אתם מכירים בוודאי את הבדיחה על הילד שהביא הביתה תעודה שכולה ציונים שליליים ונתן לאביו לעבור עליה. כשהגיע האב לציון האחרון, 100 בזמרה, הוא העיף סטירת לחי לבנו (זה היה עוד בימים שבהם לא היה נחשב הדבר לעבירה פלילית), וצעק על הילד המשתומם: "עם כאלו ציונים יש לך עוד כוח לשיר?"
הבדיחה הזאת עלתה בראשי לאורך כל העונה האחרונה של "רוקדים עם כוכבים". מלבד "כלבוטק", אין לזכיינית ערוץ 2 רשת כמעט אף תוכנית שנחשבת ל"באנקר", ועדיין מתחשק להם לרקוד!
ניסיתי להתחבר לתוכנית הזאת כמה פעמים בעונה הנוכחית - ולא הצלחתי. אולי זה מפני שאני לא חובב סדרות נוער (מייקל לואיס), זמר מזרחי עכשווי (משה פרץ), וכדי לראות מישהו שמן רוקד (איציק כהן), די לי אם אצפה בווידיאו החתונה שלי. יתרה מזאת, הכוכבים הישראלים נגישים בהרבה מעמיתיהם בארצות אחרות, שם גם המסורת של מה שנקרא "ריקודים סלוניים" חזקה יותר.
ובכל זאת, קמו לתוכנית הזאת כמה מעריצים שיכססו ציפורניים אל מול הגמר בציפייה למנצח הגדול. אולי הם רק מתבוננים בהערצה ב"קוביות" בבטנו של מייקל לואיס, או במה שטיפה מעליהן אצל אנה ארונוב. גם זה בסדר.
שמינית באוויר
"החיים זה לא הכל", א' 22:30, ערוץ 2
בהפסקת "הגמר הגדול", כשימתינו הרקדנים לתוצאות ההצבעה, ישודר פרק הבכורה בעונה השמינית של "החיים זה לא הכל". אני לא מתכוון לדבר על העונה החדשה ותכניה, אלא על עצם היותה. כמה סדרות בטלוויזיה הישראלית לדורותיה הגיעו ל"גבורות" טלוויזיוני שכזה?
"החיים זה לא הכל" אינה מאוד מצחיקה, לפעמים היא נעדרת את קורטוב החוצפה שסיטקום טוב זקוקה לו כדי להפתיע (ובכך היא מזכירה מעט סדרות קומיות משנות ה-80 כמו "משפחת קוסבי" או "מי הבוס?"), אבל יש לה צוות שחקנים מוכשר (אבי קושניר, ענת וקסמן, יעל לבנטל ועידן אלתרמן), שמצליחים להפוך גם פרקים חלשים יותר לחצי שעה שמשאירה חיוך על הפנים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
