הנקראות ביותר

טרנד חדש למגורי יוקרה בת"א: הכירו את המושבה האמריקנית

את המושבה הזו לא רבים מכירים, ובמשך שנים רבות גם לא רצו להכיר ■ היא שוכנת בלב אחד האזורים המוזנחים בדרום ת"א, ועד לא מזמן לא היה בה אפילו פנס רחוב ■ עכשיו זה משתנה, ובמושבה האמריקנית היזמים כבר מפנטזים על תסריט נווה-צדק ■ המחירים בהתאם

כמו חתיכה אבודה מפאזל בן אלף חלקים של עיר אירופית רומנטית שאבדה עם הזמן, דהתה והצהיבה, השתרבבה המושבה האמריקנית לפאזל העיר הלבנה. עשרות שנים הייתה זרה בנוף התל אביבי, מוזנחת ושכוחה. אחת מצלעותיה נושקת לחספוס של רחוב אילת, אחרת נושקת למתחם נגה המתחדש, והיא ביניהם על גבעה קטנה עם תלי תלים של היסטוריה אדריכלית ודתית, נחבאת אל הכלים.

כעת זה משתנה. 8 מיליון שקלים השקיעה עיריית תל אביב במושבה בשנתיים האחרונות: ריצפה, שימרה, התקינה פנסי רחוב, העמידה גינות ציבוריות וחידשה תשתיות, ונתנה את האות לכניסת היזמים. את השינוי במקום אפשר אפילו להריח: ענן האגזוזים וריח הגריז שעולה מהמוסכים ומבתי המלאכה ברחוב אילת מתפוגג בפינת רחוב אוארבך, ומחליף אותו ריח צבע טרי שאופף את השכונה כולה. באותה פינת רחוב מתוח בד רחב ממדים המלמד על פרויקט דגל חדש שעתיד לקום - זהו מתחם קרן. בעוד שבועיים ייפתח משרד השיווק והמכירות של הפרויקט, שיתמקם בווילת נורטון המשומרת בקפידה שבעבר שכנה בה מסעדת קרן המיתולוגית של השף חיים כהן, עד שנסגרה ב-2003. כחלק מהפרויקט תוצע הווילה למכירה כווילה אורבנית שמחירה 20 מיליון שקלים. ולחשוב שהיה מי שחשב שהמנות במסעדת קרן היו מדי יקרות.

מצחיק, אומר היזם איציק ברוך, מנכ"ל חברת יובלים, ששותף בפרויקט יחד עם חברת אקזיט ועם חברת ויתניה, בעת שהוא מוביל אותנו אל מרפסת העץ בווילה. הוא נזכר שסעד במסעדה האקסקלוסיבית ביום האחרון לפני סגירתה; אז לא ידע שכמה שנים מאוחר יותר יוביל את הפרויקט היוקרתי, שעלותו מוערכת בכ-160 מיליון שקלים, באותו המקום בדיוק. "עד כה נמכרו 18 יחידות דיור במתחם", אומר ברוך. "חשבנו שהמתעניינים והרוכשים יהיו מורכבים מקהל של תושבים ישראלים ותושבי חוץ, אבל נכון להיום נמכרו יחידות רק לישראלים. 50% מהם רכשו למגורים ו-50% רכשו להשקעה. הקהל מורכב מעורכי דין ומאנשי עסקים. נשווק לרוכשים מהמעמד הסוציו-אקונומי הבינוני ומעלה. לכאלה שמאסו להיות עוד דייר בעוד מגדל".

בנוסף לווילת נורטון, כולל מתחם קרן את מלון ירושלים ההיסטורי, שיעבור הליך שימור קפדני ויכלול שש יחידות דיור בנות 350 מטרים רבועים האחת, קומת פנטהאוז ולובי משותף. מחיר דירה במלון ירושלים ינוע בין 15 ל-16 מיליון שקלים. לצד המבנים המשומרים יקומו שני בניינים מודרניים - בית ניצנה ובית אילת, הקרויים על-שמות הרחובות שאליהם יפנו. בסך-הכול ארבעה מבנים עם חצר פנימית משותפת, עם חניון תת-קרקעי ובעלי מפרט גבוה.

