התגעגעתי, אז באתי

ספורטאים גדולים חזרו מפרישה בגיל מבוגר, ולא הצליחו לחזור לשיא תהילתם. זה קרה למייקל ג'ורדן, לאנס ארמסטרונג. עכשיו תורו של מיכאל שומאכר, בגיל 41, להתקמבק לפורמולה 1. האם יש לו את זה? לא ברור. דבר אחד בטוח: הבאזז סביב הקאמבק שלו כבר הפך את עונת 2010 שיוצאת לדרך לעונה מטורפת

1. שלוש שנים הוא היה בחוץ. עכשיו הוא חזר. הבאזז הזה שמור רק לגדולים באמת. מייקל ג'ורדן שחזר אחרי פרישה. לאנס ארמסטרונג. עכשיו תורו של אחד הגדולים בהיסטוריה, מיכאל שומאכר, להעמיס ערימת ציפיות ענקית סביבו. עונת 2010 של הפורמולה 1 יוצאת לדרך בבחריין בסוף השבוע הקרוב, ואין כמו הסיפור האנושי של שומאכר כדי להפוך אותה למעניינת ביותר מאז יצאה הסדרה לדרך ב-1950.

סיפורים גדולים כבר עושים את העונה עוד לפני שעברו הרכבים קילומטר אחד. ספק אם אי פעם נראה ליין-אפ של נהגים כל כך חלומי. לא פחות מארבע קבוצות ושמונה נהגים מועמדים ריאליים להילחם על האליפות. ועדיין הסיפור הגדול ביותר הוא חזרתו של גדול הנהגים מיכאל שומאכר.

רק שאלה אחת קטנה בהקשר הזה: בגיל 41, עדיין יש לו את זה כדי לעשות את זה שוב?

התשובה: לגמרי כן. גם בגילו המופלג, שומאכר - בעל שבע אליפויות עולם ושיא בלתי נתפס של 91 ניצחונות מ-249 מרוצים (ניצח 36% מהמרוצים אליהם זינק!) מלא במוטיבציה והאנרגיות הרגילות שלו. שלוש השנים ששהה מחוץ למסלול הובילו אותו למסקנה הפשוטה שמקומו הטבעי הוא ברכב ולא מחוצה לו כיועץ. האיחוד עם רוס בראון, מנהל מרצדס והחצי השני שלו, קוסם לו בכל יום מחדש. הוא יודע כי אם יזכה באליפות עולם שמינית העונה, ההישג הזה יקבור מאחור את כל ההישגים הפנומנאליים הקודמים שלו.

לגבי סוגיית הגיל, ההיסטוריה מראה שזה בהחלט אפשרי. חואן מנואל פנגיו הארגנטיני עשה את זה בגיל 46, בשנת 1957. גם בעידן החדש זה קרה פחות או יותר בגיל דומה: נייג'ל מנסל הבריטי שזכה באליפות ב-1992 כשהוא בן 39.

2. הגריד העונה שונה משמעותית ממה שהכיר שומאכר כשפרש לפני שלוש עונות. שלושה אלופי עולם - פרננדו אלונסו, לואיס המילטון וג'נסון באטון - נמצאים בכושר מעולה, מלא חבר'ה צעירים שופעים מוטיבציה, בראשם סבסטיאן וטל וניקו רוזברג. אף אחד מהחבורה הזאת לא תעשה חשבון לעונת הקאמבק.

‏רוב הנהגים סבורים שהעבר המפואר של שומאכר לא מקנה לו שום יתרון. קודם כל, הוא חוזר לענף שהשתנה עם חוקים חדשים שבחלקם הוא מעולם לא התנסה. גם אפקט הפחד כבר לא נמצא, ודאי לאור העובדה שבשתי העונות האחרונות שלו הפסיד את האליפות לאלונסו; הוא מבוגר מהם ("הוא כל כך העשור הקודם" לועגים לו).

הדעות לגביו חלוקות. מצד אחד אין סיבה שהוא לא יהיה מעולה. כל שצריך זה רכב תחרותי וניצול מקסימלי של מוחו הענק והגאוני. זה כבר יפצה על עייפות הגוף. מנגד, חלק גדול מהפרשנים טוענים שהאתגר שלקח יהיה גדול אפילו עליו. בשביל להפריך את הספקות הוא נכנס למשטר אימונים מפרך ותובעני במיוחד. הוא קם כל בוקר בשש, מתאמן שש שעות ביום, בין היתר אימונים במרפאה של רופאו הצמוד, ד"ר יוהנס פייל, בגלל הפציעה החמורה שהוא סוחב בצוואר. הוא חזר לאימונים המשלבים כושר פיזי, סבולת, זמן תגובה, קואורדינציה, גמישות, כדי לחזור בהקדם להתרגל לכוחות ה-‏G‏ ולמזג האוויר התובעני וההפכפך בעונה הארוכה. בין לבין, הוא נאלץ לעזוב את החיים הטובים בשווייץ על גדות אגם ז'נבה לטובת אימונים במכון כושר, בשילוב עם ריצות, רכיבה על אופניים, שחייה, סימולציות לתוך הלילה.

