הנקראות ביותר

הסיפור שהבנקים לא מספרים

קל להסתיר בדו"חות את האמת הכואבת: הבנקים ממשיכים לשחוט אותנו לאור יום

אין כמו דו"חות הבנקים, הברומטר הכי טוב למצב המשק, כדי לראות אם המשבר הפיננסי היה כלא היה. ובכן, לפי דו"חות הבנקים הישראליים ל-2009, המשבר אכן היה כלא היה, פחות או יותר. הרווחים די בריאים, המאזנים יציבים, התשואה הממוצעת על ההון אמנם לא מדהימה, אבל המניות כבר תרגמו את היציאה מהמשבר לעליות מרשימות לאורך השנה הקודמת. ומה הביא לרווחים הבריאים יחסית?

טוב, הטבלאות המצורפות מספרות את הסיפור במלואו: הסקטור העסקי שנחבט בחלקו מהמשבר שב והתאושש והעניק לבנקים רווחיות יפה. בשני הבנקים הגדולים, לאומי והפועלים, הסתכמו רווחי הסקטור העסקי ביותר ממיליארד שקל, גידול משמעותי בהשוואה ל-2008. ומה עם המגזר הקמעונאי?

הנה, בבקשה, המספרים מדברים בעד עצמם: כל הפופוליסטים, כל אלה שטוענים שהבנקים עושקים, שוחטים וחולבים את האזרח הקטן והמסכן - אם בעמלות ואם במרווחי ריבית - הביטו במספרים, שחור על גבי לבן: הרווחיות בשני הבנקים הגדולים מהמגזר הקמעונאי נעה סביב חצי מיליארד שקל, 50% ואף פחות מרווחי הענק במגזר העסקי.

אז זה בדיוק המקום לסיים בו את הטור הזה, לשבח את מנהלי הבנקים על חושים עסקיים נהדרים, לברכם על הגינות והתחשבות במשקי הבית של עמישראל ולהצדיק את שכרם המנופח כביכול, שהושג בעמל רב ובשוק תחרותי אכזרי וחסר רחמים.

רגע, רגע, לפני שאנחנו מסיימים בטרם עת, החלטנו להקדיש בכל זאת כמה דקות מחשבה נוספות למספרים שהוצאו מהדו"חות. חשבנו, התחבטנו, תהינו והגענו למסקנה: לא מאמינים. מה? כן, לא מאמינים לאף מספר שהוצא מהדו"חות.

קיראו עוד ב"גלובס"


אנחנו בהחלט מאמינים שהמספרים הללו ממש לא נכונים ובהחלט לא משקפים את המציאות. סליחה? מה אתה מנסה לומר לנו, אתם בוודאי תוהים - האם הבנקים "משחקים" במספרים? כן, בהחלט, זו התשובה, והכל ברשות ובסמכות, כי החשבונאות היא זו שמאפשרת לבנקים לשחק במספרים ולהגיש אותם לקורא התמים אפויים כרצונם. המספרים בדו"חות הבנקים בפרט, ובדו"חות אחרים בכלל, הם כמו נקניקים - איש אינו יודע מאילו חומרים הם עשויים.

ניסינו, בכוחותינו הדלים, להבין מהיכן מגיעים המספרים של הבנקים על המגזרים העסקיים והקמעונאיים. ובכן, בניגוד לדעה הרווחת, עושק הלקוחות הקטנים הוא לא תוצר של העמלות, אלא תולדה של המרווח הפיננסי הנדיב שגובים הבנקים במגזר משקי הבית, שבו הסיכון נמוך והפיזור הרבה יותר גדול בהשוואה למגזר העסקי.

הכנסות המימון במגזר משקי הבית מגיעים מדי שנה ליותר מ-10 מיליארד שקל לפחות, אלא שכל זה לא בא לידי ביטוי במספרים הרשמיים. למה? כנראה בגלל שיטות "העמסה" חשבונאיות - שיטות שבהן "מועמסות" כמה שיותר הוצאות על המגזר הקמעונאי כדי להציג כמה שפחות רווח וכדי למשוך כמה שפחות אש. ההעמסה יכולה להתחיל בהוצאות ארנונה וחשמל של סניף, להמשיך בשכר הפקיד העסקי בסניף ובמנהל הסניף ולהגיע עד השכר של מנכ"ל הבנק.

