היה שלום מחשב נייח

אני כותב את הטור הזה כמו שהיו כותבים פעם, בעבר הרחוק: בחדר העבודה שלי, בבית. על השולחן מסך (שמונח על קופסת שחמט כדי להתאים בגובה), לפניו מקלדת ומימינה עכבר. מתחת לשולחן, ליד רגל ימין, מזמזם המחשב הנייח (דסקטופ). כל מה שחסר לי זו מקטרת.

יש בבית גם לפטופ, אבל אני אוהב את המחשב הביתי שלי. לא אותו עצמו, כמובן - הוא סתם קופסה מכוערת שמזמזמת לי ליד רגל ימין - כמו את ההרגשה שהוא נותן.

כי מהו דסקטופ? דסקטופ הוא לא רק חומרה ומארז. הוא גם, אולי בעיקר, התפאורה מסביבו; ממול החלון, מימין לוח שעם עם תמונות של הילדים, על הקיר משמאל, ליד מדפי הספרים, תמונות של שיווה וג'ון לנון, על השולחן מפוזרים כוסות וניירות: תחושה של בית. שאחרים ילכו לעבוד בבתי-קפה. הכי רחוק שאני אלך זה למטבח, להכין לי כוס תה.

כל עולם הדסקטופ התמים והחמים הזה הולך להיעלם, כך זה נראה. בשבוע שעבר הצהיר ג'ון הרליהי, האחראי על הפרסום בגוגל, כי הוא נותן למחשב השולחני 3 שנים. אחר-כך הוא כבר לא יהיה רלוונטי. הגיקים שביניכם ודאי ישמעו באמירה של הרליהי הד - גם אם אירוני משהו - לנבואתו האלמותית של קן אולסון, מייסד דיגיטל, שלפני 33 שנה טען כי "אין שום סיבה שבנאדם יחזיק מחשב בבית".

אני יודע מה אתם חושבים, ששמעתם מספיק טכנו-נבואות לא מדויקות, ובוודאי שזו לא הפעם הראשונה שמישהו קם ומנבא את מות הדסקטופ. אלוהים עדי שאני שומע את זה 15 שנה לפחות. אבל הפעם נראה שיש בזה משהו, גם אם זה ייקח קצת יותר מ-3 שנים. הלפטופים, הנטבוקים, הסמארטפונים, הטאבלטים - נדמה כאילו כולם הכריזו מלחמה על הקופסה הגדולה והמזמזמת שיושבת לי ליד הרגל. לשם זה הולך, אין ספק.

אחרי אלפיים שנה, האינטרנט פורץ באמת את הגבולות והכבלים - ומתנחל בלבבות של מכשירים אחרים: קטנים, ניידים, דקים, קלים, מהירים ויפים הרבה יותר.

כבר לא התוכן: המיקום הוא המלך

יכול להיות שהייתי אמור להיות קצת יותר שמח, אבל האמת היא שזה עושה לי קצת עצוב בלב. מדובר, אין ספק, בעולם חדש ומופלא, מלא אפליקציות מהממות ומסכי מגע מפתים, מלא מידע תלוי מיקום ורשתות חברתיות על GPS, עולם של מציאות מועשרת וכל זה. הכול טוב ויפה, אבל יש גם צד שני.

בואו לא נטעה - נבואתו של הרליהי היא סוג של תוכנית עסקית של גוגל (גם אריק שמידט אמר דבר דומה לפני כחודש, שהחברה מתכוננת לצאת מהמחשב האישי). יציאה של האינטרנט מהמחשב תשנה אותו. המדיום הוא המסר, אמר מקלוהן, ואינטרנט של סמארטפונים הוא אינטרנט אחר, אין מה לעשות. לא בהכרח רע יותר, אבל לבטח קצר יותר, שיווקי יותר, חברתי יותר, תזזיתי יותר. לא עוד גלישה מהורהרת בפיג'מה.

פעם אנשי האינטרנט היו אומרים שהתוכן הוא המלך. היום, כמו החברים מהנדל"ן, גם עבורם המיקום הוא המלך. מיקום ותוכן זה לא אותו דבר - לא יעזור כלום. וגם אם בבתים שלנו עדיין יישארו המחשבים השולחניים, אף אחד ממפתחי התוכן והתוכנה כבר לא יכוון אליהם. הדסקטופ לא ימות. תמיד אפשר לעשות ממנו מעצור לדלת. מה שימות זה האינטרנט כמו שהכרנו אותו. קצת חבל.