מפת השקרים העסקית

פרשת פסגות הביאה אותי לחשוב על שקרים בעולם העסקים ועל מידת שכיחותם.

מסתבר שהדיבר "לא תענה ברעך עד שקר" נדרס בארגונים רבים, שעה שעה ובידי כולם: עובדים משקרים למנהלים, מנהלים לעובדים, מנהלים לספקים, אנשי מכירות ללקוחות, וכן הלאה.

זו לא התחייבות, זה יעד

מנהלי פרויקטים שמופעל עליהם לחץ לסיים פרויקט בזמן, ממהרים לנקוב בתאריך יעד לא ריאלי לסיום הפרויקט, בידיעה שהדבר בלתי אפשרי. כך גם מנהלי פיתוח, שנוטים להתחייב בפני אנשי השיווק למפרט טכני מסוים, אף על פי שהוא לא בהכרח בר ביצוע. לבסוף ישנם גם אנשי השיווק, שפעמים רבות יודעים שאין אמת בהתחייבויותיהם, ולכן משתדלים להציגן כיעד, ולא כהתחייבות.

הפילוסופיה שעומדת מאחורי השקרים בארגונים היא הצבת יעדים שאינם בהכרח ברי השגה, כטכניקה לדרבן את העובדים להישגים גבוהים יותר. בעוד שבהצבת מטרות בנות השגה יש סכנה שיוּשג פחות מהן, כשאלה מוגזמות מעט, יש אפקט חיובי שדוחף חברות וארגונים להשיג הישגים גבוהים.

הזמנות, לא חשוב איך

תופעת השקרים ידועה, למשל, בחברות שנסחרות בבורסה. דוחות תלת-רבעוניים שמוצגים בסיום כל רבעון תמיד שואפים להציג תמונת מצב אופטימית ככל האפשר, ואי לכך עובדים רבים לא מהססים לייפות את המציאות. לא לזייף - לייפות. באנגלית המונח המקצועי לכך הוא "Creative Accounting", ואכן, נדרשת מידה לא מבוטלת של "יצירתיות" לשם כך.

דוגמה קלאסית לייפוי המציאות בחברות רבות היא דחיפה של מכירות לקראת סוף הרבעון. קריאות מנהלים נוסח "לא מעניין אותי מאיפה תביא הזמנות - תביא אותן!" הן לחם חוקם של מנהלים רבים ברגעים הקריטיים האחרונים של הרבעון.

כך מנהלים מעודדים, גם אם לא באופן מילולי, התנהגות שאינה רמאות, אך מעוותת מציאות: נקיטה בכל אמצעי, כדוגמת הפעלת לחץ על לקוחות להגדיל את הזמנות, ולו בכדי להקדים או ליצור מראית עין של משלוחי מוצרים היוצאים מהחברה ללקוחותיה, בטרם יסתיים הרבעון.

גם אם אין זו עבירה על החוק, מדובר בתופעה בעייתית, שללא ספק מעידה על תפישה ניהולית שגויה שבמסגרתה המנהלים משקרים, בסופו של דבר, לעצמם.
הלא כשכולם בשוק עושים את זה, כולם יודעים שהמצב המוצג לעיני כל הוא לעולם מוטה ובלתי מדויק. וכשכולם מורגלים לנהוג כך, במהרה נשכחים השקרים הנסתרים, וראשי הארגונים מתחילים להאמין לשקרים של עצמם, ולפעול בהסתמך על נתונים לא מדויקים.

מכונית, לא חשוב של איזו חברה

לא רק עובדים חוטאים בשקרים כלפי ההנהלה, גם הנהלות מסתירות לעתים קרובות מידע מהותי מעובדים, מידע שראוי היה שידעו. למשל, במקרה של מוצר שמייצרת החברה, ושידוע שיש בו פגמים או בעיות.

הסתרת מידע חיוני כזה מהעובדים נעוצה בחשש לדליפות מידע לתקשורת, וממנה לציבור. הבעיה היא שבעולם התקשורת של היום, על הטוקבקים וההודעות האנונימיות שבו, קשה מתמיד להסתיר מידע. עובדים היום ערניים יותר מתמיד, והאמת עלולה לפרוץ החוצה בקלות רבה מכפי שניתן לתאר. במקרה של דליפת האמת לתקשורת הפגיעה היא כפולה ומכופלת: החברה לא רק סובלת מתדמית לקויה בעיני הציבור, שנחשף למה שניסתה להסתיר ממנו, אלא גם מאבדת באחת אמון עובדיה.

איני טוענת שהנהלה צריכה תמיד לגלות לעובדיה את כל האמת כולה, אך פרטים שיש להם השפעה על העובדים עצמם, ועל מידת אמונם במוצר שאליו הם קשורים - כדאי שידעו מהם. במקרה שיש חשש מפני פגיעה בתדמית בעיני הציבור, עדיף שמירב המשאבים יופנו לניהול חכם של יחסי ציבור, לטובת ניסוח נכון של פני הדברים, וכן לטיפול מסיבי בבעיות הנסתרות, במקום שאלה יתבזבזו על שקרים והסתרות.

מילה למנהלים

אסור שמנהלים ינהגו כשותפים סמויים ולא יתעמקו בנתוני האמת של חברותיהם, רק בשל הלחץ הרב שמוטל עליהם והרצון להציג תפקוד אופטימלי.

מנהלים אמורים לעודד את עובדיהם לתפוקה גבוהה ולתוצאות מיטביות, אך ניתן לעשות זאת מבלי לעודד את העובדים לעוות את המציאות. מנהלים שמרגילים את עובדיהם לשקרים בלתי פוסקים מכניסים את עצמם לבור ללא תחתית שבו כל מי שסביבם לעולם לא ידע מתי הם דוברים אמת ומתי לא.

שאלות לדיון

1. האם הסתרה וייפוי היא גישה ניהולית המקובלת עליכם כתמריץ?
2. איפה לדעתכם עובר הגבול בין עיוות המציאות לשקר, ומנסיונכם - מה התוצאות של שקרים פנים-ארגוניים?

• יעל מהודר היא יועצת ארגונית ובעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני בסוציולוגיה ארגונית.
  לקשר עמה יש לכתוב לדוא"ל Yaelmehoudar@gmail.com
  במשך השבוע ניתן להמשיך לטקבק עם יעל מהודר דרך טור הדעות "המדוברות ביותר" בעמוד הבית ודרך קישור זה.
• 
  הדברים הכתובים במאמריה מבוססים על הניסיון והידע המקצועי שצברה בתהליכי ייעוץ ארגוני ופיתוח מנהלים בחברות ובארגונים שונים בתחומי ההייטק והתעשייה, ובעבור אנשים פרטיים. הדברים מיועדים להעשרת הידע בלבד, אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי אישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להסתמך עליהם ככאלה.