נמשיך הלאה: הפיקדונות של משקי הבית הם למעשה מקור ההלוואות לסקטור העסקי. מה שקורה הוא דבר מאוד פשוט: החטיבה הקמעונאית (אתם) מלווה לחטיבה העסקית כדי שהיא תלווה אותו למגזר העסקי (התאגידים ואנשי העסקים). פה קבור הכלב: איש אינו יודע באמת איך מתמחרים את ההלוואות הפנימיות: אם מתמחרים אותן נמוך מדי, ולתחושתנו זה אכן המצב, הרווח של המגזר העסקי גדל על חשבון הקמעונאי.

כדאי להדגיש זאת שוב ושוב: שינויים מינוריים כביכול של עשירית האחוז שווים הרבה מאוד בניוד הרווחים ממגזר למגזר. אם משנים את הריבית הפנימית, נניח, מ-2.5% ל-2.6%, הדבר יכול להגדיל את רווחי המגזר הקמעונאי בבנק הפועלים, למשל, בכ-20%, כלומר, ביותר מ-100 מיליון שקל.

זו בדיוק הסיבה שאין שום אפשרות להבין מדו"חות הבנקים מה הרווח האמיתי ממשקי הבית, והבנקים עושים בעצם ככל העולה על רוחם. והם עושים ככל העולה על רוחם רק כדי להימנע מביקורת ציבורית על הרווחים השמנים שלהם ממשקי הבית, רווחים שהמספרים היבשים מהדו"חות לא מספרים. הסיפור, לתחושתנו, הוא כזה: משקי הבית הם מקור הרווח הגדול, הבולט והיציב לאורך השנים בבנקים, והוא מקור הרווח שמסבסד חלק מהעלויות של ההלוואות הגרועות במאזניהם שניתנו לסקטור העסקי. קל מאוד להסתיר את האמת הכואבת: הבנקים ממשיכים לשחוט אותנו.

דוידה לחמן-מסר
 דוידה לחמן-מסר

הצביעות של לחמן-מסר (2)

שוב לחמן-מסר? או.קיי, הפעם הקטע עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר ואשתו של עו"ד מסר יהיה קצר. אומרים על דידי לחמן-מסר שהיא ישרה, חכמה, חריפה, לא מעגלת פינות, לא נותנת הנחות, לא נכנעת לבעלי ההון. בקיצור, מלח הארץ. כן ירבו. אומרים גם שהכסף מעוור עיני חכמים ומסלף דברי צדיקים.

נזכרנו בכל האמירות הללו לאחר שנדהמנו לקרוא שלחמן-מסר מייעצת לבטר-פלייס, חברת התשתית למכוניות חשמליות של עידן עופר ושי אגסי. זו, כמובן, זכותה של לחמן-מסר, רק אותנו מעניין איזה בדיוק ייעוץ תספק לחמן-מסר לעופר ואגסי?

האם ייעוץ משפטי שישמר את המונופול דה-פקטו שנבנה על ידי בטר-פלייס ברשת הטעינה או בשרשרת האספקה? ואולי במקביל היא תיתן להם ייעוץ משפטי מבריק איך לגרום לממשלת ישראל לספק תמריצי מס למכוניות חשמליות, תמריצים שעומדים בבסיס המודל העסקי של בטר-פלייס?

111
 111

שוב, זו זכותה של לחמן-מסר וזה מטה לחמה. ופה אנו קופצים היישר לדברים שאמרה לחמן-מסר לאחרונה: "הדרך הנכונה ביותר לבחון את השלכת הריכוזיות במשק ואת ההגבלות על בעלי השליטה היא להקים ועדה ציבורית... אנחנו צריכים לראות איך מגבילים את בעלי השליטה בקבוצות ריכוז רב-ענפיות... קיימת טענה שיש לבדוק אותה, ולפיה יש מספר מצומצם של קבוצות השולטות במשק, וקיימת טענה שיש לבדוק אותה, שלפיה הם צוברים כוח כלכלי גדול מדי שיש לו השפעות שליליות על המשק וכן כוח פוליטי".

דברים כדורבנות. אנו בטוחים שלחמן-מסר התכוונה גם למשפחת סמי ועידן עופר, השולטת בבנק מזרחי-טפחות, כי"ל, בז"ן, טאואר ו... בטר-פלייס.

ולכן, בכנס הבא שבו תשתתף לחמן-מסר בחסות עיתונאי החצר שלה, היא חייבת לשתף את הציבור בסוד הייעוץ המשפטי שניתן לבעלי השליטה שהיא מייצגת כרגע, שיש להם כנראה כוח כלכלי גדול מדי, ולכוח הזה יש השפעה שלילית על המשק וגם כוח פוליטי.

אכן, גב' לחמן-מסר. הכסף מעוור עיני חכמים וצדיקים.

eli@globes.co.il

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
לכתבה הקודמתצו איסור הפרסום של זהבית