מחירים של צפון תל אביב

פרסונות שונות כבר החלו נוהרים אל אזור המושבה המתעוררת, כמו השף חיים כהן שרכש דירה בפרויקט בר הופמן 6 שתכנן האדריכל מורן פלמוני - המתגורר עם אשתו השחקנית ליליאן ברטו באותה הכתובת, ולוקח חלק בתכנון מתחם קרן יחד עם האדריכל גידי בר-אוריין ועם אדריכל השימור אמנון בר-אור. גם המסעדנית אירית שנקר, לשעבר שותפתו של כהן במסעדה, רכשה דירה במושבה. הבדרנית עדי אשכנזי, מספרים, תתמקם ברחוב אילת; עו"ד אבנר ברק, בנו של לשעבר נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק צפוי להגיע אף הוא למושבה; כמוהם גם האדריכלים איתן ומיכל קימל ממשרד קימל אשכולות עתידים, והאדריכל מנדי רוטברד שכבר רכש דירה. במקרה או שלא, מועדון השמונה, מועדון חברים שפונה לבעלי כיס עמוק, שוכן גם הוא בצמידות למתחם קרן, ברחוב אילת 8.

"ניתן לראות היום נטייה מובהקת בשוק דירות היוקרה להתעניין יותר בבנייה עם פרטים מיוחדים, עם היסטוריה ובתהליכי שימור", אומר ברוך וממשיך בסיור אל עבר מבנה מלון ירושלים - מבנה קשתות שהוקם בשנת 1866 על-ידי המתיישבים האמריקאים, ושצביונו היוקרתי ניתן לו על-ידי הטמפלרים הגרמנים שהגיעו לאזור. במבנה נגלים ציורי קיר בני 100 שנים. "מבחינת תוכנית המתאר העירונית אנחנו יכולים לבנות במתחם 82 דירות, אבל החלטנו ליצור 53 דירות בלבד, שיהיו יותר מרווחות ואיכותיות, מתוך ראייה ומחשבה שהקהל ידע לתמחר את האיכות שהם מקבלים", ממשיך ברוך. "בינתיים זה מוכיח את עצמו. לו היינו מייצרים יותר דירות, הן היו יוצאות קטנות ומאולצות. אולי היינו מקבלים יותר מבחינת מחיר למטר, אבל הפרויקט היה מאבד מהייחוד שלו".

אתה לא חושש מההאטה בשוק דירות היוקרה?

"אמנם מדברים על קיפאון והאטה בשוק דירות היוקרה, אבל השוק שמדברים עליו הוא שוק המגדלים או דירות היוקרה הקונבנציונליות. הרי בדרך כלל השם הנלווה ליוקרה הוא מגדל. אז בשוק המגדלים יש רוויה מסוימת, כי יש יחסית הרבה מגדלים בתל אביב וקשה להמציא את הגלגל בבניית מגדל. אבל קהל היעד שלנו מחפש את הייחוד של האזור.

"אני מאוד מאמין במעבר של תל אביב דרומה, וגם פעיל בעוד פרויקטים באזור, בין היתר בשכונת נגה וברחוב סלמה. בצפון תל אביב כל הבניינים רגילים, ודי אחידים בצורה שלהם ובמספר הקומות, אין חידושים בצפון תל אביב; מה גם שכיום המחירים באזור הם רק בתחילת העלייה שלהם, וכבר אפשר לראות איך מחירי האזור זהים ואף עולים על מחירי צפון תל אביב".

אחד הרוכשים במתחם קרן הוא אופיר ארגמן, שותף מנהל בפירמת עורכי הדין אברהם בר. "אני תושב נווה צדק, ומאוד אוהב את האזור ומעורה בו. אני מאמין שלמושבה יש סיכוי להשוות פוטנציאל לנווה צדק מבחינת ערכי נדל"ן", הוא מסביר מה הניע אותו לרכוש את הדירה בקומה השישית בבניין אילת. "המושבה נמצאת היכן שנווה צדק הייתה לפני עשור בערך, כך שמדובר בהשקעה לטווח ארוך".

