הבניין.

להלן טבלה המפרטת את הרוב הנדרש בכל אחת מן האפשרויות לחיזוק ושיפוץ הבניין במסגרת תמ"א 38:

על אף התיקון לחוק, הניסיון מלמד כי יזמים מעדיפים את הסכמתם של כל דיירי הבניין. הסיבות לכך פשוטות: ראשית, ליזמים אין רצון להתעמת עם דיירים שאינם שבעי רצון מה"פלישה" לבניין שלהם; שנית, עימות עם הדייר הסרבן מחייב את היזם לפנות אל המפקח על הבתים המשותפים על מנת שזה ישמע את טענותיו של הדייר הסרבן. המפקח על הבתים המשותפים לא ייפגש עם הצדדים עד אשר ניתן היתר לביצוע תוכנית החיזוק, אולם הגשת תוכנית וקבלת היתר כרוכים בהשקעה של עשרות אלפי שקלים מצד היזם, ויזמים נרתעים מכניסה להוצאות כה גבוהות עוד קודם שהעניינים עם הדייר הסרבן מתבררים.

לטעמי, טוב ייעשה אם הכשל הטמון בחוק המקרקעין החדש יתוקן באופן שבו פנייה למפקח על הבתים המשותפים תתאפשר גם קודם להוצאת היתר בנייה.

הכותב הוא בכיר לשעבר ברשות המסים ובעל משרד העוסק במסים. האמור אינו תחליף לייעוץ פרטני