סורוס: "יוון אולי תעבור את המשבר, אך לא בטוח שגוש האירו ישרוד"

המיליארד היהודי הונגרי בטור ל"פיינשל טיימס": "סיוע מאולתר יספיק ליוון, אבל מה עם ספרד, איטליה, פורטוגל ואירלנד?" ■ "אין ספק שהאירו הוא ישות לקויה. מטבע במלוא מובן המילה זקוק לא רק לבנק מרכזי, אלא גם למשרד אוצר"

אוטמר איסינג, אחד מאבות האירו, תיאר באופן מדויק את העיקרון שעליו התבסס כינונו של המטבע המאוחד. האירו נועד ליצור איחוד מוניטרי, אבל לא איחוד פוליטי. המדינות המשתתפות בגוש האירו הקימו בנק מרכזי משותף, אך סירבו לוותר על זכותן למסות את אזרחיהן באמצעות העברת זכות זו לרשות משותפת. עיקרון זה הונצח באמנת מאסטריכט, ומאז הוא פורש לחומרה בידי בית הדין החוקתי של גרמניה. האירו הוא ישות יחידה במינה ויוצאת דופן, שקיימותה נמצאת כעת במבחן.

אין ספק שהאירו הוא ישות לקויה. מטבע במלוא מובן המילה זקוק לא רק לבנק מרכזי, אלא גם למשרד אוצר". משרד האוצר אינו חייב לשמש כאמצעי למיסוי אזרחים על בסיס שוטף, אך הוא חייב להיות זמין בעיתות משבר. כשהמערכת הפיננסית נמצאת בסכנת קריסה, יכול הבנק המרכזי לספק נזילות, אבל רק משרד אוצר יכול להתמודד עם בניות של חדלות פירעון. זוהי עובדה ידועה היטב שצריכה להיות ברורה לכל מי שמעורב ביצירת האירו. איסינג מודה כי נמנה עם אלה מבין מכונני האירו שהחזיקו בדעה כי "השקת איחוד מוניטרי ללא כינונו של איחוד פוליטי זה לשים את העגלה לפני הסוס".

גם את אופן הקמתו של האיחוד האירופי עצמו ניתן לתאר כ'לשים את העגלה לפני הסוס': קביעת יעדים ולוחות זמנים מוגבלים אך בני השגה מהבחינה הפוליטית, תוך ידיעה מלאה כי לא יהיה בהם די וכי יהיה צורך בצעדים נוספים בבוא הזמן. אך מסיבות שונות נעצר תהליך זה בהדרגה, וכעת האיחוד האירופי קפוא במתכונתו הנוכחית.

תיאור זה ישים גם לגבי האירו. ההתרסקות של 2008 חשפה את הליקוי במבנה האירו כאשר נאלצו המדינות החברות בגוש האירו להציל את מערכות הבנקאות שלהן באופן עצמאי. משבר האג"ח של יוון הביא את המצב לשיאו. אם המדינות החברות בגוש האירו לא יינקטו בצעדים הנחוצים כדי להתקדם, גוש האירו עלול להתפרק".

"על פי התקנות המקוריות של גוש האירו חייבות המדינות החברות בגוש לעמוד במגבלות שנקבעו באמנת מאסטריכט, אך ממשלותיה הקודמות של יוון הפרו מגבלות אלה באורח שערורייתי. ממשלתו של גיאורג פפנדריאו, שנבחר באוקטובר שעבר וקיבל מנדט מהבוחרים לתקן את המצב, זעזעה את הרשויות האירופיות ואת השווקים כאשר דיווחה כי ב-2009 הגיע הגירעון התקציבי לרמה של 12.7% מהתל"ג.

הרשויות האירופיות הסכימו לתוכנית לצמצום הדרגתי של הגירעון התקציבי, כאשר בשלב הראשון יצומצם הגירעון ב-4%, אך השווקים לא נרגעו. פרמיום הסיכון על האג"ח הממשלתיות של יוון המשיך לנוע סביב 3%, והוא אינו מאפשר ליוון להפיק תועלת מחברותה בגוש האירו. אם יימשך מצב זה, קיימת סכנה ממשית שיוון לא תהיה מסוגלת לחלץ את עצמה מבעיותיה הנוכחיות - ולא משנה איזה צעדים היא תנקוט. קיצוצי תקציב נוספים ינחיתו מהלומה נוספת על הפעילות הכלכלית, יצמצמו את הכנסות המס ויגדילו עוד יותר את יחס החוב לתל"ג. לנוכח סכנה זו, לא ישוב פרמיום הסיכון לרמתו הקודמת בהיעדר סיוע חיצוני.

מצב זה מחמיר עוד יותר בגלל המתרחש בשוק החלפי חדלות הפירעון, CDS, שמוטה לטובת משקיעים שמהמרים על חדלות פירעון. הסיכון פוחת אוטומטית אם המשקיעים שוגים בהימורם. זהו ההפך ממכירת מניות בחסר, שבה הסיכון עולה אוטומטית אם המשקיעים שוגים. ספקולציות ב-CDS עלולות להגדיל עוד יותר את פרמיום הסיכון.

לנוכח מצב זה, התחייבה בפגישתה האחרונה מועצת שרי האוצר של האיחוד האירופי לראשונה בתולדותיה "לשמור על היציבות הפיננסית בגוש האירו בכללותו". אך שרי האוצר עדיין לא גיבשו מנגנון שבאמצעותו ניתן יהיה לעשות זאת, מכיוון שההסדרים המוסדיים הנוכחיים אינם מספקים מנגנון כזה, למרות שסעיף 123 של אמנת ליסבון מספק בסיס משפטי למנגנון. הפתרון היעיל ביותר יהיה להנפיק - יחד ולחוד - יורובונד מבוטחות כדי לפרוס מחדש - נניח - 75% מהאג"ח המבשילות כל עוד עומדת יוון ביעדיה. ממשלת יוון תממן את יתרת צרכיה כל שיעלה בידה. מהלך כזה יצמצם משמעותית את עלות הממון, ויהיה דומה להלוואות המותנות שמספקת קרן המטבע הבינלאומית בכמה מנות.

אבל מהלך כזה אינו אפשרי מהבחינה הפוליטית בעת הנוכחית, מכיוון שגרמניה מתנגדת נחרצות לקבל עת עצמה את תפקיד הכיס העמוק של שותפות בזבזניות בגוש האירו. לפיכך יהיה צורך למצוא הסדרים מאולתרים.

ממשלת פפנדריאו נחושה בדעתה לתקן את קלקולי העבר, והיא נהנית מתמיכה ציבורית מרשימה. המשמרת הישנה של המפלגה השלטת ערכה הפגנות מחאה המוניות ופעולות מחאה, אבל נראה שהציבור מוכן להשלים עם תוכנית צנע כל עוד הוא רואה התקדמות בתיקון הקלקולים התקציביים הרבים.

"סיוע מאולתר יספיק ליוון, אבל מה עם ספרד, איטליה, פורטוגל ואירלנד? כאן מדובר בנתח גדול מדי של גוש האירו מכדי שניתן יהיה לסייע לו באופן כזה. גם אם תשרוד יוון עדיין יהיה עתיר האירו בספק. גם אם תוכתר בהצלחה ההתמודדות עם המשבר הנוכחי, אין שום ערובה לגבי המשבר הבא. ברור למדי שיש צורך בפיקוח פולשני יותר ובהסדרים מוסדיים להושטת סיוע מותנה. שוק יורובונד מאורגן היה רצוי מאוד. השאלה היא אם ניתן לעורר את הרצון הפוליטי לנקוט בצעדים אלה".