שביתת האינטרסים האישיים

מצעד האינטרסים נפתח אתמול בבוקר, ושלמה בוחבוט צועד בראשו. שום קשר לסיסמה "חייבים להציל את הבית". מדובר בשביתת רשויות שכל תכליתה היא אינטרסים צרופים, גם אישיים. עם זאת, השביתה הזאת בהחלט "מגיעה" לממשלה, לקואליציה, לשרים שמשחקים עם התקציב, מתחמקים מהחלטות ומבינים רק כוח.

1. שלמה בוחבוט ועמיתים

254 הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות הנהנות ממענקי איזון כבר קיבלו את כניעת האוצר ימים לפני השביתה. מענקי האיזון שנקבעו ל-1.8 מיליארד שקל השנה, מזמן הועלו ל-2.4 מיליארד, כפי שדרש בוחבוט, יו"ר מרכז השלטון המקומי. וברגע שקיבל את הסכום ודרש להעלות ל-2.6 מיליארד, כבר התחייב לו האוצר שיקבל הכל במהלך השנה.

אבל לבוחבוט, ראש עיריית מעלות תרשיחא, יו"ר מרכז שלטון מקומי חדש, צרות משלו. ראשית, הוא חייב להוכיח עוצמה שווה לזו של קודמו, עדי אלדר. באוגוסט 2009, כחצי שנה אחרי שנכנס לתפקיד, דרשו עשרות ראשי רשויות את התפטרותו.

שנית, בוחבוט מאמין באיומים. בשנה שעברה איים להשבית את הרשויות ולשלוח משאיות זבל שישפכו תוכנן בירושלים. נתניהו ושטייניץ נבהלו ונתנו לו את כל ההעלאות במענקי האיזון שרצה.

והעיקר: בוחבוט בלחץ. תחקיר ב"מוסף הארץ" חשף התנהלות לא ראויה שלו במרכז השלטון המקומי, ותחקירים ב"7 לילות" הציגו אותו כראש עירייה המתנהלת באי-סדרים, לכאורה, וכמי שנותן הטבות לבני משפחתו. בוחבוט צריך "תיקון" פופולרי.

2. רון חולדאי והעשירים

מילא הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות הנזקקות למענקי האיזון, בין שמפאת חידלון בגביית ארנונה ובין שמסיבות אמיתיות של מחסור, אבל למה הצטרף לשביתה "פורום 15", של הרשויות החזקות והמבוססות, המייצגות כ-3 מיליון מתושבי ישראל ואינן מקבלות כלל מענקי איזון? למה שרון חולדאי, ראשון החזקים התל אביבי, יסכים לאחוז בדגל ולצעוד שלוב ידיים עם בוחבוט?

לא, לא בשם הסולידריות. בהחלט לא.

חולדאי מתל אביב, יעל גרמן מהרצליה, יונה יהב מחיפה, מרים פיירברג מנתניה וכל שאר החברים משתתפים בחגיגה רק בגלל האינטרס שלהם. הם מפחדים מ"קרן ארנונה", שחלילה ייגעו להם בשמנת. תוכנית "קרן ארנונה" עברה בממשלה הקודמת, עברה בקריאה טרומית והחלה לפרפר.

משרד הפנים ומשרד האוצר מבקשים להחזירה לחיים. הרעיון בריטי במקורו: מאחר שמתוך מיליארד השקלים שהמדינה משלמת בכל שנה כארנונה על מוסדות ציבור, מתקני צה"ל, בתי משפט וכדומה, הרוב עובר לרשויות החזקות, מפורום ה-15, ניקח 20% מזה (רק 20%!) ונחלק לרשויות המקומיות שאתרע מזלן (ומיקומן) והן אינן נהנות מהארנונה הממשלתית.

הגדולים לא רוצים לשמוע על זה. והרשויות החלשות? מתברר, כמה מפליא, שגם הן מתנגדות. וכך התארגנו יחדיו בוחבוט ועמיתיו ה"עניים" הנזקקים למענקי איזון עם רון חולדאי וחבריו ה"עשירים". הראשונים מצהירים שהם מסרבים "לקחת מהעשירים", ובתמורה הסכימו אלה להצטרף לשביתה ולחזק אותה. שכן דין שביתה במעלות אינו כדין שביתה בתל אביב.

3. בנימין נתניהו והשרים

ערב אישור התקציב הדו-שנתי, מאי 2009, התברר שלקואליציה דרישות כספיות שתקציב המדינה לא עומד בהן. ישבו וחשבו: איך מקצצים לאחרים בלי להתאמץ? נעשה "קיצוץ רוחבי". נוריד מהתקציב של כל משרד סכום קבוע, להוציא פרות קדושות: הביטחון והחינוך - כ-90 מיליארד שקל מחוץ לקיצוץ.

וגם בשכר עובדי המדינה אין לגעת, אז הנה עוד 60 מיליארד מוגנים. התוצאה: קיצוץ של 6.5% ברווחה, בבריאות, בתחבורה, בעמותות, באיכות הסביבה וברשויות המקומיות. אחר כך היה צריך להגדיל את תקציב הביטחון, אז החליטו על קיצוץ רוחב של 2%. משפרצה שפעת החזירים חתכו 2% מתקציב 2010 למימון החיסונים.

אחרית דבר: קיצוץ רוחב של 8.5% ב-2009 ו-10.2% ל-2010. מי ששתק או הושתק הם החלשים, למשל תקציבי הרווחה. מי שיש לו כוח, איים, שבת, וזכה. כמו בוחבוט וראשי הרשויות, שהצליחו לבטל את הקיצוץ בשנה שעברה וגם השנה.