בחודשים האחרונים יש נושא חדש שמדווח עליו כמעט ברמה היומיומים. סוגיית הצוואר של שומי. פרשנים על גבי פרשנים ניסו לפצח את הסוגיה - האם הצוואר שלו יחזיק מעמד בעומס האינטנסיבי. לפני שנה בדיוק נפצע שומאכר בתאונת אופנוע, ובקיץ ביטל בדקה התשעים את שובו לפרארי מאחר שלא היה כשיר במאת האחוזים ופחד להסב לצוואר נזק בלתי הפיך.

החישוב שנעשה על ידי אורתופדים ומומחי צוואר היה פשוט: צווארו של שומי צריך לשאת 24 קילו במשך כ-7,000 מייל בעונה הכוללת 19 מרוצים ואימונים מפרכים. הוא לא יעמוד בזה, טוענים הפרשנים.

3. ‏מה קרה לענף מאז הודיע שומאכר על הקאמבק בשלהי דצמבר? "כאשר הודעתי על חזרה ראיתי את הצבע הירוק של הדולרים בעיניים של ברני אקלסטון", סיפר שומאכר לעיתונאים על תגובת הבעלים של הפורמולה 1, אקלסטון, לשובו למדים. מאז ההודעה על החזרה, הפופולאריות של הענף בנסיקה מטורפת. אחרי מספר שנים של אכזבה מקצועית והבעת אי אמון מצד הקהל, לאור השנים האחרונות שסיפקו דרמות ושערוריות בעיקר מחוץ למסלול, עכשיו שוב נפתח חלון הזדמנויות נדיר. ספונסרים מכל התחומים והענפים, כולל כאלו שנפגעו קשות במשבר הכלכלי האחרון ועזבו את הפורמולה, מגלים עניין ומדברים גם הם על קאמבק. בחברת הצמיגים מישלין, שפרשה בתום עונת 2006, מודים כי בודקים אפשרות חזרה לענף בעקבות צעדי החיסכון, ההתייעלות והבאזז התקשורתי.

גם הקהל כבר מגיב בעניין: אחרי שהמשבר הכלכלי אשתקד הפחית משמעותית את כמות הצופים בבחריין, ורק 80 אלף צופים פקדו את המסלול - השנה עקב חזרתו של שומי הציפייה היא ל-120 אלף צופים ביום ראשון הקרוב.

איך זה נראה עד עכשיו? מבחינת סוכנויות ההימורים, כולם משוכנעים ששומאכר פייבוריט לא רע לזכייה. אבל על המסלול העניינים עוד צולעים. במבחני טרום העונה התקשו שומאכר ומרצדס להדביק את הפער מפרארי, מקלארן ורד-בול. הגרמני הודה השבוע כי הרכב לא במיטבו אך הצביע גם על העובדה כי היה מלא בדלק, כהכנה לחוק החדש שנכנס השנה לפיו אין יותר עצירות תדלוק במהלך המרוץ.

בשלב זה הוא לא מקרין אי שקט או לחץ וטוען כי זה עניין של שניים-שלושה מרוצים עד שיכנס לקצב הנכון. "הקושי והאתגר הם הסיבות שחזרתי, אני מתרגש ממש כמו ילד לפני חג המולד", הוא מספר ומקרין שלווה שומאכרית טיפוסית. "כשפרשתי הסוללות שלי היו מרוקנות, עכשיו הן מלאות. וצריך לזכור - זו לא ההתחלה שחשובה, זה הסוף שחשוב".

‏30 שניות על שומאכר

‎‏* חזרתו של שומאכר למסלול הוא הקמבק הגדול ביותר בהיסטוריה של הפורמולה 1.המפורסמים ביותר לפניו היו אלן פרוסט, שלקח שנת שבתון ב-1992, וחזר שנה אחר כך לזכייה באליפות העולם הרביעית שלו. נייג'ל מנסל, שתחילת הקמבק שלו היה מבטיח, אך סדרת כישלונות וחוסר מזל היו לכדור שלג וסיום עצוב ומיותר לקריירה מרשימה. החזרה המרגשת והדרמטית ביותר למסלול הייתה של הנהג האוסטרי ניקי לאודה, שמאס ב"להקיף כל הזמן את המסלול בעיגול", פרש ב-1979 והקים את חברת התעופה "לאודה אייר". ב-1982 חזר האוסטרי להתחרות וזכה באליפות העולם. פרוסט, מנסל ולאודה היו היחידים שחזרו להתחרות וגם השיגו נקודות.

* חזרתו של שומאכר רחוקה מלהיות קשורה לכסף. למעט המשכורת הסמלית של 7 מיליון אירו לעונה, ירוויח גם כ-20 מיליון דולר ממרצ'נדייז. הונו מוערך בכ-900 מיליון דולר (שני רק לטייגר וודס). בשלוש השנים האחרונות, למרות שלא נוהג, נמכרו מדי עונה כ-200 אלף כובעים שלו במחיר של 30 דולר לכובע.

* שומאכר מחזיק צי רכבים מפואר (למרות זאת מעדיף לרוב לרכוב על אופנועים), וחוות הסוסים המפוארת שהקים כהוקרה לאשתו קורינה בשווי של 3.5 מיליון אירו, היא אחת החוות הפרטיות המרשימות בעולם. זו ממוקמת בסמוך לביתם למרגלות אגם ג'נבה. ביוני 2011 אמורה להסתיים בנייתו של מגדל המגלומני "מיכאל שומאכר" באבו דאבי.