כמה ארוך?

"אולי לא בתוך יום-יומיים, אבל לדעתי ההשפעה של מתחם התחנה הסמוך ושל נווה צדק עצמה על האיכות האנושית שתעבור להתגורר במתחם קרן תשפיע במהירות על האזור. האיכות האנושית תתעצם מאוד, וזה קורה כבר היום. רחוב אילת הוא רחוב מתעורר, והרבה אנשים מבצעים רכישות של לופטים ומכשירים אותם למגורים כבר למעלה משנה".

אז למה לא נווה צדק?

"בנווה צדק יש כיום מעט מאוד נכסים, וגם הם במחירים גבוהים מאוד שנמצאים בעלייה מתמדת. לפני ארבע שנים, כשרכשתי בנווה צדק נכס, מחיר מטר רבוע עמד על 30 אלף שקלים, היום המחיר נע סביב 40-50 אלף שקלים למטר רבוע. נתוני מתחם קרן, שנלווים אליו השימור הייחודי ואפילו קצת נוף לים, הניעו אותי להשקיע בו; זו הזדמנות לרכוש נכס ב-30% פחות בממוצע מנווה צדק. אגב, הציעו לי בו בזמן לרכוש נכס במתחם אסותא, וזה הכי קל ללכת על האזור הזה ולהצטרף לאוכלוסייה שרכשה בניינים בצפון תל אביב. אבל לקחתי החלטה מושכלת ללכת על האזור הזה, ואני מאמין בהצלחה שלו".

רוכש נוסף במתחם קרן הוא יזם הנדל"ן זאב סוקולובסקי, שמכר את מלון ירושלים לברוך ושותפיו, ושמתגורר כיום במושבה. "שילמתי הרבה כסף על הדירה, כי אני מאמין שזה יהיה מקום ייחודי בתל אביב ושבעוד שלוש שנים לא יהיה לו מחיר", הוא אומר. "אין בתל אביב מקום יותר טוב מהמקום הזה - זה שטח של עשרים-שלושים דונם שהם פשוט פנינה. יש שם כנסייה ששופצה במיליון דולר, ויש שם אווירה. העירייה טיפחה את האזור. ישנם שם עץ התות המפורסם ומתחם התחנה החדש, שוק הפשפשים ונווה צדק, חמש דקות לכיכר השעון ועוד חמש דקות למנטה ריי. זה מקום שלא יהיה עוד אחד כמוהו, כי מספר הנכסים מוגבל, וגם אם כל האזור יתפתח המושבה מוגבלת, אין לה יותר שטח. אני גיליתי את האזור לפני 15 שנה, אנשים עדיין לא מבינים את חוזקו של המקום".

"זאת לא הייתה שכונה אופנתית"

כמו בכל תהליך עירוני מסוג זה, הדומה לתהליך המתרחש כיום במתחם שוק הפשפשים, ישנם שני צדדים למטבע. בשוק הפשפשים, כך דיווח G בהרחבה בספטמבר, היו אלה הסוחרים הוותיקים שחוששים מגורלם הצפוי נוכח עליית המחירים וחדירת הבוטיקים לשוק. במושבה, אלה הם התושבים הוותיקים, שמתגוררים עשרות שנים באזור שעד לפני כמה שנים לא היה בו אפילו פנס רחוב בודד.

אחת מהם היא איילה בוסקילה, המתגוררת בקצה רחוב בר הופמן, מול אתר הבנייה שעליו עתיד לקום פרויקט הוילג' של חברת הנדל"ן דרינל, שיכלול 23 יחידות דיור. דיווחים מלמדים על דירות גן וגג בפרויקט, שעליהן מבקשים 3.8 מיליון שקלים ו-2.7 מיליון שקלים בהתאמה.

