ישראל היא גן עדן לניסויים בבע"ח

מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, הודיע לאחרונה כי בכוונתו לבחון את פעילותה ותפקודה של המועצה לניסויים בבעלי-חיים, בשל מחדלים וליקויים שהתגלו בהם. החשד הוא כי המועצה, אשר הוקמה בחוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים), תשנ"ד-1994, אינה מבצעת את התפקיד שהוטל עליה בחוק - היינו פיקוח לצורך מניעת ניסויים מיותרים בבעלי-חיים ומזעור סבלם.

תחת זאת, המועצה - שרוב חבריה הם נציגי גופים העורכים ניסויים בבעלי-חיים ובעלי עניין בעריכתם; רק 3 מתוכם הם נציגי ארגונים למען בעלי-חיים - פועלת, כך נראה, כדי למנוע פיקוח ממשי ויעיל, כדי לאפשר עריכת ניסויים בבעלי-חיים באין-מפריע. זאת, בניגוד לחוק הניסויים, לרוחו ולכוונת המחוקק העולה ממנו.

בחינת הליקויים בתפקוד המועצה מגלה בין היתר כי המועצה התפרקה מסמכותה, והעבירה את סמכות הפיקוח - למרבה התדהמה - לגופים המפוקחים עצמם, גם כאשר מדובר בחברות מסחריות, בעלות אינטרסים כלכליים צרים. ליקויים אלה ואחרים הופכים את ישראל ל"גן-עדן" לנסיינים, בבחינת "בימים ההם אין מלך בישראל; איש הישר בעיניו יעשה".

פיקוח לקוי

פיקוח הנעשה על-ידי נציגי המפוקחים הוא לקוי מיסודו. כך קורה שהרוב המוחלט של הבקשות לניסויים נדונות ומאושרות - מוזר ומפתיע ככל שזה יישמע - על-ידי המוסדות המפוקחים עצמם, לרבות כאשר מדובר בחברות מסחריות-תעשייתיות. חברות אלה הקימו לעצמן ועדות פנימיות, אשר מרבית חבריהן הם חוקרים עובדי החברה, העורכים בעצמם ניסויים. וכך, באמצעות הוועדות, מאשרות החברות לעצמן - בחסות המועצה - ביצוע ניסויים.

לעומת זאת, הוועדה הארצית למתן היתרים על-פי חוק הניסויים מתכנסת רק לעתים נדירות, ודנה באחוז מזערי מתוך הבקשות לעריכת ניסויים בבעלי-חיים (כך, למשל, מתוך 1357 אישורים שניתנו בשנת 2006, לשימוש ב- 465,189 בעלי-חיים - 41 בלבד אושרו על-ידי הוועדה הארצית, שהם כ-3% בלבד).

בחינת הליקויים מגלה עוד כי לא נעשה מאמץ ממשי לאתר חלופות לניסויים כדי למנוע ניסויים מיותרים. בניגוד למגמה העולמית ובניגוד לאיסור המפורש בחוק הניסויים - המועצה, כך עולה, אינה מחייבת עריכת בדיקה אמיתית וממשית אם קיימות חלופות הולמות לניסויים המבוקשים (כגון מחקר קליני, ביו-אינפורמטיקה, מודלים ממוחשבים, תרביות ועוד).

כמו כן, חוקרים לא נדרשים לפרט אילו פעולות בוצעו לצורך איתור חלופה או לנמק מדוע אין חלופה מתאימה. בעשור ומחצה לפעילות המועצה לא אושרה אף לא חלופה אחת לניסויים מבין מאות החלופות המאושרות בעולם.

זהו מצב בלתי נתפס. כמעט כל מלאכת הפיקוח על ניסויים בבעלי-חיים נעשית, גם כאשר מדובר בפיקוח על חברות מסחריות, בידי החברות עצמן ובתוכן - בידי עורכי הניסויים או חבריהם. אלה עלולות (במונח "עלולות" נעשה שימוש מטעמי זהירות) להעדיף את האינטרס הכלכלי הצר, על פני החובה להימנע מעינוי בעלי-חיים, גם אם קיימת חלופה הולמת או אם הניסוי מיותר.

לפיכך, על המחוקק לפעול בהקדם לשינוי החוק וליצירת מערכת פיקוח ראויה ויעילה. אולם עד אשר ישונה החוק, על המועצה לקדם באופן ממשי שימוש בחלופות ולהפסיק לאלתר את המצב שבו גופים מסחריים מפקחים על עצמם.

מוצע כי המועצה תפעל לשיפור מיידי של הפיקוח ולמניעת ניגודי עניינים, וככל שקיימת בעיית מימון - יכולה היא לעשות שימוש בסמכות שניתנה לה בחוק הניסויים לגבות אגרה ממבקשי אישור.

הכותב הוא ממשרד עורכי הדין צלרמאיר, פילוסוף