אם כבר צהוב, לפחות שיועיל

א. כמו תוכים אנחנו ממהרים לצקצק בלשון או להזדעזע, שוב, מהפורנוגרפיה הבלתי-נסבלת בסיקור העיתונאי, והפעם על הפרק התאונה בכביש הערבה שבה נהרגו חמישה בני משפחה בדרכם לחתונה.

מצקצקים, ורצים להתעמק בפרטים. נכון, גם הפעם נחצו קווים אדומים; האורחים שעשו הצגה, המעקב אחרי הכלה המגלה את האסון, גופת התינוקת, התיאורים הגרפיים, הקולות הראשונים מזירת התאונה (השיחה שהתקבלה במוקד מד"א שודרה בערוץ 2 והסתיימה, כמה בנאלי, ב"טוב, ביי", "ביי"), השאלות בנוסח "איך הרגשת כשגילית", השיחות הקבועות עם הפרמדיקים בשטח, החקירה של עודד בן-עמי (ממה מתו בני המשפחה, מהתאונה או מהשריפה. הנפגעים איבדו צלם אנוש, ענה לו החובש). הכל שם, ובגדול. שוב הוגבה - או הונמך - הרף שאותו תצטרך העיתונות לעבור בתאונה הבאה.

אני לא מבקש לנזוף בעורכים הראשיים, זה חסר טעם לחלוטין, מה גם שבאמת מדובר בסיפור גדול המכיל את רוב מרכיבי הריגוש, סיפור שאי-אפשר להישאר אדישים למולו. את רמת הצהוב, כך נראה, קשה יהיה להוריד.

אז אולי במקום להוריד אותה אפשר פשוט למנף אותה. נהג המשאית אולי אשם, אבל הוא לבטח לא האשם היחידי. אם היו מתים חמישה אנשים בפיגוע, התגובה הייתה קשה, מערכתית ומהירה. תאונות דרכים אינן רק גזרת גורל.

טוב היו עושים אמצעי התקשורת אם היו מנצלים את התאונה הנוראית הזאת להשקת קמפיין אגרסיבי למלחמה בתאונות הדרכים. אבל זה לא קרה, נשארנו רק עם הצהוב.

ב. חשיפה נאה לאפרת זמר, כתבת החינוך של "מעריב", הבוקר: סטודנטים בכל המוסדות להשכלה גבוהה בישראל צפויים לקבל תוספת למערכת השעות בדמות שיעור "מורשת העם והמפעל הציוני", עוד יוזמה חדשה ולא ברוכה כלל של משרד החינוך, שכבר אושרה בממשלה. זאת יחד עם ההכרזה, והבלגן שסביבה, אודות אתרי המורשת החדשים שעליהם הכריז נתניהו בתל-חי.

בכלל, תחום החינוך - או ליתר דיוק החינוך ל"ערכים" ו"מורשת" - נמצא במקום הראוי לו בשבועות האחרונים: במרכז סדר היום התקשורתי. מקצינים בבתי הספר, דרך אפליה מרתיחה בחינוך החרדי ועד למדען הראשי במשרד החינוך שמתנגד לאבולוציה.

זה דבר מצוין. אלא מאי? רמת הדיון, כמו רמת החינוך, ירודה למדי ומתנהלת על טייס אוטומטי. שוב הימין נגד השמאל.

מלבד ההתערבות הבוטה, הכמעט טוטאליטרית, בחומרי הלימוד - דבר פסול כשלעצמו - משמעותה העיקרית של ההחלטה הזו היא הודאה בכישלון החינוך בבתי הספר היסודיים והתיכון, כמו גם בצבא. בן-אדם שעבר את מערכת החינוך בישראל אמור לדעת מספיק על המורשת היהודית והציונות (בלי להיכנס לוויכוח העמוק מיני ים על איזו יהדות ואיזו ציונות מדובר).

את החינוך לכל הערכים האלה צריך לתת בגיל צעיר יותר.

מאיפה בא כל הלהט החינוכי הזה פתאום? קשה להסביר אותו רק על-ידי הפעלתנות של השר החדש. אפשר להסביר אותו בהתפרקות החברה הישראלית מערכיה הבסיסיים. אפשר לתלות אותו בכישלון המוחלט של ההסברה הישראלית כלפי חוץ. אם אנחנו לא מצליחים להסביר את עצמנו לעולם, לפחות שנצליח להסביר את עצמנו לעצמנו.

ואולי הכל בכלל סוג של תגובת נגד מוקדמת למועמד החדש שטרם הכריז על מועמדותו, יאיר לפיד כמובן. גם הוא מדבר הרבה על חינוך, כידוע. בכל מקרה, מדובר כאמור בדבר טוב. עכשיו רק צריך להעלות את הרמה.