צהרי יום שישי, ובוסקילה תולה כביסה, מביטה על הפועלים שמודדים את הקרקע ונועצים מסמרים בקורות העץ. "אמי הגיעה לכאן כשהייתה בהיריון איתי", היא מספרת. "מאז היא נפטרה, הדירה בבעלותי, והקמתי פה משפחה. אנחנו מתחילים להרגיש לאחרונה אפקט לא נעים שאין חניה כמו פעם, ופתאום יש פקחים שנותנים דוחות. אני עדיין לא יודעת מה תהיה משמעות מתחם קרן ופרויקט הוילג' - המקום הופך ליוקרתי יותר, אבל אם לא יעלו לי את הארנונה, אין לי בעיה עם זה".

חוץ מהחניה, מה עוד משתנה?

"בעבר כל השכנים הכירו זה את זה והייתה סחבקייה, היום זה שלום-שלום. אני כבר כמעט שלא מכירה אף אחד בשכונה, רוב האנשים התחלפו. לגדול פה לפני 25 שנה זה היה קצת פדיחה, זאת לא הייתה שכונה אופנתית, אבל בעשר השנים האחרונות נהיה שינוי. יש כאלה שעדיין לא מכירים את המושבה, אבל כנראה בעשירון העליון יודעים טוב מאוד איפה זה, ובשנים האחרונות הם מתעניינים באזור. יש לי משפחה מצרפת שמגיעה לביקורים בישראל, והם מספרים שבטיסות של אל על יש בעיתונים במטוס הצעות לרכוש דירות יוקרתיות בשכונה, שזה קצת מצחיק. חוץ מזה שנהיה יותר מסורבל לצאת מהשכונה כי הקבלן של פרויקט וילג' תחם את כל המגרש ואין מעבר, אנחנו די זורמים עם השינוי. אם יזם יציע לי הרבה כסף על הדירה שלי, שהיא במבנה לשימור, אולי גם אנחנו נלך על זה".

בוסקילה נפרדת לשלום ומספרת שלא מזמן ראתה תמונות של המושבה מלפני כמאה שנה, ונפעמה. ביציאה מביתה אנחנו פוגשים את מחלוף ויצמן, 80, שעלה לארץ ממרוקו ב-1948. בשנות ה-70, הוא מספר, הציע לו מתווך דירה בדמי מפתח במושבה, ומאז הוא שם; הקים משפחה, עבד כפועל עד שיצא לגמלאות. הוא לא רואה בעיה עם כניסת בעלי הממון אל השכונה: "גם אני עשיר, ברוחי", הוא צוחק, "ואין לי בעיה עם השכנים החדשים; אדרבא, אני לא מפריע להם והם לא מפריעים לי. פעם כל הבניינים היו מעץ אבל עשו פה שיפוצים, ואני בעד שארץ ישראל תתפתח. אני אוהב את השכונה כי היא שקטה ואין בעיות עם השכנים, ומקווה שככה יישאר. בכלל, מה זה משנה אם יש כסף או אין כסף, העיקר זה הבריאות".

ויצמן יורד בגרם המדרגות ומברך לשלום את רומנה לאוני דיבה; "התושבת החדשה בשכונה", הוא מצביע בחביבות על התינוקת הרכה שהיא אוחזת בחיקה. היא עלתה לישראל לפני שלוש שנים, לוליינית במקצועה, הכירה את בעלה, והשניים עברו להתגורר במושבה. "יקר פה", היא אומרת. "הארנונה אמנם לא יקרה עדיין, אבל המחירים קפצו, זה כמו נווה צדק". אולם רמת המחירים פחות מפריעה לה, עיקר טענותיה הן למוקד התיירותי שממלא האזור. "מה שמטריד לפעמים הוא שבאות לכאן כל מיני קבוצות, והמדריכים מתחילים להסביר על המבנים, ולפעמים זה יותר מדי, כי הם מדברים ממש חזק כשאתה מנסה לנוח - זה בדיוק מתחת לראש שלנו".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות