כתם על השטיח האדום

סרט היפואי ע'גמי הוא לא הקשר הישראלי היחיד לטקס האוסקר הנוצץ בלוס אנג'לס. קשה להאמין שמישהו מהפוסעים על השטיח האדום ידע זאת, אבל תיאטרון קודאק, בו נערך הטקס בפעם המי-יודע-כמה, נמצא בבעלותה של חברת הנדל"ן Group CIM, מיסודם של צמד הישראלים אבי שמש ושאול קובה.

שמש וקובה, שרשמו ב-15 השנים האחרונות הצלחה מרשימה בנישת הפיתוח האורבני ברחבי ארה"ב ובניהול 5 קרנות המשקיעות כספי קרנות פנסיה גדולות, מגיעים לאירוע לאחר שבועות לא קלים במאבק על שמם בדעת הקהל האמריקנית. אחרי שנים של כיסוי אוהד בלוס אנג'לס, מצאה החברה את עצמה בתקופה האחרונה במוקד כתבות לא מחמיאות בלוס אנג'לס טיימס, ששיאן הגיע בגיליון חג המולד האחרון.

כסף פרטי

הטיימס, שטרח להזכיר את מוצאם הישראלי של השניים, בחר לתקוף את דרכי גיוס הכספים לקרנות שלה וקשריה עם אליוט ברוידי, יו"ר מרקסטון לשעבר, שכזכור הודה באשמת שוחד בכירי קרן הפנסיה של עובדי ניו יורק.

"לא הפרנו כל תקנה או הוראה או כל התחייבות למשקיעים ואף גוף כולל הרשות לניירות ערך לא טען אחרת" מצהיר אבי שמש בראיון בלעדי ל"גלובס". שמש מצא עצמו בחודשיים האחרונים מסביר למשקיעים שכל הכותרות הסנסציוניות נובעות מכמה אי הבנות ומלהיטות יתר של כתבי הטיימס. לדבריו, המשקיעים קיבלו את הסבריו בהבנה, אלא שהסתבכותו של ברוידי לא שיחקה לטובת התדמית התקשורתית של CIM.

מסתבר שברוידי כיהן כחבר דירקטוריון של קרן הפנסיה של השוטרים והכבאים בלוס אנג'לס, כמינוי של ראש העיר הנוכחי אנטוניו ויארגוסה. הקרן הזו השקיעה פעמיים, 30 ו-25 מיליון דולר, בקרנות ה-3 וה-4 של CIM. אלא שבמקביל הסתבר, כי לפני כן השקיעה CIM במרקסטון 500 אלף דולר (חלק מזערי מ-800 מיליון הדולר שגויסו ע"י ברוידי). בשל כך, לכאורה, נוצר ניגוד אינטרסים מעצם הקשרים שבין ברוידי לבין CIM ועצם חברותו בדירקטוריון של קרן הפנסיה שאישר השקעות בקרנות של CIM.

"השקענו במרקסון מכספנו הפרטי ולא מכספי הקרנות שאנו מנהלים", מדגיש שמש. "הכרנו את ברוידי בנסיבות חברתיות לפני שהקמנו את הקרן הראשונה שלנו. הוא ידע שאנחנו ישראלים והחלטנו להשקיע במרקסטון עוד ב-2003, כי זו היתה הזדמנות להשקיע בישראל".

לדברי שמש, שלוש שנים מאוחר יותר, ב-2006, גייסה CIM את הקרן ה-3 שבה השתתפה גם קרן הפנסיה של השוטרים והכבאים בלוס אנג'לס. בעקבות בדיקה מקפת ופגישה עם שמש (שבה ברוידי לא היה נוכח), החליטו חברי הדירקטוריון בהמלצת יועציהם, לאשר את ההשקעה ב-CIM ובחלוף שנתיים, אישרו השקעה נוספת.

ברוידי, שלא נכח בישיבת הדירקטוריון הראשונה (ב-2005) שהחליטה פה אחד להשקיע ב-CIM השתתף בהצבעה השנייה (ב-2007), ששוב המליצה להשקיע בחברה. ברוידי אגב, התפטר מחברותו בדירקטוריון במאי 2009, כשנפתחה נגדו חקירה ע"י ה-SEC.

גלובס: זו לא היה חובתכם לבדוק אם ברוידי חבר בדירקטוריון או להצהיר שהשקעתם אצלו?

שמש: "לא היתה לנו מחויבות לחקור מי חבר בדירקטוריון או להצהיר שהיו לנו מגעים עם ברוידי ולכן לא עלה בדעתנו לעשות כך. ממילא לא היינו זקוקים למעורבות שלו כי בזכות ההחזרים שלנו על השקעות, ההחלטה להשקיע בקרן שלנו היתה עוברת בכל מקרה, גם בלעדיו. הטענה שהשקענו 500 אלף דולר במרקסטון בגלל ש-3 שנים לאחר מכן גייסנו כספים מקרן פנסיה בלוס אנג'לס, שממילא רצתה להשקיע בנו, מגוחכת ולא הגיונית".

"בגלל כל הפרסומים האחרונים נוצר רושם מוטעה כאילו שיש להפסדים קשר אלינו", קובל שמש.

בשל ההפסדים, נערכו בקרנות הפנסיה ובמיוחד בקאלפרס, קרן הפנסיה הענקית של עובדי קליפורניה, חקירות פנימיות שהעלו בחכתן את סוגית העמלות למתווכים (סוכני השמה) שסייעו לקרנות ופרייבט אקוויטי לגייס השקעות מקרנות הפנסיה. CIM מצאה עצמה בעין הסערה סביב התשלום לאלפרד (אל) ויאלובוס, אחד מהבולטים מקרב המתווכים הללו, שגרף סכום מעורר השתאות בסך 70 מיליון דולר תמורת סיועו בגיוס השקעות של קאלפרס עבור קרנות נדל"ן ופרייבט אקוויטי.

"הסכמה הדדית"

ויאלובוס, שכיהן בעבר בדירקטוריון של קאלפרס וכסגן ראש עירית לוס אנג'לס, נשכר ע"י CIM כמתווך לקרן הנדל"ן שלה עוד ב-1998, אך הסכם שתוף הפעולה עימו הגיע לקיצו בתוך שנתיים. גם כך, הוא גרף מ-CIM לבדה 9.6 מיליון דולר עבור עזרתו בהשגת ההשקעות מקאלפרס (שהסתכמו ב-480 מיליון דולר) ו-5.4 מיליון דולר נוספים עבור סיועו בגיוס השקעה מקאלסטרס, קרן הפנסיה של המורים במדינת קליפורניה.

שמש מתרעם על הניסיון להציג את שכירת שרותיו של ויאלובוס כלא חוקית או לא כשרה. לדבריו, "כמו כל חברה שרוצה לגדול, גם CIM השתמשה בבנקי וסוכני השקעות לגיוס הון ממשקיעים. זה נוהל מקובל לשכור סוכן שיעזור להיערך לגיוס ולארגן פגישות עם משקיעים. משלמים לו כפי שמשלמים לכל מתווך ולא היה פגם במערכת היחסים שלנו עם ויאלובוס".

מדוע הפסקתם לפתע לעבוד איתו כמתווך?

"העובדה שהוא היה לפני כן חבר בדירקטוריון של קאלפרס, העלתה הרבה שאלות ובהסכמה הדדית החלטנו להפסיק את שתוף הפעולה. אבל היות וקאלפרס וקאלסטרס השקיעו בקרנות שלנו, היינו חייבים לשלם לו בהתאם להסכם שהיה בינינו".